225

(הנחה בלתי מוגה)

שאו

ידיכם קודש וברכו את הוי'1. ומדייק בזה בעל הגאולה במאמרו לפני ארבעים שנה, ביום הש"ק פ' פינחס תרפ"ז (במאמר השני2 שאמרו בסעודת הש"ק בסעודת הודאה3), דצריך להבין מ"ש וברכו את הוי', הלא כל הברכות וכל ההמשכות וכל הגילויים הם משם הוי', א"כ מהו ענין וברכו את הוי', שצריכים לברך את שם הוי'. ונקודת הביאור בזה, שיש הוי' דלתתא והוי' דלעילא, ועז"נ שאו ידיכם קודש וברכו את הוי', שע"י העבודה דשאו ידיכם קודש נעשה הענין דברכו את הוי', להמשיך תוס' אור והגילוי בהוי' דלתתא, ואז יברכך הוי'4 דלעילא. והברכה היא מציון4, שמתגלה נקודת הנשמה, בחי' היחידה (כמבואר במאמרי ציון במשפט תפדה בלקו"ת5 ובכ"מ6). ועי"ז נשלמת הכוונה האמיתית דעושה שמים וארץ4, והיינו שיהי' קיומם של שמים וארץ ע"י קיום התומ"צ שע"פ עבודה שבלב, דאז הוא שלימות הג' עמודים דתורה מצוות ועבודה אשר עליהם העולם עומד7.

ויש

לקשר ענין זה עם פרשת השבוע, שבה נאמר8 ביום השמיני עצרת תהי' לכם גו' והקרבתם גו' פר אחד איל אחד גו', כדאיתא בגמרא9 פר יחידי למה כנגד אומה יחידה, שענין זה קשור עם בחי' היחידה, שענינה הוא שמקבלת מבחי' יחיד10, יחידו של עולם, שזהו ענינה של בחי' ציון, כנ"ל.

ב) וממשיך

במאמר, ולהבין זה בעבודה בנפש האדם בדרכי העבודה ע"ד החסידות, הנה אמרו רז"ל11 שלש תכיפות הן, תיכף לסמיכה שחיטה, תיכף לנטילת ידים ברכה, תיכף לגאולה תפלה כו'. א"ר

1) תהלים קלד, ב.

2) סה"מ תרפ"ז ע' ריז ואילך.

3) ראה ספר השיחות תרפ"ז ע' 173.

4) תהלים שם, ג.

5) דברים א, ב ואילך.

6) ד"ה ציון במשפט תפדה תשט"ו (סה"מ תשט"ו ע' קצ ואילך). ובכ"מ.

7) אבות פ"א מ"ב.

8) פרשתנו כט, לה.

9) סוכה נה, ב.

10) ראה לקו"ת פ' ראה כה, א. סה"מ תרצ"ו ע' 57. וש"נ.

11) ירושלמי ברכות פ"א ה"א.