258

בלתי מוגה

א. על הפסוק1 "אלה מסעי בני ישראל וגו'", שואל רש"י: "למה נכתבו המסעות הללו" (ובפרט שיש ביניהם כו"כ ענינים שכבר נזכרו בפרטיות בפרשיות שלפנ"ז), ומביא ב' פירושים: (א) "להודיע חסדיו של מקום, שאע"פ שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר .. כל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות", (ב) "משל למלך שהי' בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו, כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך וכו'" (וכמשנ"ת בפעם הקודמת2 מדוע מביא רש"י מדברי המדרש רק ג' ענינים אלו).

ונמצא, שיש כאן ב' ענינים הפכיים: (א) ענין טוב – "חסדיו של מקום" לבנ"י, (ב) ענין לא טוב – "מלך שהי' בנו חולה .. כאן חששת את ראשך וכו'", שזהו"ע הקשור עם הנהגת בנ"י באופן בלתי רצוי כו'.

ב. וענין זה קשור עם תוכן הזמן שבו קורין פרשה זו בתורה – כמדובר כמ"פ שמכל פרשה למדים הוראות בקשר ושייכות לזמן זה3 – שיש בו ב' ענינים אלו:

מחד גיסא – נמצאים אנו בימי "בין המיצרים", שלעולם קורין בהם את שלשת הפרשיות מטות מסעי ודברים (ולפעמים קורין בימי בין המיצרים גם פ' פינחס, ואז פרשיות מטות-מסעי מחוברים), ובזה גופא, הנה פרשת מסעי (או פרשיות מטות-מסעי כשהן מחוברים) קשורה גם עם תשעת הימים (שהרי קורין אותה בשבת מברכים חודש מנ"א, או בימי חודש מנ"א עצמו), שאז הענין הבלתי-רצוי ד"בין המיצרים" הוא בתוקף יותר.

ולאידך גיסא – באים אנו מימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז,

– ובהדגשה יתירה בשנה זו, שמלאו ארבעים שנה לגאולה, שזהו הזמן שבו "קאי איניש אדעתי' דרבי'"4, ומתחיל הענין ד"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"5

1) ריש פרשתנו.

2) שיחת ש"פ מטו"מ תשכ"ה סי"ב ואילך (תו"מ חמ"ד ע' 140 ואילך). וש"נ.

3) ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 378. וש"נ.

4) ע"ז ה, ריש ע"ב.

5) תבוא כט, ג.