299

בלתי מוגה

א. מאמר א (כעין שיחה) ד"ה והי' עקב תשמעון וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

ב. מצינו בנוגע לענינים הקשורים עם הקביעות בימי החודש, ובנדו"ד, עשרים באב, שיכול להיות בהם שינוי מצד הקביעות בימי השבוע.

ולדוגמא1 – בנוגע לראש השנה (שענינו מתחיל כבר ארבעים יום לפנ"ז – בעשרים באב, שהוא בבחי' "ארבעים יום קודם יצירת הולד"2), שקשור עם ימי החודש (ולא עם ימי השבוע), ואעפ"כ, יש בו שינוי מצד הקביעות בימי השבוע – שכאשר יו"ט של ר"ה חל בימות החול, אזי "מצות היום בשופר"3, ואילו ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, מתעוררת שקו"ט בנוגע לתקיעת שופר.

ובהקדמה – שמצד ענינו של היו"ט אין מקום לאסור תק"ש, שהרי ציווי הקב"ה על תק"ש בר"ה הוא מלכתחילה על מנת כן שיתקעו בשופר למרות היותו יו"ט, ואדרבה: היו"ט של ר"ה גורם הענין דתק"ש, ולכן לא שייך לומר שבגלל היו"ט יהי' איסור לתקוע בשופר (כמו האיסור להשתמש בכלי שיר בכל יו"ט), וע"ד שאין סניגור נעשה קטיגור4 (במכ"ש מזה ש"אין קטיגור נעשה סניגור"5); משא"כ ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, שהאיסור הוא מצד שבת שהוא דבר צדדי. ואכן, בזמן שביהמ"ק הי' קיים היו תוקעין רק במקדש, אבל לא בגבולין6 (וגם לאחרי חורבן ביהמ"ק מצינו שבבית דינו של הרי"ף היו תוקעין בר"ה שחל בשבת7, ועאכו"כ לעתיד לבוא, שאז "יתקע בשופר גדול"8).

1) ראה גם תו"מ חמ"ט ע' 397. וש"נ.

2) ראה גם שיחת כ"ף מנ"א דאשתקד סכ"ז (תו"מ חמ"ז ס"ע 279). וש"נ.

3) ר"ה כו, ב. כז, א.

4) אע"פ שהאיסור לתקוע ("קטיגור") הו"ע כללי ביו"ט, ואינו ענין מיוחד בר"ה דוקא ("סניגור").

5) ברכות נט, רע"א. וש"נ.

6) ר"ה רפ"ד ובפרש"י. וראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, א ואילך. ובכ"מ.

7) ראה ר"ן, ריטב"א ומלחמת ה' להרמב"ן ר"ה שם. מגיד משנה לרמב"ם הל' שופר פ"ב ה"ט. וראה גם התוועדויות תשמ"ה ח"א ע' 466 ואילך. וש"נ.

8) ישעי' כז, יג. וראה לקו"ת שם נח, א ואילך. ובכ"מ.