316

(הנחה בלתי מוגה)

שופטים

ושוטרים תתן לך בכל שעריך גו' ושפטו את העם משפט צדק1. ואיתא במד"ר2, למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים הרבה, והי' אוהב את הקטן יותר מכולם, והי' לו פרדס א' והי' אוהבו יותר מכל מה שהי' לו, אמר המלך, נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני, כך אמר הקב"ה, מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר3 כי נער ישראל ואוהבהו, ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין (משפט), שנאמר4 כי אני ה' אוהב משפט, אמר הקב"ה, נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב. ומסיים במדרש, אמר הקב"ה בזכות המשפט אני משרה שכינתי בתוכם5, שנאמר6 ויגבה ה' צבאות במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, ובזכות המשפט אני גואל אתכם גאולה שלימה, שנאמר7 שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא גו'. וצריך להבין8, מה שייך ענין כי נער ישראל לענין המשפט, שאני נותן המשפט לישראל לפי שהוא נער כו', שמורה על הקטנות, הלא לכאורה גדול הוא חשוב יותר. וגם צריך להבין מהו הענין שבזכות המשפט אני משרה שכינתי כו' ובזכות המשפט נגאלים בגאולה שלימה, דלכאורה מהי שייכות הענינים זל"ז9.

ב) ולהבין

זה יש לבאר תחילה הענין דשופטים ושוטרים תתן לך גו' בעבודת האדם. ובהקדים, שאף שהענין דשופטים ושוטרים תתן לך גו' הוא מצות עשה של תורה (שמוטלת על הציבור10) למנות

1) ריש פרשתנו.

2) דב"ר פ"ה, ז.

3) הושע יא, א.

4) ישעי' סא, ח.

5) כן הוא ברד"ה שופטים ושוטרים תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' צד). ובמד"ר: "בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה, מנין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, וע"י שאתם מגביהין אותי בדין, אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם, מנין שנאמר והא-ל הקדוש נקדש בצדקה. ואם שמרתם את שניהם, הצדקה והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה כו'".

6) ישעי' ה, טז.

7) שם נו, א.

8) ראה גם רד"ה שופטים ושוטרים הנ"ל.

9) ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 95 ואילך (ממאמר זה).

10) חינוך מצוה תצא.