334

(הנחה בלתי מוגה)

לא

תחרוש בשור ובחמור יחדיו1, ומביא אדמו"ר מהר"ש (בד"ה זה דשנת תרכ"ז2) כמה פירושים בפסוק זה. פירוש הא', ע"פ מ"ש במדרש3, כשבא חמור לבקש את דינה מיעקב, אמר לו, יודע אני שזקנך אברהם הי' נשיא, ואני ג"כ נשיא, אמר לו, לא נשיא נקרא אלא שור, שנאמר4 ואל הבקר רץ אברהם, וכתיב5 ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור, ואי אפשר לחרוש בשור ובחמור יחדיו. והיינו, שענין השור הוא בבחי' הקדושה, והוא בחי' חסד שבגבורה6, וחמור הוא קליפה שמנגדת לבחי' הימין, פסולת החסדים7, שלכן רצה שכם בן חמור לידבק בדינה. וענין הלאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו היינו להרחיק קליפת החמור שלא תקבל מבחי' הקדושה. ומבאר במאמר, שזהו שאמרו בני יעקב לחמור שימול את עצמו, כי ע"י המילה נעשה העברת הערלה שהיא הקליפה, ולכן יוכל אז לידבק בבחי' החסדים. ובהמשך המאמר8 מבאר, שבני יעקב רימו אותו (כידוע9 שבירור הקליפה הוא ע"י מרמה כו'), שהבטיחו לו על עצם הענין, רק שהטילו תנאי בדבר שימול את עצמו, והוא לא ידע שכאשר ימול את עצמו, הנה ע"י העברת הערלה נפרדת הקליפה מעל הקדושה, ולא ידבק בדינה. ופירוש הב', ששור וחמור הם ב' קליפות10, והיינו, שגם שור הוא בקליפות (דכשם שבקדושה יש בחי' שור, פני שור מהשמאל11, כמו"כ בלעו"ז יש בחי' שור), גבורה דקליפה, וחמור הוא בחי' חסד דקליפה (כנ"ל), שהם הלעו"ז לבחי' אהבה ויראה שמצד בחי' חו"ג דקדושה. והציווי לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו היינו שלא יהי' יחוד ב' קליפות אלו, כי ע"י יחוד ב' קליפות אלו נפיק כלבא מבינייהו12, שהוא עמלק12, שנצטווינו להחרימו כו' (כמ"ש בסוף

1) תצא כב, יו"ד.

2) סה"מ תרכ"ז ע' שצח ואילך.

3) תנחומא וישלח ז – הובא בילקוט ראובני קטן ערך נשיאות.

4) וירא יח, ז.

5) משלי יד, ד.

6) מאו"א ש, יט.

7) ראה מאו"א ח, פח.

8) סה"מ שם ע' תג.

9) ראה פירוש המלות לאדה"א כב, ג-ד. תו"ח ס"פ תולדות. אוה"ת מטות ע' א'שמג. סה"מ תרל"ג ח"א ס"ע מד ואילך. תרס"ח ע' נז ואילך.

10) ראה גם אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשנח.

11) יחזקאל א, יו"ד.

12) זח"ב סה, א.