338

בלתי מוגה

א. בין הראשי-תיבות שנאמרו על חודש אלול1 ישנו גם הר"ת ד"איש2 לרעהו ומתנות לאביונים"3, שזהו ענין הצדקה, וקאי גם על כללות המצוות, כידוע ש"צדקה" נקראת בשם מצוה סתם4, וכללות המצוות נקראים בשם צדקה5.

והענין בזה:

חודש אלול הוא הזמן שבו צריך לעשות חשבון בנוגע לעבודת כל השנה כולה, ולכן בחודש אלול מרבים בתפלה ותחנונים וסליחות כו'6 [וכמובא בלקו"ת7 ש"אומרים סליחות .. מר"ח אלול ואילך" – אע"פ שאמירת הסליחות בפועל לפי מנהגנו היא בימים הסמוכים לר"ה8], ובפרט ע"פ המבואר בלקו"ת9 ענינו של חודש אלול "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו כו', והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

והר"ת ד"איש לרעהו ומתנות לאביונים" קשור עם החשבון הפרטי על העבודה בקו המצוות, שכללותם הו"ע הצדקה.

ב. ובפרטיות יותר:

ב"איש לרעהו ומתנות לאביונים" ישנם ב' קצוות: (א) "רעהו" – בשוה לו בתורה ומצוות10, שזוהי דרגא נעלית, (ב) "אביונים" – שבעניות גופא הרי זו דרגא הכי תחתונה, כפירוש רש"י11 ש"אביון" הוא "התאב לכל דבר", היינו, ש"כל דבר", איזה שיהי', הרי הוא "תאב" אליו, כיון שמצד עצמו אין לו מאומה.

וזהו ש"אלול" ר"ת "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – שבחודש

1) ראה תו"מ ח"כ ס"ע 250. חל"ד ע' 275. וש"נ.

2) אסתר ט, כב.

3) ס' ערוגת הבשם, א"ר (או"ח ר"ס תקפא) בשם ס' אמרכל.

4) תניא פל"ז (מח, ב).

5) תו"א מקץ לח, ג. מב, ג. לקו"ת שה"ש מד, ג. ובכ"מ.

6) ראה ברכ"י או"ח סתקפ"א סק"ו (הובא באלף למטה במטה אפרים שם סקט"ו).

7) עקב יד, א.

8) ראה גם אג"ק חכ"ו ע' תעב בהערה.

9) פ' ראה לב, סע"א ואילך.

10) ראה רמב"ם הל' אבל רפי"ד. תניא פל"ב.

11) פרשתנו כד, יד. ועוד.