374

– לעסקניות של ישיבת "תומכי תמימים" ו"בית רבקה" תחיינה –

בלתי מוגה

א. חודש אלול הוא החודש האחרון של השנה החולפת. וכפי שצריכה להיות ההנהגה מצד בעלות ("בעל-הבית'שקייט"), עורכים בסיום השנה חשבון וסך-הכל על כל מהלך השנה, שכוונתו ותכליתו כדי להתכונן לשנה הבאה – שכל הענינים הטובים שהיו בשנה החולפת יהיו בשנה הבאה במדה טובה וחזקה יותר, ובנוגע לענינים שצריך להוסיף להבא, יערכו מלכתחילה תכניות בנוגע להוספה, בכדי שתוכל להיות במדה הכי גדולה וטובה, ובאופן מסודר, שאז מובטחת גם ההצלחה, ובמדה גדולה יותר.

וזהו התוכן הכללי של חודש אלול, שנקרא גם חודש הרחמים1, כיון שבחודש זה נותן הקב"ה את ברכותיו המיוחדות כפי מדת הרחמים שלו – שהחשבון וההכנה יהיו בהצלחה רבה.

ובפרט בימים מח"י אלול עד ראש השנה – י"ב ימים כנגד י"ב חדשי השנה2 – שמהווים במיוחד זמן מתאים לכך, שהחשבון הפרטי והמדוייק על החדשים שחלפו, יהי' חשבון צדק, ולא מרומה, ובמילא יהיו גם ההכנות והתכניות לשנה הבאה באופן אמיתי, ומתוך הצלחה.

ב. האמור לעיל ששייך בכל שנה, מודגש במיוחד בשנה זו – כמדובר כמ"פ שיש לכל שנה ענינים מיוחדים, נוסף על הענינים השייכים לכל שנה. וכפי שיודעת כל בעלת-הבית בענינים השייכים לבעלותה, שאע"פ שישנם ריבוי עבודות ותעסוקות שצריכים להיעשות בכל יום, יש בכל יום ענינים מיוחדים שצריך להבהיר וענינים שצריך לעשות. וכן הוא בנוגע לחשבון צדק שבסיום השנה, שנדרש בכל שנה, ובהוספה מיוחדת בשנה זו:

דובר כבר כמ"פ שהשנה החולפת היא שנת הקהל, היינו, שבזמן שביהמ"ק הי' קיים התחילה השנה בהתאספות לביהמ"ק של כל בנ"י,

1) ראה טואו"ח רסתקפ"א.

2) סה"ש תש"ג ע' 177 ואילך.