386

בלתי מוגה

א. ידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם אדמו"ר הזקן, ששמע ממורו ורבו הרב המגיד בשם מורו ורבו הבעש"ט נ"ע1:

"החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכח זה, ישראל מברכים את החדשים יא פעמים בשנה".

וממשיך לבאר השייכות לפרשת נצבים:

"כתיב2 אתם נצבים היום, דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמ"ש3 ויהי היום גו', ותרגם, והוה יום דינא רבא, ואתם נצבים, קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין.

ובשבת שלפני ר"ה, שהוא שבת האחרון דחודש אלול, קוראין אז פרשת אתם נצבים, דזהו ברכתו של הקב"ה, בשבת מברכים חודש השביעי, שהוא המשובע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".

ב. והענין בזה:

ידוע שפרשת נצבים קורין לעולם קודם ר"ה4, בתור הכנה לר"ה (אלא שלפעמים מוסיפין וקוראים גם פרשת וילך לפני ר"ה), כמרומז בתיבת "היום", בה"א הידיעה, דקאי על ר"ה, שהוא "יום דינא רבא".

ויש לבאר דיוק הלשון "יום דינא רבא" – שהרי אמרו רז"ל5 "אדם נידון בכל יום", אלא שזהו רק דין פרטי, ואילו הדין שבר"ה הוא "דינא רבא".

ועל זה באה ברכתו של הקב"ה – "אתם נצבים", "קיימים ועומדים",

– כי, הלשון "נצבים" מורה על עמידה בתוקף ללא שינוי, וכפי שמצינו הלשון "נצב" בנוגע למלך, כמ"ש6 "נצב מלך", והרי אצל המלך

1) ראה כתר שם טוב בהוספות סמ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כה אלול).

2) ריש פרשתנו (נצבים).

3) איוב ב, א.

4) לקו"ת ריש פרשתנו (נצבים).

5) ר"ה טז, א.

6) מלכים-א כב, מח. וראה אוה"ת פרשתנו (נצבים) ע' א'רא ואילך.