4

(הנחה בלתי מוגה)

צאינה

וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו גו'1, ואיתא במד"ר2 א"ר יוחנן שאל רשב"י את רבי אלעזר ברבי יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, אמר לו (משל) למלך שהיתה לו בת יחידה והי' מחבבה יותר מדאי והי' קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקראה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקראה אמי, כך הי' הקב"ה מחבב לישראל יותר מדאי וקראן בתי, הה"ד3 שמעי בת וראי, ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר4 פתחי לי אחותי רעיתי, ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר5 הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, ולאמי כתיב. עמד רשב"י ונשקו על ראשו ואמר לו, אילו לא באתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי. וצריך להבין, מה נתפעל רשב"י כ"כ ממה ששמע פירוש הפסוק בעטרה שעטרה לו אמו, עד שעמד ונשקו על ראשו, כידוע6 שענין הנשיקין הוא מצד גודל ההתפעלות ביותר עד שאינו יכול לגלות זאת בדיבור, שלכן, לא הסתפק באמירה אילו לא באתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דיי, אלא גם עמד ונשקו. גם צריך להבין בעצם הפירוש בענין העטרה שעטרה לו אמו, דקאי על כנס"י שנקראת בשם אמי, ביום חתונתו1 זה מתן תורה7, היינו, שבמ"ת עטרו והכתירו כנס"י עטרה להקב"ה, הרי8 אמרו רז"ל בסוגיא דמ"ת9 בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע10 באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, היינו, שבמ"ת עטרו את ישראל בשני כתרים, ואיך נאמר שבמ"ת עטרו ישראל עטרה להקב"ה. אך הביאור בזה, דשניהם אמת, דהנה במד"ר11 ע"פ12 קדושים תהיו גו' כי קדוש אני, איתא, משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות

1) שה"ש ג, יא.

2) שהש"ר עה"פ.

3) תהלים מה, יא.

4) שה"ש ה, ב.

5) ישעי' נא, ד.

6) ראה תו"א תרומה פ, ד. לקו"ת שה"ש א, ד.

7) ראה שהש"ר עה"פ. תענית כו, ב.

8) ראה גם רד"ה צאינה וראינה תר"ן (סה"מ תר"ן ע' שנא). עזר"ת (סה"מ עזר"ת ע' קצג). תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 201). ועוד.

9) שבת פח, א.

10) משפטים כד, ז.

11) ויק"ר פכ"ד, ח.

12) קדושים יט, ב.