449

הפך

ים1 ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, והפי' בזה הוא2, הפך ים ליבשה לשון עבר מדבר בקריעת ים סוף, בנהר יעברו ברגל לשון עתיד קאי על לעתיד לבוא, שאז יהי' והניף ידו3 על הנהר בעים רוחו, לאחרי אשר והחרים ה' את לשון ים מצרים, ושם נשמחה לע"ל בו, בו בעצמותו. ומזה שמקשר הפך ים ובנהר יעברו, אף שזמן רב ביותר ביניהם, מובן שהפך ים ליבשה הוא הנתינת כח שיהי' אח"כ בנהר יעברו ברגל, וכמ"ש כימי צאתך4 מארץ מצרים אראנו נפלאות, שאין זה דוגמא בעלמא אלא שתלוי זה בזה, שהיציאה ממצרים מביאה להגאולה העתידה, ולכן נלמדים כמה פרטים של גאולה העתידה מגאולת מצרים. והנה עוד פי' בזה5 אשר כל הכתוב מדבר בקרי"ס דכל ג' הענינים היו בקרי"ס. ועפ"ז מובן בפשיטות שישנם שייכות זל"ז, ומ"ש בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה – לשון עתיד – מורה על התמידות6, דבכל עלי' לרגל הי' העברה בנהר, וגם כפשוטו הרי נהר הידוע וסתם נהר (בתנ"ך)7 הרי זה נהר פרת8, הנה הכח ע"ז וההתחלה הי' בקרי"ס. וכן שם נשמחה בו, דזהו מה שבקרי"ס הייתה שירת הים וכאו"א מראה באצבעו ואומר זה א-לי ואנוהו, נשמחה ובו בעצמותו, הנה כמו"כ הוא

1) תהלים סו, ו [הקאַפּיטל שהתחילו לומר בי"א ניסן השתא (ראה סה"מ י"א ניסן ח"א ע' 1 ואילך)].

2) תו"א [בשלח] סד"ה וירא ישראל [סב, א-ב]. ובכ"מ.

3) ישעי' יא, טו. ובשניהם (בנהר בפת"ח, הנהר) נהר הידוע.

4) מיכה ז, טו.

5) תו"א [בשלח] סד"ה אז ישיר [סב, ד]. ד"ה לסוסתי ס"ו [סד, סע"ב]. ובכ"מ. ובסד"ה ואתה הרם להצ"צ – אוה"ת [בשלח] ע' תיח: בנהר יעברו שעלי' זו דקריעת ים סוף הוא למעלה מבחי' נהר.

6) עיין תו"ח [בשלח] ד"ה ואתה הרם [קלט, א ואילך]. וראה ג"כ ד"ה דבר גו' וישובו - להצ"צ - פ"ה (אוה"ת [בשלח] ע' שצט).

7) להעיר מבכורות נה, א.

8) ראה תענית פ"א מ"ג.