110

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א ערך סיום על מסכת ראש השנה – "רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן . . לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות . . משום דאניסי במלאכה, אבל בעיר לא", כבברכת כהנים ש"עם שאחורי כהנים אינם בכלל ברכה".

[הסיום – נדפס בלקו"ש ח"י ע' 37 ואילך1, ולקמן באו כמה ענינים שלא נכללו בלקו"ש:

בסוף ס"ב, בהשייכות דברכת כהנים לתפלה2, ובהערה 16, שברכת כהנים שייכת לעבודה, וגם תפלות כנגד תמידין תקנום:

ועפ"ז יש לבאר הטעם שש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן – דלכאורה אינו מובן:

תפלה – צריכה להיות במחשבתו לבו ודיבורו של האדם3, היינו, שהיא מצוה שבגופו. והכלל הוא שבמצוה שבגופו לא מהני שליחות4. וא"כ, איך הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובת מצות תפלה שהיא מצוה שבגופו?

ואין לומר שזה שהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן הוא (לא מטעם שליחות, אלא) מטעם ד"שומע כעונה"5 (דכיון ש"הם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין"6) – שהרי מפורש בשו"ע אדה"ז (כדברי הטור)7 שבר"ה ויוהכ"פ הש"ץ מוציא גם "מי שהוא אנוס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת, כגון עם שבשדות8, וזקן וחולה

1) ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"א ע' מד ואילך.

2) אף שברכת כהנים אינה מכלל התפלה, שהרי "מצות עשה בפ"ע היא, אלא שקבעוה חכמים בתפלה", שלכן, "אם היו עשרה כשהתחיל הש"ץ י"ח ואח"כ יצאו מקצתן, אע"פ שהוא גומר כל התפלה, אין שם נשיאת כפים" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קכח).

3) ראה לקו"ש חכ"ב ע' 116 ואילך. וש"נ.

4) ראה תוס' רי"ד קידושין מא, א.

5) סוכה לח, ב.

6) רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"ט.

7) או"ח סתקצ"א ס"ב.

8) ולקמן בהשיחה (ס"ה), "בית הכנסת שכולה כהנים . . למי מברכים, לעם שבשדות". – ופשוט, שגם הברכה "לכהנים עצמן", ש"גם הם בכלל הברכה" [כפי שלמדים מ"ואני אברכם . . כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים", או "מואברכה מברכיך" (חולין מט, סע"א)] אינה אלא כאשר ישנם אלה שמתברכים ע"י