158

בלתי מוגה

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר (בא' משיחותיו1) בשם זקני החסידים: "ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול".

וצריך להבין:

בחודש אלול ישנם ענינים שונים ועבודות שונות: ענינים של שמחה, וגם ענינים של היפך השמחה – כמו הענין ד"חשבון הנפש" שבחודש אלול,

– כידוע שחודש אלול הוא חודש החשבון על כל השנה כולה, ובפרט מח"י אלול, כמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר2 שהחשבון הפרטי על כל י"ב חדשי השנה הוא בי"ב הימים מח"י אלול עד ראש השנה, יום לחודש יום לחודש –

ש"חשבון הנפש" קשור עם תנועה דהיפך השמחה – ובשתים: (א) מצד כללות ענין החשבון, שצריך להיות מתוך שימת-לב, ללא התפעלות (שזהו"ע דשמחה). (ב) מצד פרטי החשבון – שכאשר עושה חשבון-נפש מכל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו במשך כל השנה, הרי, בידעו ש"הקב"ה מדקדק (אפילו) עם סביביו (עם צדיקים) כחוט השערה"3, וגם "במלאכיו ישים תהלה"4, ואפילו "שמים (כללות סדר ההשתלשלות) לא זכו בעיניו"5, ומכל-שכן הוא, שהיו אצלו מחשבות דיבורים ומעשים שלא כדבעי [ולדוגמא: אבק לשון הרע, שעל זה איתא בגמרא6 ש"הכל באבק לשון הרע"] שעל ידם נתרחק מהקב"ה – בודאי בא לידי רגש של מרירות גדולה.

ומלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל ("ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול"), משמע, שח"י אלול מביא חיות בכל עניני חודש

1) שיחת ח"י אלול תש"ה בתחלתה (סה"ש תש"ה ע' 122).

2) שיחת ח"י אלול תש"ג (סה"ש תש"ג ע' 177. ע' 179).

3) יבמות קכא, ב (ובפרש"י).

4) איוב ד, יח.

5) שם טו, טו.

6) ב"ב קסה, רע"א. הובא ברמב"ם הל' איסורי ביאה פכ"ב הי"ט.