5

(הנחה בלתי מוגה)

כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו' ועשיתם אשה גו' והקריב המקריב גו'1, ומסיים בענין הנסכים. וכפרש"י2 דמ"ש ועשיתם אשה אין זה ציווי אלא רשות, דכאשר יעלה על לבבכם לעשותם אשה לה' הנה אז צריך המקריב להקריב על הקרבן נסכים, היינו דהציווי הוא על הנסכים. וחיוב זה הוא דוקא כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, דבהיותם במדבר עדיין לא נצטוו על נסכים. ויש בזה כמה דיעות3, חד אמר דבמדבר לא נצטוו בנסכים כלל, וחד אמר דבמדבר הנסכים לא היו חיוב יחד עם הקרבן, וחד אמר שהי' חיוב נסכים רק בקרבן תמיד ולא בשאר קרבנות, וי"א שהחיוב הי' רק בקרבנות ציבור אבל לא בקרבנות יחיד. אבל לכו"ע נתחדש בבואם לארץ חיוב מיוחד בענין הנסכים, שהוא בכל הקרבנות. וחיוב זה נתחדש דוקא לאחר ירושה וישיבה, כמ"ש כי תבואו אל ארץ מושבותיכם דוקא. וצריך להבין, מדוע תלוי ענין הנסכים בירושת וישיבת ארץ ישראל.

ולהבין זה יש להקדים תחילה את ביאור ההפרש שבין נסכים לקרבנות4, היינו בין הקרבנות שבקרבנות והנסכים שבהם (וכנ"ל שחיוב הנסכים הוא עם הקרבנות). דהנה ענין הקרבנות קשור עם אש דוקא, כמ"ש ועשיתם אשה לה' (אשה לשון אש) וכתיב5 את קרבני לחמי לאישי, דטבע האש הוא להיות תמיד בתנועה של עלי' מלמטה למעלה. וכידוע שזהו החילוק בין יסוד האש לשאר היסודות6, דמים ועפר טבעם בירידה, והרוח אף שאין טבעה בירידה מ"מ אין בה טבע העלי'

1) שלח טו, ב ואילך.

2) שם, ג.

3) ספרי עה"פ. זבחים קיא, ב. קידושין לז, ב.

4) בהבא לקמן – ראה לקו"ת פרשתנו מ, סע"א ואילך. מא, ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן על מאמרי רז"ל ע' כח ואילך. אוה"ת פרשתנו ח"ו ע' א'תשצב ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' קסג ואילך. ע' רעג ואילך. ד"ה להבין ענין הנסכים תשמ"ג. תשמ"ז.

5) פינחס כח, ב. וראה לקו"ת פינחס עז, ד.

6) במדב"ר פי"ד, יב. לקו"ת שה"ש ד, ד. מקומות שנסמנו בהערה הבאה. ועוד.