בס"ד. שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול ה'תשי"ב*.

186

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר מאמר ד"ה אתם נצבים גו'.

***

ב. בפרשת השבוע1 נאמר: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם גו'".

ומצינו בגמרא2 שתי דיעות בענין זה: דיעה אחת – שספר התורה הי' מונח בתוך הארון ביחד עם הלוחות, ודיעה שני' – שספר התורה הי' מונח בצד הארון. אבל לפי שתי הדיעות, ספר התורה הי' מונח בקדשי קדשים.

ונמצא, שבקדשי קדשים היו מונחים הן הלוחות – אותיות החקיקה, והן ספר התורה – אותיות הכתיבה.

וצריך להבין מהי השייכות בין ס"ת – אותיות הכתיבה – לקדשי קדשים?

שייכותם של הלוחות – אותיות החקיקה – לקדשי קדשים, מובנת, שהרי "מקום ארון – שבקדשי קדשים – אינו מן המדה"3, היינו, שעם היותו מקום מוגבל, כמ"ש4 "אמתים וחצי ארכו וגו'", מ"מ, המקום עצמו הי' למעלה מן המקום,

– וכיון שזמן ומקום קשורים זב"ז5, הרי, גם הזמן שבקדשי קדשים הי' למעלה מהזמן –

וזהו גם ענינם של אותיות החקיקה, שעם היותן מציאות של אותיות, שיש להם שיעור ומדה, מ"מ, לא הוסיפו במציאותם של הלוחות – שזהו החילוק בין אותיות הכתיבה לאותיות החקיקה, שאותיות הכתיבה הן דבר נוסף – דיו – על הקלף, ואילו אותיות החקיקה הן מיני' ובי', ובפרט אותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות ש"בנס היו עומדין"6.

187

ונמצא, שאותיות החקיקה שייכות לקדשי קדשים; אבל מהי שייכותן של אותיות הכתיבה לקדשי קדשים?

ג. והביאור בזה:

תכליתו של קדשי קדשים, הוא, שענינו ותוכנו – זמן ומקום למעלה מזמן ומקום – יומשך ויתגלה גם מחוץ לקדשי קדשים, בעזרת כהנים, עזרת ישראל, עזרת נשים, הר הבית, וגם מחוץ להר הבית, ועד שאפילו אומות העולם – בהמקום שבו נמצאים הם, ולא רק כשבאים לביהמ"ק – ידעו ויכירו שזמן ומקום הוא למעלה מזמן ומקום, אשר, מצד ידיעה והכרה זו נעשית אצלם ההנהגה ד"ועמדו זרים ורעו צאנכם"7.

ומטעם זה היו מונחות בקדשי קדשים גם אותיות הכתיבה – בתורת "ממוצע" להמשכת האור דקדשי קדשים גם ב"מציאות" ו"ישות" שבחוץ.

ד. וביאור הענין בעבודת האדם – בשייכות לראש השנה:

מבואר בתורת החסידות8 העילוי דעבודת ראש השנה לגבי העבודה דכל השנה כולה, שבכל השנה עיקר העבודה הוא ע"פ טעם ודעת, וגם המסירת-נפש דכל השנה יש לה איזה שייכות לטעם ודעת, ואילו העבודה דר"ה היא הביטול שלמעלה לגמרי מטעם ודעת.

אמנם, צריכים לדעת שאף שבמשך כל השנה לא תובעים תנועת הביטול שלמעלה מטו"ד, מ"מ, גם במשך כל השנה, כשהאדם עומד במציאותו הוא ("ער שטייט אין זיין מציאות"), צריכה להיות אצלו העבודה בדוגמת העבודה הנדרשת מצד הביטול דר"ה – דוגמת המשכת קדשי קדשים גם באותיות הכתיבה, ועד גם בחוץ.

ועי"ז פועלים שגם ההמשכות הנמשכות בר"ה, נשפעות ובאות במשך כל השנה כולה, במציאות העולם, גם בגשמיות, בכל המצטרך.

ה. וההכנה לעבודה האמורה מרומזת בפרשה שקורין קודם ר"ה9 – "אתם נצבים היום ("יומא דינא רבא"10) כולכם גו' ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך":

188

אף שיתכן שיהודי זה הוא בבחינת "ראשיכם שבטיכם", מ"מ, מתקשר הוא עם יהודי נוסף, ואפילו עם יהודי שבסוג "חוטב עציך" ו"שואב מימיך", ומתאחד עמו להיות "כולכם", כולם ביחד, מציאות אחת11.

וענין זה שאינו עושה חילוקים בין "ראשיכם שבטיכם" ל"חוטב עציך" ו"שואב מימיך"12, נותן לו כח שלא לחלק בין העבודה דר"ה להעבודה דכל השנה, כך שגם במשך כל השנה כולה מאיר אצלו הביטול דר"ה.

וכאמור, שעי"ז פועלים שגם ההמשכה שמלמעלה מתגלית ומורגשת ("הערט זיך") בכל מקום, עד ש"ועמדו זרים ורעו צאנכם".

והענין בזה – שכאשר האדם פועל את הביטול דר"ה בה"זר" שבקרבו13, גופו ונפשו הבהמית, ופועל זה גם בה"זר" שביהודי נוסף, אזי נפעל זה גם באומות העולם – ה"זרים" האמיתיים – שיבינו וירגישו ("זיי זאָלן דערהערן") את מעלתם של בנ"י, ובמילא – "ורעו צאנכם".

ועי"ז זוכים שההמשכה שנשפעה בר"ה תומשך בכל השנה גם בגשמיות, בכל המצטרך לו, בטוב הנראה והנגלה, וזוכים לכתיבה וחתימה טובה, בתוך כלל ישראל, לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

**********


*) נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 8-407.

1) וילך לא, כו.

2) ב"ב יד, א. הובא בפרש"י עה"פ.

3) יומא כא, סע"א. וש"נ.

4) תרומה כה, יו"ד.

) ראה לקו"ש חי"א ע' 319 ואילך. חכ"ו ע' 253. וש"נ.

5) ראה תניא שעהיוה"א פ"ז. לקו"ת ברכה צח, א.

) ראה לקו"ת ר"פ בחוקותי ור"פ חוקת. ובכ"מ.

6) שבת קד, רע"א. וש"נ.

7) ישעי' סא, ה.

8) ראה גם ד"ה אתם נצבים גו' שנאמר בהתוועדות.

9) תוס' מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד. לקו"ת ר"פ נצבים.

) ר"פ נצבים.

10) תרגום לאיוב ב, א. זח"ג רלא, א.

11) ראה בפרטיות שיחת ש"פ נצבים ה'שי"ת בתחלתה (לקו"ש ח"ב ע' 398. תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 205).

12) כולל גם שהאחדות ביניהם היא בנוגע לעבודה דראש השנה גופא – לעורר את הזולת ע"ד עניני העבודה דר"ה. ובפשטות, כאשר פוגשים יהודי, צריכים להסביר לו, שאכן בנ"י בטוחים שתהי' כתיבה וחתימה טובה, ומשום זה "לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן . . בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה . . מוציא דינם לכף זכות כו'" (יל"ש ואתחנן רמז תתכה. וראה טואו"ח סתקפ"א), אבל אעפ"כ, מוכרחת להיות גם העבודה דר"ה (מהנחה בלתי מוגה).

13) ראה שבת קה, ב.