26

(הנחה בלתי מוגה)

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל1, וצריך להבין, מהו פירוש השינוי מרישא דקרא לסיפא דקרא, דברישא כתיב לשון מנה ובסיפא לשון מספר, וכן הא דברישא נקט בתואר יעקב ובסיפא בתואר ישראל. ומשמעות הענין, דהלשון מנין שייך לתואר יעקב והלשון ספירה שייך לתואר ישראל2, וצריך להבין הענין בזה. גם צריך להבין בכללות הענין, דמכתוב זה משמע שיש מעלה גדולה בזה שישראל הם בריבוי גדול עד אין מספר, ולכאורה הרי כתיב3 לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים, היינו שהמעלה היא דוקא בזה שהם מועטים, המעט מכל העמים.

ויובן זה בהקדם מה שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה מן המיצר גו'4, בפירוש כתוב זה5 (מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה), דכאשר האדם הוא במצב של מיצר (ומפרט בהמאמר שם כמה אופנים בזה) הנה אז הוא קורא אליו ית' בתפילה, דזהו קראתי לשון תפילה6, והתפילה היא לשם י"ה דוקא. וממשיך שם בביאור מ"ש7 בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים, דפירושו הוא שהבטחון בהוי' צריך להיות עדי עד, היינו עד בחינת מדריגת עד, וטעם הדבר הוא כי בי"ה הוי' צור עולמים. ומשמעות הענין, שבמידת הבטחון יש כמה מדריגות, אך להיות שבי"ה הוי' צור עולמים, לכן צריך להיות בטחון הנבראים בשם הוי' עד בחינת ומדריגת עד.

1) פרשתנו (בלק) כג, יו"ד.

2) ראה רד"ה מי מנה תרל"ג (סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שע). עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' תקיט).

3) ואתחנן ז, ז.

4) דשנת תרפ"ז – יצא לאור בקונטרס יב-יג תמוז שנה זו (תשי"ב) – נדפס לאח"ז בסה"מ קונטרסים ח"ג ע' צא ואילך. סה"מ תרפ"ז ס"ע קפט ואילך.

5) תהלים קיח, ה.

6) ראה דב"ר פ"ב, א. יל"ש ואתחנן רמז תתיא. ועוד.

7) ישעי' כו, ד.