41

שלו, והשתדל ("ער האָט זיך אַריינגעלייגט") מתוך מס"נ בהענין דפרה אדומה.

ז. ולכן נאמר בפרה אדומה "זאת חוקת התורה" – כיון שזהו ענין כללי שנוגע לכללות התורה:

כאשר יהודי מרגיש בעצמו ענין של טומאת מת ברוחניות, כלומר, שחסרה לו חיות בעניני תומ"צ, [ולהעיר, שבזמננו זה "כולנו טמאי מתים"23] – יכול הוא לבוא, ח"ו, לידי מצב של יאוש כו'.

ובכן, עליו לדעת, שאין לו להתייאש, כיון שמשה רבינו הבטיח את טהרתו!

– משה רבינו הי' אמנם למעלה לגמרי מענין זה, אבל אעפ"כ, מסר את נפשו לעשות פרה אדומה, כדי להבטיח את טהרתם של בנ"י שבדורו ובנ"י שבכל הדורות שלאח"ז, שגם אם יטמאו בטומאה הכי חמורה, יהיו יכולים להטהר מטומאה זו.

ולכן, בכל הזמנים כולם, גם כאשר משה רבינו לא נמצא ("ווען משה איז ניטאָ"), אין ליפול ביאוש בגלל חומר הענין דטומאת מת, כיון ש"אפר פרה של משה לא כלה"24, "שלך קיימת"25.

ואע"פ שאין אנו יודעים היכן נמצא אפר זה – הרי הוא קיים, וכשיבוא משיח ימצאו אותו וישתמשו בו בשביל פרה העשירית, ובמילא, "מחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה"26.

ח. וכן הוא גם בנוגע לבעל הגאולה, כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו,

– כמאמר חז"ל27 "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ולא רק "אתפשטותא דמשה", אלא משה בשלימותו ("דער גאַנצער משה"), כי, בכל דור ודור ה"ז אותו משה ("דער זעלבער משה"), אלא שהגופים מחולקים28 בהתאם ולפי אנשי הדור –

23) לשון היראים סשכ"ה (בהשלם – סרע"ז). רדב"ז הל' ביכורים פ"ה ה"ט. ב"ח יו"ד סשכ"ב. מג"א או"ח סתקס"א סק"ב. ובכ"מ.

24) רש"י יומא ד, רע"א (ד"ה מכל).

25) תנחומא שם ח. במדב"ר שם, ו.

26) ראה יומא סב, סע"ב. וש"נ. הנסמן בשד"ח קונטרס הכללים (כרך ג) מערכת המ"ם כלל קסא.

27) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

28) ראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 7.