44

(הנחה בלתי מוגה)

נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה1, ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו2 על הכתוב את פירוש התרגום (ועוד מפרשים), דנס להתנוסס קאי על ענין הנסיונות, וענין נס להתנוסס משמעו שהנסיונות פועלים רוממות באדם. והכח על זה בא מאברהם אבינו, הנק' בשם קושט (להיותו איש אמת), וזהו מפני קושט סלה, שהכח על עבודת הנסיונות בא מאברהם אבינו. והנה פירוש זה אינו בסתירה לפירוש הפשוט בכתוב, דנס היינו ענין הנסים, והכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס משמעו, שע"י הנסים שמראה הקב"ה, הוא פועל רוממות והתנוססות בכל ישראל, ובפרט ביראי השם (יראיך), ופעולה זו בעולם שרשה הוא מפני קושט סלה, היינו בבחי' האמת דאלקות, שניכר בחי' ואמת הוי' לעולם3.

ולהבין ביאור ענין זה שע"י הנסים נמשך בחי' ואמת ה' לעולם, יש להקדים תחילה מהות ענין הנסים4. דהנה פשטות הנס הוא היפך הטבע, דטבע הוא מה שעולם כמנהגו נוהג, ועד שאפשר לחשוב שאין מנהיג לבירה זו, אך ע"י הנס שענינו שידוד מערכות הטבע ושינוי מהלך הטבע, הרי זה מעורר את האדם המתבונן בזה (וכשהנס הוא גדול אין צורך בהתבוננות) שיש מנהיג לבירה. אך להבין בעומק יותר ענין ההמשכה שע"י הנסים, הנה איתא בגמרא5 אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר כו' שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכויותיו. ומובן מזה, דענין הנס הוא אותו הענין דשכר המצוות, שלכן במקום שכר המצוות עושין לו נס (ומחמת עשיית הנס מנכין לו משכר המצוות).

והנה תוכן ענין שכר המצוות יובן ע"פ מ"ש בעמק המלך6, שכוונת בריאת העולם היא להמשיך ע"י תורה ומצוות בחי' אוא"ס שלפני

1) תהלים ס, ו.

2) ד"ה נתת ליראיך תרצ"ג – נדפס בסה"מ תשי"א ע' 289 ואילך.

3) תהלים קיז, ב.

4) בהבא לקמן – ראה ד"ה קטנתי (הא') תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' פד ואילך). ד"ה קטנתי וד"ה פדה בשלום תרח"ץ (סה"מ תרח"ץ ע' קנה ואילך. קסב ואילך).

5) שבת לב, א.

6) שער א (שער שעשועי המלך) פ"א.