בס"ד. יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשי"ב

44

(הנחה בלתי מוגה)

נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה1, ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו2 על הכתוב את פירוש התרגום (ועוד מפרשים), דנס להתנוסס קאי על ענין הנסיונות, וענין נס להתנוסס משמעו שהנסיונות פועלים רוממות באדם. והכח על זה בא מאברהם אבינו, הנק' בשם קושט (להיותו איש אמת), וזהו מפני קושט סלה, שהכח על עבודת הנסיונות בא מאברהם אבינו. והנה פירוש זה אינו בסתירה לפירוש הפשוט בכתוב, דנס היינו ענין הנסים, והכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס משמעו, שע"י הנסים שמראה הקב"ה, הוא פועל רוממות והתנוססות בכל ישראל, ובפרט ביראי השם (יראיך), ופעולה זו בעולם שרשה הוא מפני קושט סלה, היינו בבחי' האמת דאלקות, שניכר בחי' ואמת הוי' לעולם3.

ולהבין ביאור ענין זה שע"י הנסים נמשך בחי' ואמת ה' לעולם, יש להקדים תחילה מהות ענין הנסים4. דהנה פשטות הנס הוא היפך הטבע, דטבע הוא מה שעולם כמנהגו נוהג, ועד שאפשר לחשוב שאין מנהיג לבירה זו, אך ע"י הנס שענינו שידוד מערכות הטבע ושינוי מהלך הטבע, הרי זה מעורר את האדם המתבונן בזה (וכשהנס הוא גדול אין צורך בהתבוננות) שיש מנהיג לבירה. אך להבין בעומק יותר ענין ההמשכה שע"י הנסים, הנה איתא בגמרא5 אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר כו' שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכויותיו. ומובן מזה, דענין הנס הוא אותו הענין דשכר המצוות, שלכן במקום שכר המצוות עושין לו נס (ומחמת עשיית הנס מנכין לו משכר המצוות).

והנה תוכן ענין שכר המצוות יובן ע"פ מ"ש בעמק המלך6, שכוונת בריאת העולם היא להמשיך ע"י תורה ומצוות בחי' אוא"ס שלפני

45

הצמצום שיאיר בגילוי כו'7. דבריאת העולמות היתה ע"י צמצום הראשון, שאז נמשך קו קצר ודק8, אך תכלית הכוונה היא שע"י תומ"צ ימשיכו גם את האור שלפני הצמצום. והנה בכלל ב' ענינים אלה, אור הקו שנמשך אחר הצמצום ואוא"ס שלפני הצמצום, הם ב' המדריגות דממכ"ע וסוכ"ע9. דאור הקו הוא האור שמאיר בדרך השתלשלות, היינו שנמשך בסדר והדרגה עד למטה. והוא כמשל שלשלת, שהטבעת העליונה קשורה עם הטבעת שלמטה ממנה, וטבעת זו קשורה בטבעת שלמטה ממנה, עד לטבעת היותר תחתונה. ומזה מובן שהקו יש בו התחלקות פרטים, ההתחלקות דמעלה ומטה10, כמו בשלשלת שכל טבעת חלוקה במדריגתה מחברתה, ועוד, דכל המדריגות שבאור הקו הם בערך זה לזה, כמו במשל השלשלת, שכל הטבעות קשורות זו בזו. אמנם למעלה מהשתלשלות, ובפרט האור א"ס שלפני הצמצום, הנה שם אין התחלקות דמעלה ומטה, ובעומק יותר, שאין שם התחלקות פרטים כלל. וזהו ההפרש בין אור11 הממכ"ע לאור הסוכ"ע12, דאור הממכ"ע הוא אור פנימי, ולהיות שהוא אור פנימי, לפיכך גם כפי שהוא נמשך בעולמות (בכלים) הוא נמשך בפנימיות ומתאחד בהם, ולכן יש בו התחלקות פרטים, שהרי הוא נמשך בכל עולם ועולם לפי ערכו. ומזה מובן גם שאור זה הוא בבחי' גילוי בלבד ואינו אור עצמי, שהרי כל עצם בלתי מתחלק13. משא"כ אור הסוכ"ע הוא אור מקיף, היינו שהוא מקיף מצד עצמו, ואין בו התחלקות לפרטים, לא ההתחלקות דמעלה ומטה ולא ההתחלקות ברוחב14, ולכן גם כפי שנמשך בעולמות הוא בבחי' מקיף אל העולמות. אך אין הכוונה שהוא בבחי' מקיף בלבד, אלא שהוא נמצא בתוכו ותוך תוכו של כל נברא בפנימיות, אך להיות שאינו מאיר בגילוי בעולמות, מכיון שאין בו התחלקות והעולמות הם במצב של התחלקות וסדר השתלשלות זה למטה מזה, לכן נקרא סוכ"ע15. ואף שעיקר חיות העולמות הוא מצד אור הסובב

46

דוקא16, מ"מ צריך אור הסובב להיות בעולמות בהעלם, שאם יהי' בהתגלות יהי' אויס השתלשלות ועולמות, ובהיותם בגדר עולמות אין הם יכולים לקבל את גילוי אור הסובב. דאור הממלא הוא בגילוי בעולמות. והגם שבעולם הזה אין מרגישים את אור הממלא, הרי פירוש הדברים הוא רק שאין יודעים שזהו חיות אלקי, אבל הנבראים מרגישים שיש להם חיות שמחי' ומהווה ומקיים אותם17. ואין זה רק שמבינים בשכל שיש בהם חיות, אלא עוד זאת שהחיות הוא מציאותם. אך מ"מ אין יודעים את מהות החיות, שנדמה להם שהוא חיות סתם ובאמת הוא חיות אלקי. ומאחר שהחיות הוא בהתגלות בהם, אלא שמצד העלם והסתר החומר אין יודעים שזהו חיות אלקי, מובן, שע"י העבודה בבירור וזיכוך החומר אפשר להרגיש גם שהוא חיות אלקי, דמאחר שבעצם החיות הוא בגילוי בעולם, אלא שמצד העלם החומר אין מבינים שהחיות הוא אלקות, מובן, שבזיכוך החומר מרגישים שהוא חיות אלקי. וראי' לדבר ממ"ש באדם הראשון קודם החטא, דאיתא בפדר"א18 שאמר אדם הראשון לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו19, והנבראים היו בביטול מצד בחי' ה' עושינו שהוא אור הממלא. והיינו, דהנבראים כמו שהיו במציאותם הרגישו את אור הממלא. וגם עכשיו אור הממלא הוא בגילוי בנבראים, שמרגישים את החיות, אלא שטועים בתפיסת הדבר, שאין יודעים שזהו חיות אלקי. דכל זה הוא דוקא באור הממכ"ע שהוא בגילוי בנבראים (היינו שהוא בפנימיות בנבראים), משא"כ אור הסוכ"ע הוא בהעלם, שאין הנבראים כמו שהם במציאותם יכולים לסבול את אור הסובב, ואם יתגלה בהם יתבטלו ממציאותם.

והנה20 ענין שכר המצוות הוא המשכת אור הסובב, וכנ"ל (ממ"ש בעמק המלך) שע"י המצוות ממשיכים את האור שלפני הצמצום, ולפיכך המשכה זו שע"י תומ"צ אינה בגילוי העולמות, והפעולה שע"י תומ"צ אינה ניכרת בגילוי בעולמות. והגם שנמשך אור מקיף על האדם העושה את המצוה כדאיתא בתניא21, ולכן צריכים לקום לפני העוסק במצוה (אפילו הוא עם הארץ)22, ה"ז ג"כ בהעלם לגמרי,

47

היינו דלא רק שאינו מבין את מהות הגילוי אלא שאין הוא מרגיש את הגילוי כלל. וגם מה שמצוה גוררת מצוה23, היינו שמצוה שאדם מקיים פועלת בגוף ובנה"ב (ע"י הנה"א) שירצה לקיים עוד מצוות, בכל זאת אינו מרגיש בזה את הגילוי של המצוה, וואָרום ער קלייבט זיך ניט פאַנאַנדער למה הוא רוצה לקיים עוד מצוה, אלא שבדרך ממילא שטופּט עס אים און עס שלעפּט אים שיקיים עוד מצוה, דזהו לשון גוררת, אבל אין זה בגילוי כלל, שאינו מרגיש כלל הגילוי של המצוה.

והנה כשם שהוא בעוה"ז ובעולמות בי"ע, שאור הסובב וההמשכה שע"י התומ"צ הם בהעלם, עד"ז הוא גם בעולם האצילות, שהיחודים והתוס' אור באצילות שע"י התומ"צ24 הם בהעלם, כמבואר במ"א25 שהתוס' אור שנמשך באצילות ע"י תומ"צ הוא כמונח בקופסא. וטעם הדבר26, כי גם עולם האצילות הוא עולם שבכלל סדר ההשתלשלות, ולכן אי אפשר שיהי' בו גילוי אור הסובב. ורק לעתיד לבוא, שאז יהי' גילוי כל הענינים, הרי פעולת התומ"צ בהמשכת אור הסובב והמשכת האור שלפני הצמצום יהי' בהתגלות. וזהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא27, דשכר מצוה היינו המשכת אור הסובב, ואי אפשר שיהי' בהתגלות בהאי עלמא ובכללות סדר ההשתלשלות28, ורק לעתיד לבוא יהי' בגילוי. דלעתיד יהי' עיקר שכינה בתחתונים, דעיקר שכינה הוא דער עיקר פון עצמות, שאין זה אור הממלא אלא אור הסובב ולמעלה יותר עצומ"ה ית'29.

והנה נת"ל שההפרש בין גילוי אור הסוכ"ע ואור הממכ"ע הוא, דבאור הממלא יש התחלקות באופן הגילוי בכל עולם לפי מדתו, דבעולמות העליונים הוא בגילוי יותר, ובעולמות התחתונים, הנה גם כשמזככים את החומר, וגם כמו שהי' קודם החטא שאז האיר האור

48

בגילוי גם בעוה"ז, מ"מ לא הי' באותה מדריגה שבעולמות העליונים. וכמאמר30 נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, דשמים בכלל הם העולמות העליונים31, ושם נטה ימינו שהם אורות עליונים, וארץ הם עולמות התחתונים31, ששם נטה שמאלו, אור שבמדריגה תחתונה. וטעם הדבר הוא, משום שאור הממלא יש בו התחלקות פרטים ונמשך בפנימיות בנבראים, ולכן גם ע"י זיכוך החומר אינו דומה האור כמו שהוא למטה לכמו שהוא למעלה. משא"כ אור הסובב הוא בגילוי למטה כמו שהוא למעלה, משום שאין בו התחלקות פרטים בעצמו וגם הארתו בעולמות אינה בדרך אור בכלי אלא כד אסתלק יקרא דקוב"ה32 ע"י עבודת האדם אז הוא מאיר גילוי למטה31, שהרי העבודה היא בעוה"ז דוקא, ועולם הזה הוא תכלית הבריאה ותכלית בריאת העולמות העליונים.

ובכל הנ"ל יובן מה שההמשכה שע"י הנסים היא תמורת המשכת שכר מצוות, דכשם ששכר מצוות הוא המשכת אור הסוכ"ע שלמעלה מסדר ההשתלשלות, כמו כן הוא גם ענין הנס שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות. דהנה נס הוא למעלה מהטבע, דטבע33 הוא מלשון מטבע ומלשון טביעה, דלשון טביעה הוא כמ"ש34 טובעו בים סוף, דהיינו שהאלקות הוא בהעלם והסתר בנבראים, ולשון מטבע הוא ע"ד לשון המשנה בסנהדרין35 אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומים זל"ז והקב"ה טבע את כל אדם בחותמו של אדה"ר ואין א' דומה לחבירו, דאין פרצופיהן שווין36, משום שענין הטבע הוא מצד אור הממכ"ע שיש בו כמה פרטים ופרטי פרטים, ולכן אין פרצופיהן שווין. משא"כ ענין הנס שהוא למעלה מהטבע, ענינו שמאיר אור הסובב שלמעלה מהעולמות. והחידוש בדבר הוא, שפעולת הנס היא באופן שאין העולם מתבטל ממציאותו, ונשאר כמו שהוא בהגבלותיו הטבעיים, כמו שהי' מקודם, ורק בפרט א' נעשה נס, וא"כ המשכת הנס בהעולם היא כמו שהעולם נמצא עדיין במצבו. וזהו נתת ליראיך נס להתנוסס, שהנס פועל

49

רוממות בעולם גופא, בדוגמת מה שיהי' לעתיד, שאז יהי' גילוי אור הסובב בעולם (כנ"ל).

ולהבין כל זה בעומק יותר37, הנה כתיב38 כי א-ל דיעות הוי', שיש ב' דיעות39, דעת עליון ודעת תחתון40. דעת תחתון הוא כמו שהוא מצד הנבראים, ובפרטיות יותר מצד סדר ההשתלשלות, ודעת עליון הוא כמו שהוא מצד הקב"ה, ובפרטיות יותר, מצד אוא"ס שלפני הצמצום. דעת תחתון היא שהתהוות הנבראים היא מאין ליש, שבהרגש שלהם הנבראים הם מציאות יש ואילו המקור המהווה אותם אינו מושג ומורגש ולכן נק' בשם אין. והיינו דהגם שמשיג שיש לו מקור המהווה אותו, מ"מ, להיות שאין לו תפיסא במהותו של המקור, לכן קוראו בשם אין. ועד שאפשר שהנברא לא ירגיש כלל את מקורו, וכנ"ל דטבע אפ"ל באופן דטובעו בים סוף, שהמקור המהווה נטבע בנברא עד שאין הוא מרגיש את מקורו. אמנם דעת עליון הוא שהבריאה היא מיש לאין, שהיש הוא היש האמיתי שמציאותו מעצמותו, וכל מה שנברא הוא באין ערוך אליו, דכולא קמי' לא ממש חשיב. ולמטה מזה, יש מדריגה שלגבי' כולא קמי' כלא חשיב בכ"ף הדמיון41, אך מ"מ עדיין הוא ג"כ בחי' אין. והנה אף שבשתי הדיעות יש ב' בחי' דיש ואין מ"מ אין זה בשוה, דבדעת עליון היש הוא יש באמת, שהוא המציאות האמיתי דמציאותו מעצמותו42, וגם האין הוא אין בפועל ממש (באמת), דכולא קמי' כלא חשיב. משא"כ בדעת תחתון הרי היש אינו יש באמת, שהרי הוא יש נברא וכל מציאותו היא רק מצד כח הפועל שבו, ומצד עצמו אינו מציאות כלל. וגם האין שבדעת תחתון אינו אין באמת, שהרי אין הפירוש שאינו במציאות, שהרי הוא מקור ליש, וכיון שהיש הוא מציאות (בדעת תחתון) הרי מובן מזה דאדרבה, המקור שלו (שהוא האין) הוא מציאות עוד יותר חזקה. אלא שלהיות שאין לו תפיסא והשגה במקורו, לפיכך קוראו בשם אין. ונמצא, שהן האין והן היש בדעת תחתון אינם באמת. והגם שגם דעת תחתון הוא אמת, שהרי שרשו הוא באור הממלא, וגם אור הממלא הוא אלקות, וא"כ פשוט שגם דעת תחתון הוא אמת, וראי' לדבר שהרי

50

התומ"צ ניתנו בסדר ההשתלשלות ובפרט בעוה"ז, ומ"מ תומ"צ הם אמת, אך אעפ"כ אין זה אמת כמו דעת עליון. וכמו שם אלקים (המקור דדעת תחתחון) שהוא מז' שמות שאינם נמחקים43, אך מ"מ אין הוא שם העצם. דדעת עליון היא הדיעה האמיתית, שהבריאה היא מיש לאין, דהיש הוא היש האמיתי והאין הוא אין באמת שאינו תופס מקום כלל. וכמובן במכ"ש וק"ו מזה שגם כמו שהנברא נמצא בשרשו ומקורו אינו תופס מקום כלל, אף ששם הוא בתוקף יותר, וכמשל אור השמש הכלול בשמש44. אבל לאידך גיסא הרי אדרבה, בהיותו במקורו הוא בביטול יותר, דבהיותו במקורו הוא בביטול בבחי' אפס שלמעלה מבחי' אין. דמה שבדעת עליון נק' הנברא בשם אין ולא אפס הוא כמו שהוא יוצא ממקורו, דאז הוא נק' אין, וגם אז הוא אין באמת. דכל זה הוא בדעת עליון שהיא הדיעה האמיתית. ואף ששני הדיעות הם אמת, דגם שם אלקים הוא אמת כנ"ל, מ"מ אין זה כמו שם הוי'. דהנה45 יש כמה מדריגות באמת, שפת אמת, אמת46, ואמת לאמיתו47. דאף שכולם הם אמת מ"מ אין זה באותו האופן. דשם אלקים הוא אמת אבל אינו אמת לאמיתו, משא"כ שם הוי' הוא אמת לאמיתו48. וע"ד המבואר48 בענין ההלכות, דאלו ואלו דברי אלקים חיים49 ושניהם אמת, אך מ"מ הלכה כאחד מהם, משום שהלכה היא משם הוי', כמאמר50 והוי' עמו51 שהלכה כמותו, משום שהלכה היא בחי' אמת לאמיתו.

והנה הגם שגם דעת תחתון הוא אמת, ונק' יחודא תתאה, דאף שהוא תתאה מ"מ נק' יחוד, דיחוד הוא ביטול, שע"י עבודת הנבראים מרגישים את האין המהווה אותם, מ"מ אין זה דומה כלל לההמשכה דדעת עליון. וכאשר ממשיכים על ידי העבודה בחי' יחודא עילאה ביחודא תתאה, בחי' דעת עליון בדעת תחתון, יש בזה התחדשות יתירה, משום שזה פועל רוממות בדעת תחתון. וכמו בשמות, שפועלים רוממות בשם אלקים. וכידוע52 שיש בחי' שילוב הוי' באד' ושילוב אד' בהוי',

51

דשילוב הוי' באד' (ואלקים) היא העבודה דיחודא תתאה, אבל שילוב אד' ואלקים בהוי' שהוא שילוב עליון יותר, ה"ז על ידי המשכת דעת עליון דוקא בדעת תחתון.

והנה איך אפ"ל המשכת דעת עליון בדעת תחתון, יש לומר, שהטעם לזה הוא, להיות שיש הנברא שרשו הוא מיש האמיתי, שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו חס ושלום ולכן הוא לבדו בכוחו ויכולתו להוות יש כזה שיורגש בו שמציאותו מעצמותו53. דהגם שאין זה אמת אלא רק דמיון וטעות בלבד, מ"מ, זה גופא שיהי' מקום לסברא שמציאותו מעצמותו הוא רק מפני ששרשו ושרש שרשו הוא מהעצמות שמציאותו מעצמותו, שלכן אפשר שיהי' בו ההרגש דמציאותו מעצמותו. ולהיות שהיש הנברא יש בו כח העצמות, וכ"ש שישנו כח זה באור שמהווה אותו54, לכן אפשר שיורגש בו גם ענין דעת עליון. והיינו דההמשכה דאני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים55, שהיא נמשכת ע"י האין דיש האמיתי אל האין דיש הנברא ודרכו אל היש עצמו, ולהיות שיש בו בחי' העצמות, קומט אַ זמן וואָס דאָס ווערט אין אים נתגלה, וזהו ענין המשכת דעת עליון בדעת תחתון, שזהו מחמת כח העצמות שביש הנברא.

ולפי כל זה יובן ענין ההתחדשות שנעשה בעולם ע"י הנסים, היינו המשכה למעלה מהטבע בתוך הטבע, שעי"ז פועלים רוממות בשם אלקים. דשם אלקים אף שהוא אמת מ"מ אינו אמת לאמיתו, וע"י הנס הנה לבד זאת שנמשך בו דעת עליון אלא עוד זאת שעי"ז גופא שההמשכה היא בדעת תחתון עי"ז היא המשכת העצמות.

וזהו נתת ליראיך נס להתנוסס, דהנסים פועלים רוממות בטבע גופא, והרוממות היא מפני קושט סלה, שנמשך בטבע בחי' ואמת הוי' לעולם (קושט). דטבע הוא שם אלקים, אלקים בגימטריא הטבע56, וע"י הנס נמשך בו בחי' שם הוי' שהוא אמת לאמיתו. דזהו מפני קושט סלה,

52

דשם הוי' אינו שם התואר או שם הפועל ושם הפעולה, אלא הוא שם העצם, ונמצא שע"י הנסים היא המשכת עצמות ומהות א"ס ב"ה.

ובזה יובן גם הקשר דענין הנסים לענין הנסיונות. דענין הנסיונות בכלל, ובפרט אצל ראשי ונשיאי ישראל שמצד עצמם אינם שייכים לנסיונות הבאים מצד העלם והסתר, הוא מצד הדור שאין ראוי לכך. דלפיכך יש בהם ענין של נסיונות, דענין הנסיון הוא שבאמת אין בו ממש, וכל ענינו הוא שהאדם העובד לא יתפעל ממנו. וכן הוא גם בצדיקים ובפרט בנשיאי ישראל, דאף שמצד עצמם האבן זיי אַלץ דורכגעטאָן, אבל בכדי שבהליכתם מחיל אל חיל57 זאָלן זיי מיטנעמען את דורם, יש להם נסיונות. והכוונה בנסיונות אלה היא כדי שיבטלו אותם וימשיכו את אור הסובב שלמעלה מהטבע בתוך הטבע גופא. ועד שכולם יראו את הנס, ויתר על כן, שגם אוה"ע יראו את הנס, וזהו מפני קושט סלה. וזהו הי' ענין עבודת הנשיאים, שהמשיכו את ענין הנסים בטבע גופא, היינו בעוה"ז ובגשמיות ובחומריות. ועוד יותר, שגם המנגדים המעלימים ומסתירים, וגם אלו שמהרסיך ומחריביך ממך יצאו58, גם הם יודו שאמת הוי' לעולם, דזהו מפני קושט סלה.

וזה הי' תוכן עבודת בעל השמחה, לרומם את דורו, שהמשיך בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים בכל ישראל, ובחלקם בעולם. ומבלי הבט על ההעלם והסתר דנסיונות. וכמבואר ההפרש בין עבודת הבירורים ועבודת הנסיונות59, דבנסיונות ההעלם וההסתר הוא יותר מכמו שהוא בעבודת הבירורים, דהנסיונות נוגעים בחיי הנפש, וגם בנפש האלקית, מ"מ מפני קושט סלה עומדים בנסיונות. דקושט קאי על אברהם (כנ"ל), שהוא פתח את הצינור דמס"נ60, והנחיל אותו לכל ישראל, ובפרט לראשי אלפי ישראל נשיאי הדור, ובפרט נשיאי הדור דעקבתא דמשיחא. דמעלת העקב הוא שניכר בו יותר ענין המס"נ61. והיות שעבודת כל הדור תלוי' בראש ומוחין שבדור, דגופא בתר רישא אזיל62, לפיכך הנה עוד בימי קטנותו שאז הי' זמן ההכנה וההקדמה לימי

53

נשיאותו, וכ"ש בימי נשיאותו, הנה כל הענינים וואָס האָבן זיך געטאָן, האָבן זיך געטאָן מיט מס"נ. ולא כמו המס"נ דר' עקיבא63 שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו64, וואָס ער האָט געזוכט מס"נ, דאין זה מס"נ בטהרתה, שהרי מס"נ משמעה מסירת נפשו (גם האלקית), ומאחר שרצה בעבודה זו אין זו מסירת נפשו האלקית. אך עבודתו היתה באופן שהוא מוכן לקיים שליחותו בעלמא דין בכל האופנים, עד מס"נ ועד בכלל, היינו שאם הי' צורך למס"נ הי' גם זה. וע"י מסירת נפשו ראו במוחש שפעל הרמת הרוח בכל ישראל. דזהו נתת ליראיך נס להתנוסס, שראו בעיני בשר את הגילוי שלמעלה מהטבע, בחי' ואמת הוי' לעולם. וזהו גם מפני קושט סלה, שכולם, היינו לא רק המאמינים, אלא גם כל ישראל, וגם אוה"ע, וגם אלה שמהרסיך ומחריביך ממך יצאו, ראו את הגילוי דלמעלה מהטבע, היינו שהי' זה גילוי דלמעלה מהטבע בתוך הטבע גופא. ודבר זה הוא הכנה והקדמה קרובה לימות המשיח שאז תהי' הנהגת הטבע גופא באופן אחר, והיות שכל גילוי תלוי באתעדל"ת דוקא, הנה המס"נ שלו הי' האתדעל"ת אל הגילוי דמשיח, שע"י המס"נ שלו המשיך לכל מקושריו ובניהם ובני בניהם בחי' ואמת הוי' לעולם, ועי"ז נזכה בקרוב לגאולה שלימה, שאז יהי' ונגלה כבוד הוי'65, במהרה בימינו, ע"י משיח צדקנו.

**********

1) תהלים ס, ו.

2) ד"ה נתת ליראיך תרצ"ג – נדפס בסה"מ תשי"א ע' 289 ואילך.

3) תהלים קיז, ב.

4) בהבא לקמן – ראה ד"ה קטנתי (הא') תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' פד ואילך). ד"ה קטנתי וד"ה פדה בשלום תרח"ץ (סה"מ תרח"ץ ע' קנה ואילך. קסב ואילך).

5) שבת לב, א.

6) שער א (שער שעשועי המלך) פ"א.

7) ראה גם המשך תרס"ו ס"ע ג ואילך. שם ע' תקט. סה"מ תש"ב ע' 28.

8) ראה עץ חיים שער א (שער עיגולים ויושר) ענף ב.

9) ראה המשך תרס"ו ע' קפט. ובכ"מ.

10) ראה עץ חיים שם. המשך תרס"ו ע' מט. ובכ"מ.

11) ראה סה"מ תרע"ח שם ע' פה. תרח"ץ שם ע' קנח ואילך.

12) ראה תניא פמ"ח (סז, ב ואילך). לקו"ת אמור לא, א ואילך. ובכ"מ.

13) ראה אמרי בינה שער הק"ש פ"ח ופי"ד. ובכ"מ.

14) ראה אמרי בינה פתח השער פרק ג. "רשימת המנורה" ע' קכב. ובכ"מ.

15) תניא שם. המשך תער"ב ח"א ע' פו. ע' קו ואילך.

16) תניא שם. תו"א מג"א צ, א ואילך. ובכ"מ.

17) ראה לקו"ת ואתחנן ד, א ואילך. סהמ"צ להצ"צ מה, א. ספר החקירה להצ"צ ז, ב ואילך. ובכ"מ.

18) פי"א.

19) תהלים צה, ו.

20) בהבא לקמן – ראה סה"מ תרע"ח שם ע' פו. תרח"ץ שם ע' קסא.

21) פמ"ו (סו, א).

22) ראה ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג. קידושין לג, א.

23) אבות פ"ד מ"ב.

24) ראה עץ חיים שער לט (שער מ"ן ומ"ד) דרוש יא סימן טז. תניא קונטרס אחרון ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנה, א). ועוד.

25) סה"מ תרנ"א ע' צו (ומציין שם לד"ה מי יתנך שבהערה הבאה ס"פ יד). סה"מ תרנ"ח ע' לג ("וכמ"ש בד"ה פזר נתן, רמ"ב" – שבהערה הבאה). ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ה (סה"מ מלוקט ח"א ע' ז. תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 198).

26) ראה מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ז"ל ע' נז ואילך. אוה"ת במדבר ח"ד ע' א'תפז ואילך. ד"ה מי יתנך (פזר נתן לאביונים) תרמ"ב פ"ו-ז. פי"ד-טו.

27) קידושין לט, ב.

28) ראה תניא אגה"ק ס"ג.

29) ראה ד"ה באתי לגני תשי"א פ"א (סה"מ מלוקט ח"א ע' ג ואילך. תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 193 ואילך)

30) ראה פרקי דר"א פי"ח. זוהר ח"א ל, א. ח"ב כ, א. לז, א. פה, ב.

31) ראה סה"מ תרנ"ח ריש ע' רט. תרצ"ט ע' 124. ה'שי"ת ע' 111.

32) ראה זוהר ח"ב קכח, ב. סז, ב. קפד, א. תניא פכ"ז (לד, א). לקו"ת ר"פ פקודי.

וראה גם תו"א ויקהל פט, ד. לקו"ת חוקת סה, ג.

33) בהבא לקמן – ראה סה"מ תרע"ח שם ע' פח ואילך. תרח"ץ שם ע' קסז ואילך.

34) בשלח טו, ד.

35) לז, א.

36) ראה סנהדרין לח, א.

37) בהבא לקמן – ראה סה"מ תרע"ח שם ע' פו ואילך. תרח"ץ שם ע' קסב ואילך.

38) שמואל-א ב, ג.

39) ראה תקו"ז תס"ט בתחילתו.

40) ראה תו"א יתרו סח, א. לקו"ת פ' ראה כג, ד. ובכ"מ.

41) ראה ד"ה בוקע ים לפני משה לאדמו"ר האמצעי (מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' שפ). סהמ"צ להצ"צ נד, ב.

42) ראה תניא אגה"ק ס"כ (קל, ב).

43) שבועות לה, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.

44) ראה תניא פל"ג. שעהיוה"א פ"ג.

45) ראה סה"מ תרע"ח שם ע' פח. תרח"ץ שם ע' קסז. וש"נ.

46) משלי יב, יט.

47) ע"פ שבת יו"ד, א.

48) ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שכז ואילך. אוה"ת יתרו ע' תתצג ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפז. שם ע' רצא ואילך. המשך תרס"ו ס"ע תלא ואילך.

49) עירובין יג, ב.

50) סנהדרין צג, ב.

51) שמואל-א טז, יח.

52) ראה תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א ואילך). לקו"ת דרושים לשבת שובה סה, ד. ובכ"מ.

53) ראה ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי בשלח מג, ג. ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ד (סה"מ מלוקט ח"א ע' ו. תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 197).

54) ראה תניא אגה"ק ס"כ. סה"מ תרנ"א ע' קצט. ד"ה וידבר גו' והקריתם דש"פ מטות-מסעי (לקמן ע' 90).

55) ישעי' מד, ו.

56) פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). של"ה פט, א. שו"ת חכם צבי סי"ח (הובא בלקו"ת פ' ראה כב, ריש ע"ג). תניא שעהיוה"א רפ"ו. ועוד.

57) ע"פ תהלים פד, ח.

58) ישעי' מט, יז.

59) ד"ה נתת ליראיך תרצ"ג (סה"מ תשי"א שם). וראה לקו"ת פ' ראה יט, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ קפה, ב ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 204 ואילך. וש"נ.

60) ראה ד"ה כי כאשר השמים החדשים באוה"ת נ"ך ח"ג ע' א'רנג. סה"מ תרע"ח ע' רפג. תרפ"א ע' רצט. ועוד.

61) ראה סה"מ תרמ"ח ע' קפז ואילך. תרפ"ח ע' רס ואילך. ובכ"מ.

62) עירובין מא, א.

63) בהבא לקמן – ראה סה"מ תרח"ץ שם ע' קע. וש"נ.

64) ברכות סא, ב.

65) ישעי' מ, ה.