ספריית חב"ד ליובאוויטש
– הנני שלך, עם קיום המצוות – עד כמה אנו של הקב"ה), ונשען על מזוזת הפתח, און האט זיך פאַר'דביקות.
כשנתעורר מדביקותו אמר: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"6, ע"י בנות ציון נעשית היציאה ("צאינה") מהגבלת הכלי, והראי' ("וראינה") באלקות ("במלך שלמה", "מלך שהשלום שלו"7).
ד. ויש לבאר סיפור זה ע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר8 – אודות אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שכאשר ראה מאורע מסויים (שגם אחרים ראוהו), ביאר תוכנו בעבודת ה':
תורת החסידות מלמדת לקחת את הפנימיות של כל דבר, גם דבר פשוט, וללמוד מזה הוראה בעבודה.
וכיון שכן, הרי לא יפלא אשר מתיבה אחת ששמע אדמו"ר הזקן מזוגתו הרבנית, ניתוספו ענינים בתורת החסידות, בניגונים ובעבודה.
ה. וביאור הדברים:
מבואר בחסידות9 ש"מצוה" היא מלשון צוותא (וחיבור), היינו, שע"י קיום המצוות נעשה צוותא וחיבור של האדם שמקיים המצוה עם הקב"ה, מצַוה המצוות.
והמשל לזה10 – מחכם גדול המצוה לאיש פשוט לעשות איזה דבר עבורו: חכם גדול שכל מהותו הו"ע החכמה והשכל – הרי איש פשוט שאינו עוסק במושכלות, לא זו בלבד שאינו תופס מקום אצלו, אלא עוד זאת, כאילו אינו בעולם כלל, שכן, אצל חכם גדול, מציאות שאינה שכל אינה נחשבת למציאות כלל. אמנם, כאשר החכם מצַוה לאיש פשוט לעשות איזה דבר בשבילו, והאיש פשוט מקיים את ציווי החכם – אף שמקיימו לפי כחו – אזי נעשה צוותא וחיבור בין האיש הפשוט להחכם גדול.
ודוגמתו בנמשל בנוגע לקיום המצוות – שאע"פ שמציאות הנבראים אינה בערך כלל אליו ית', וגם קיום המצוות שלהם אינו אלא לפי כחם, מ"מ, נעשה עי"ז צוותא וחיבור עם הקב"ה.