319

שלא נטמאה, אלא רק "ונסתרה" – נעשית אח"כ טהורה לבעלה, כמ"ש88 "ונקתה ונזרעה זרע".

וכן הוא בשעה שיהודי עובר עבירה, שזהו"ע של רוח שטות – אין זה ענין של טומאה לבעלה ח"ו, שהרי "וכבודי (הניצוץ האלקי שבכאו"א מישראל) לאחר לא אתן"89, ואין זה אלא שלשעה קלה עשה מעשה בהמה, אבל סוף סוף – "ונקתה ונזרעה זרע", כי "לא ידח ממנו נדח"90.

וזהו טעם נוסף לכך שכשמדובר בענין שטות דלעו"ז מובא הפסוק "כי תשטה אשתו" – כיון שבכך רוצים לבאר, שכל ענין השטות דלעו"ז אצל בנ"י, אינו ענין של טומאה ח"ו, ואין זה אלא כמעשה בהמה לשעה קלה.

*

טו. דובר לעיל (בהמאמר<80>) בביאור ענין השטות דלעו"ז שבעבירה, שאצל בנ"י שמוזהרים על השיתוף, הרי גם ענין זה הוא כפירה באחדותו ית', והו"ע של מרידה והיפך רצונו ית' (משא"כ אצל אוה"ע אין זה ענין של מרידה, כיון שלא הוזהרו על השיתוף).

ויש להוסיף בזה בעומק יותר:

מבואר בחסידות91 בענין אחדותו ית' – שלא זו בלבד שאין עוד אלקה ח"ו, ולא זו בלבד שאין דבר שיש לו שליטה וממשלה ויכולת מלבדו ית', שזהו"ע השיתוף (שהוזהרו בנ"י להאמין שאין שום שליטה לכוכבים ומזלות כו', שאינם אלא כגרזן ביד החוצב92), אלא יתירה מזו – שאין שום מציאות כלל (אפילו לא מציאות שמקבלת השפעה כו') מלבדו ית', כמ"ש93 "אין עוד מלבדו", "אף בחללו של עולם"94.

וענין זה מיוסד על מ"ש בזוהר95 בביאור מצות היחוד שנאמרה בכתוב96 "וידעת היום גו' כי ה' הוא האלקים גו' אין עוד" – "למנדע דהוי' הוא האלקים . . דאינון חד", "הוי' ואלקים כולא חד"97,


88) נשא ה, כח.

89) ישעי' מב, ח.

90) שמואל-ב יד, יד (בשינוי לשון קצת).

91) ראה לעיל (ע' 297) בהמאמר פ"ד, ובהנסמן שם בהערה 37. לקו"ש חל"ה ע' 29. וש"נ.

92) ע"ד לשון הכתוב – ישעי' יו"ד, טו.

93) ואתחנן ד, לה.

94) דב"ר פ"ב, כח.

95) ח"א יב, סע"א. וראה סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' בתחלתה (דרמ"צ ס, א ואילך).

96) שם, לט.

97) ראה זוהר ח"ב קסא, א. ח"ג רסד, א.