321

תלמיד ותיק, כיון שענין זה נאמר למשה בסיני רק בכללות, ונתגלה ע"י תלמיד ותיק105.

– ולכן אומרים בברכת התורה "נותן התורה" לשון הוה106, בגלל חידושי התורה שמתחדשים בכל דור ודור.

ובנוגע לכל הענינים דתושבע"פ שמתגלים מזמן לזמן – אע"פ שקודם שנתגלו לא היו חייבים בהם, הרי לאחרי שנתגלו, נתחייבו בהם כל בנ"י, כיון שזהו חלק בתורה.

ועד"ז בנוגע להענינים שנתגלו בתורת החסידות, ובכללם גם ביאור הנ"ל בענין אחדותו ית' – שאע"פ שקודם שנתגלה לא היו חייבים בזה (והעדר הידיעה בענין הנ"ל לא הי' נחשב לכפירה באחדותו), הרי בימינו אלה, כאשר מצד נפלאות תמים דעים נתגלתה תורת החסידות דוקא בזמן כזה ש"אכשור דרי" (בתמי')107, ומזמן לזמן הולך וניתוסף בביאור והתרחבות תורת החסידות במשך שבעה דורות – חייבים כל בנ"י בחלק זה שבתורה, כשם שחייבים בכל התורה108.

יז. וזהו גם המענה לאלה הסומכים על השיטות שנחלקו על תורת החסידות בתחילת התגלות תורת החסידות:

ישנם כמה ענינים בתושבע"פ שבתחילה נחלקו בזה ב' שיטות, ואח"כ נפסקה ונקבעה הלכה כשיטה אחת. ובכן: כל זמן שלא נקבעה הלכה – "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד"109, אבל לאחרי שנקבעה הלכה – חייבים כל בנ"י לנהוג כן, ומי שאינו נוהג כן, עושה היפך הדין,

– כדאיתא במשנה110 "אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי (להיותו מתלמידי ב"ש) וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל", כי, לאחרי שנקבעה הלכה כב"ה, ה"ז דבר ברור ללא ספקות כלל, ולכן, גם כאשר מחמירים להתנהג כדעת ב"ש, מפני שמסתפקים בדבר, ה"ז היפך הדין –

כי, לאחרי שנקבעה הלכה, ה"ז נעשה בכלל "דבר משנה", אשר,


105) ראה לקו"ש חי"ט ע' 252 ואילך. וש"נ.

106) ראה של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. ובכ"מ.

107) יבמות לט, ב (ובפרש"י). וש"נ.

108) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 186 ואילך.

109) ברכות כז, א.

110) שם יו"ד, סע"ב.