334

לב. בנוגע לשמיני-עצרת – איתא במדרש191 "משל למלך שעשה סעודה . . אמר לאוהבו נגלגל אני ואתה במה שתמצא . . פר אחד איל אחד", "כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם קשה עלי פרידתכם כו'"192.

וידוע193 הביאור בדיוק הלשון "קשה עלי פרידתכם" – דלכאורה מתאים יותר לומר "קשה עלי פרידתינו", הפרידה של הקב"ה מבנ"י – שהקב"ה מצד עצמו אינו נפרד מבנ"י, ואין זה אלא ש"קשה עלי פרידתכם", הפירוד שישנו בין בנ"י, שעי"ז נעשה ח"ו גם הפירוד מהקב"ה, כיון שהאחדות של הקב"ה עם בנ"י, "ברכנו . . באור פניך", היא כאשר "כולנו כאחד" דוקא194.

וזהו שבסיום תקופת המועדים אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם" – כי, ביו"ט מודגשת אחדותם של כל בנ"י, ש"הכתוב עשאן כולם חברים"195, מפני שהכל מטהרים עצמן ועולין לרגל196, דלא כבימי החול ש"חברים" הנזהרים מטומאה הם בהבדלה ופרישות מעמי הארץ197. ולכן, לאחרי היו"ט, שאז חוזר ונעשה הפירוד בין חברים לעמי הארץ – אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם".

ובנוגע לעניננו:

כאשר ישנה מסיבה ואסיפה של עשרה מישראל, ד"כל בי עשרה שכינתא שריא"198, וכמ"פ עשרה מישראל, ובפרט כשמתאספים כדי להתחזק בעניני תומ"צ, וביום ההילולא של נשיא הדור – הרי בודאי עומדים כולם בהתעוררות ובאחדות.

צריכים איפוא ליקח התעוררות ואחדות זו ולהמשיכה גם בימים הבאים לקראתנו לשלום ולטובה – לעמוד בתנועה שהיא הקצה ההפכי מ"פרידתכם", בתנועה של אהבת ישראל, שעי"ז יתעלו "עמי הארץ" להיות "חברים", וה"חברים" יתעלו לדרגא נעלית עוד יותר, ואז לא יהי' "קשה עלי", אלא אדרבה – "באור פניך", פנימיות רצונו, כיון ש"כולנו כאחד".

***


191) במדב"ר פכ"א, כד. תנחומא פינחס טז.

192) פרש"י פינחס כט, לו.

193) ראה לקו"ש ח"ב ע' 433. ועוד.

194) ראה תניא פל"ב.

195) חגיגה כו, א.

196) רמב"ם הל' מטמאי משכב ומושב פי"א ה"ט.

197) רמב"ם סוף הל' טומאת אוכלין.

198) סנהדרין לט, א.