מכתב כללי

67

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ג

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

די בכל אתר ואתר

ה' עליהם יחיו

שלום רב וברכה!

ימי חג המצות, זכר צאתנו מארץ מצרים, זמן חירותנו, ממשמשים ובאים.

ידוע ענין הזכרון והמדמה והמצייר, אשר פועל הוא בנפש האדם הזוכר ומדמה רגש ומצב רוח דומה, פחות או יותר, למצב רוח בו נמצא, הוא או אדם כדוגמתו, בעת המאורע עצמו. וככל אשר יגדל תוקף כחות נפשו וממשלתם על הגוף, הקשור ואסור בזמן ומקום, כן יתקרב יותר ויותר מצב נפשו בעת הזכרון – להמצב בעת המאורע.

ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח, באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וכדרז"ל "והימים האלה נזכרים ונעשים, שבהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למעלה", ובמילא נשפעים גם למטה ומתעוררים כל הענינים הקשורים בימים ההם.

וזהו אחד הטעמים שנצטווינו לזכור יציאת מצרים בכל דור ודור,


פחות או יותר: ומתאים להחוזק ועומק הנדרשים בהרגש ומצב רוח הבאים על ידי הזכרון – הוא אופן חיוב הזכרון, אם רק בלב (במחשבה) או גם בפה ובמעשה. – לכמה דעות בזה מחולק ג"כ חיוב זכרון יציאת מצרים בכל השנה, אשר דיו במחשבה, משא"כ בליל פסח (ראה שאגת ארי' סו"ס יג. מנחת חנוך מ' כא. שד"ח כללים ז, יג. ואכ"מ).

ורוח . . רוח: זהר ח"ב קסב, ב. תורה אור לח, ד. אוה"ת [חנוכה] רפו, א.

וכדרז"ל: הרמ"ז בס' תקון שובבים הובא בספר לב דוד פכ"ט. – והזמן מצד עצמו מסוגל לזה, וכמו שהאריך בלב דוד שם. וידועה ג"כ הראי' ממשנה ספ"ג דגטין: בודקין את היין כו' ובהוצאת סמדר כו'.

נדפסה באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ז אגרת ב'סז. הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קה"ת תשמ"ז) ע' תקעג.