ספריית חב"ד ליובאוויטש
בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח ה'תשי"ג.
בלתי מוגה
א. איתא בסידור האריז"ל1 אודות השמחה דליל פסח (בארץ ישראל – בלילה הראשון, ובחוץ לארץ – בשני הלילות), "שאין זמן שמחה כ"כ שמחת השכינה כמו בליל פסח".
ולכן, תובעים מיהודי – שצריך להיות בדוגמא שלמעלה – שיהי' בשמחה בעת עריכת הסדר, שעי"ז פועל השמחה למעלה, ושתומשך גם למטה.
– בסידור האריז"ל שם מבואר גם הטעם לגודל השמחה בליל פסח שאין דוגמתה בכל השנה כולה, אבל הטעם אינו נוגע. נוגע רק לידע שכן הוא הענין, שצריכים להיות בשמחה.
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) "זאָגט אַ פריילעכן ניגון". תבחרו איזה ניגון שתרצו, העיקר, שיהי' ניגון שמח.
[ניגנו ניגון שמח, וכ"ק אדמו"ר שליט"א רמז שירקדו, וגם עמד מלא קומתו ורקד על מקומו בשמחה גדולה].
***
ב. "הא לחמא עניא":
צריך לומר "הֵא (לחמא עניא)", בצירי2, שזהו כנגד מה שאמר יוסף הצדיק במצרים: "הא לכם זרע"3.
והענין בזה4 – כידוע שבחינתו של יוסף היא יסוד, שממנו נמשכת ההשפעה כו'. וכשאמר יוסף למצרים "הא לכם זרע", נעשה אחיזה למצרים ביסוד דלעו"ז, שמזה נעשה הענין דח"נ, שהוא חטא חמור ביותר, ועד שאיתא בספרים5 (שהובאו בתורת החסידות) שחטא זה הוא הסיבה לאריכות הגלות. וכדי לתקן מה שאמר יוסף למצרים "הא לכם זרע" – אומרים בליל פסח "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים".