בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ג

120

(הנחה בלתי מוגה)

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל1, ופירש רש"י2 שמיני למילואים כו' ונטל עשר עטרות. וצריך להבין מדוע קרא משה גם לזקני ישראל, דבשלמא הקריאה לאהרן ובניו היא כמ"ש לאח"ז3 ויאמר אל אהרן גו', אבל למה קרא גם לזקני ישראל. ואף שנאמר לאח"ז4 ואל בני ישראל תדבר לאמר, הרי הי' על זה אמירה מיוחדת וקריאה מיוחדת, ולמה היתה גם הקריאה שלפנ"ז לזקני ישראל. והנה, יש מפרשים שהקריאה לזקני ישראל היא להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה כו'5, ואינו מובן, דכיון שהחינוך בכהונה בכלל וחינוכו של אהרן בכהונה גדולה בפרט הי' בכל שבעת ימי המילואים שלפנ"ז, הי' צריך לקרותם מקודם לכן, ולמה קרא אותם רק ביום השמיני6. גם צריך להבין מש"נ קרא משה, קרא דייקא, דבכל מקום נאמר ויאמר משה או וידבר משה, וכאן נאמר קרא משה דוקא7, שמלשון זה משמע שזהו ענין נעלה ובאין ערוך שלכן צריך להיות על זה קריאה דוקא. גם צריך להבין מ"ש רש"י שיום זה נטל עשר עטרות, דלכאורה, מהי השייכות של נטילת עשר עטרות עם הענין המבואר בפסוק זה6. ועוד צריך להבין8 הקושיא הידועה שהקשה הכלי יקר, דמהלשון יום השמיני למילואים משמע שגם יום זה הוא בכלל ימי המילואים, וזה אינו, שהרי הכתוב אומר9 כי שבעת ימים ימלא את ידכם. ומתרץ הכלי יקר, לפי שרצה לומר כי בעצם היום ההוא נראה ה' אליכם, ולא בימים הקודמים, ע"כ הוצרך ליתן טעם מה יום מיומים, לפי שהי' יום זה שמיני, דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת, כי כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש [והיינו, שיום השמיני אינו מימי המילואים, אלא הוא אחרי ימי המילואים,


1) פרשתנו ט, א.

2) וראה גם תו"כ עה"פ. שבת פז, ב. ועוד.

3) פסוק ב'.

4) פסוק ג'.

5) פרש"י עה"פ.

6) ראה גם כלי יקר עה"פ.

7) ראה גם רד"ה זה תש"ד (סה"מ תש"ד ע' 188).

8) ראה גם רד"ה זה תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' רסט). תש"ה (סה"מ תש"ה ע' 167).

9) צו ח, לג.