בס"ד, שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ג.

132

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ויהי ביום השמיני.

ב. הענין שנתבאר בהמאמר, שהחידוש דמתן תורה הוא המשכת אלקות גם בגשמיות העולם – מקורו במאמרו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע1, ומוסיף שם2:

"הכוונה היא שגם בעולם העשי' יהי' כלים לאלקות . . שכן יהי' לעתיד שהגוף יחי' מאלקות, והיינו שהיד הנותנת צדקה עכשיו יהי' לעתיד בבחי' חסד דרועא ימינא . . כן יהי' לעתיד שהיד הגשמי יהי' כלי לאלקות וזה יהי' חיותה כו', וכן כל אברי דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא כו', שע"י קיום המצות עכשיו יהי' לעתיד הגוף כלי לאלקות ויחי' מאלקות כו'".

כלומר: לעתיד לבוא יהי' אלקות בגילוי גם בעולם הזה, שיהי' ניכר בגילוי בגוף הגשמי שחיות האברים הוא מאלקות, שקיום כל אבר ואבר יהי' מהחיות האלקי הנמשך על ידי קיום המצוה השייכת לאבר זה, כי רמ"ח אברי האדם הם כנגד רמ"ח מצוות עשה3.

ואח"כ מוסיף שם (בחצאי עיגול):

"ומזה תוכחת מוסר כאשר חסר יומא חדא ח"ו בקיום המצוה וכמו"כ בדרך כלל כשהחסיר מצוה א' איך יהי' אותו האבר חי לעתיד כו'".

וכוונתו למאמר הזהר4 "חסר יומא חדא חסר לבושא חדא" – דכאשר "חסר יומא חדא", שהחסיר לקיים מצוה, אזי "חסר לבושא חדא", היינו, שחסר בחיות האבר שנמשך על ידי קיום מצוה זו.

ג. אע"פ שבהמאמר הובאה "תוכחת מוסר" זו רק בתור מאמר המוסגר, מ"מ, הרי זו התבוננות טובה, שאפשר להתבונן בה שעות ארוכות, ימים ושבועות.


1) ד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' רסט ואילך).

2) שם ע' רעג.

3) מכות כג, סע"ב.

4) ראה זח"א רכד, א. הובא בתו"א חיי שרה טז, רע"א. ובכ"מ.