בס"ד. שיחת יום א' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר ה'תשי"ג.

151

– לאחר תפלת מנחה –

בלתי מוגה

א. בהמשך להמדובר בהחצר1 אודות הלימוד מחיי רבי עקיבא – הרי כיון שרוב הנוכחים היו ילדים קטנים, הוצרך להיות הדיבור באופן המובן ושייך אליהם.

ולכן, בהמדובר שלמרות שבתחילה הי' רבי עקיבא עני, הנה לאחרי שהתמסר ללימוד התורה, נעשה עשיר – דובר אודות עשירות בגשמיות.

וענין זה הוא בהתאם לפס"ד הרמב"ם2 שאע"פ שאין ראוי לעבוד את ה' כדי לקבל שכר, שזוהי עבודה שלא לשמה, כי אם עבודה מאהבה, ש"עושה האמת מפני שהוא אמת כו'", מ"מ, "כשמלמדין את הקטנים . . אין מלמדין אותם אלא . . כדי לקבל שכר", וכפי שמאריך בפירוש המשניות3 בנוגע לחינוך הקטנים ללימוד התורה, ש"בהכרח יצטרך המלמד . . שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים . . וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהי' אצלו נכבד מלפנים . . יאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים וכו'" – אע"פ שלימוד כזה הוא שלא לשמה.

אמנם, לאמיתתו של דבר, הרי כל הענינים הגשמיים שעל ידם מחנכים את הקטנים, ישנם גם ברוחניות, ושם הם באופן דלשמה4, אלא שכאשר משתלשלים ויורדים למטה בענינים גשמיים, נעשים באופן דשלא לשמה.

ובהתאם לכך, יש להוסיף בהמדובר לעיל אודות המאורעות בחיי רבי עקיבא – ביאור הדברים ע"פ פנימיות הענינים.

ב. מהענינים המיוחדים אצל רבי עקיבא לגבי שאר תנאים – שהי' בן גרים5.


1) בהשיחה לתלמידים הצעירים (לעיל ע' 148 ואילך).

2) הל' תשובה פ"י ה"ב-ה.

3) סנהדרין ר"פ חלק (ד"ה וכת חמישית).

4) להעיר מלקו"ש חט"ו ע' 78 ואילך.

5) ראה סדה"ד בערכו.