בס"ד. שיחת יום א' פ' בהר-בחוקותי, ל"ג בעומר ה'תשי"ג.

152

ולהיותו בן גרים, לא היתה אצלו העשירות שבאה בירושה לכאו"א מבני אברהם יצחק ויעקב, שעז"נ6 "אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו", כמבואר בתניא7 שזהו "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילונו אבותינו", שלכן שייכת אליו התורה ("תורה צוה לנו משה מורשה גו'"8) גם כאשר אינו לומדה ומתייגע בה, משא"כ גר, שאין לו עשירות זו בירושה, ומזה נשתלשל שרבי עקיבא – בן גרים – הי' עני גם בגשמיות.

אמנם, על ידי עבודתו ויגיעתו זכה לעשירות שבדרך כלל באה ע"י ירושה [ובפרט להדעה9 שגם גרים יכולים לומר "לאבותינו", לפי שמתייחסים לאברהם שנקרא "אב המון גוים"10, ועבודתו היתה לגייר גרים, כמ"ש11 "את הנפש אשר עשו בחרן"], ויתירה מזה, שהעשירות שבאה ע"י עבודה ויגיעה היא גדולה יותר מהעשירות שבאה ע"י ירושה – שזהו שרבי עקיבא נעשה היסוד והעמוד והמקור דתורה שבע"פ, כדאיתא בגמרא12 "סתם מתני' ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמי', סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר"ש, וכולהו אליבא דר"ע" (ממה שלמדו מרבי עקיבא אמרום), שזהו אמיתית ענין העשירות, ברוחניות,

ומזה נשתלשלה העשירות שהיתה אצל רבי עקיבא גם בגשמיות – כמ"ש בפרשת השבוע13 "אם בחוקותי תלכו גו'", "שתהיו עמלים בתורה"14, אזי "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'"15, וכל הברכות האמורות בפרשה, כפי שהם בפשטות הכתובים, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"16.

וזהו גם הדיוק "שתהיו עמלים בתורה" – בדוגמת רבי עקיבא שזכה לתורה ע"י יגיעתו דוקא:

לימוד התורה סתם – ישנו גם אצל הנשמה למעלה, קודם ירידתה למטה; והחידוש בלימוד התורה בירידת הנשמה למטה הוא – שצריך להיות באופן של עבודה ויגיעה להתגבר על המניעות ועיכובים שמצד הגוף ונפש הבהמית ויצה"ר, שעי"ז באים לעשירות האמיתית דתורה, ומזה נשתלשל גם עשירות בגשמיות, "ונתתי גשמיכם בעתם" כפשוטו,


6) בנוסח תפלת השחר.

7) פל"ג.

8) ברכה לג, ד.

9) דעת ר"י בירושלמי ביכורים פ"א ה"ד. וכ"ה ברמב"ם הל' ביכורים פ"ד ה"ג.

10) לך לך יז, ה.

11) שם יב, ה ובפרש"י.

12) סנהדרין פו, א (ובפרש"י).

13) ר"פ בחוקותי.

14) תו"כ ופרש"י עה"פ.

15) שם, ד.

16) שבת סג, א. וש"נ.