בס"ד. ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשי"ג

159

(הנחה בלתי מוגה)

כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'1, וממשיך בכתוב2 שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ וגו'. וצריך להבין3, דמשמעות הכתוב שמיד כאשר תבואו אל הארץ אזי ושבתה הארץ, וזה אינו, שהרי בתחילה צריך להיות העבודה ואח"כ השביתה, וכמ"ש להלן שש שנים תזרע שדך גו' ואח"כ הנה ובשנה השביעית שבת שבתון, וא"כ מהו אומרו כי תבואו דמשמע שמיד כי תבואו אזי ושבתה הארץ. ועוד צריך להבין בכללות ענין השביעית שבזה נאמר ושבתה הארץ, דלכאורה אינו מובן, שהרי המצוות ניתנו לבני אדם, ומהו אומרו ושבתה הארץ, שהשביתה אינה רק לעובדי האדמה, אלא גם לארץ עצמה, שהארץ עצמה צריכה שביתה.

ב) ולהבין זה יש לבאר תחילה4 מאמר הזהר פרשת יתרו5 (הפרשה דקבלת התורה) אית מלך וכהן משמש תחותי' בין לעילא בין לתתא. אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים, ותחותי' אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמי' ודא איהו כהן דאק' גדול סטרא דימינא. אית מלך לתתא דאיהו כגונא דההוא מלך עלאה ותחותי' אית כהן דמשמש לי', רזא דמיכאל כהנא רבה, שמקריב נשמות הצדיקים ע"ג המזבח6.

והענין בזה, דמ"ש אית מלך לעילא, יש בזה ב' פירושים. פירוש א', שמלך לעילא הוא בחינת מלכות דא"ק שהיא מחשבה הקדומה שלמעלה מסדר השתלשלות, היינו מדריגה היותר נעלית שבמלכות שאין


1) בהר כה, ב.

2) שם, ג-ד.

3) ראה לקו"ת ריש פרשתנו. רד"ה זה העת"ר בהמשך תער"ב ח"ב ע' תתקעז. ובכ"מ.

4) בהבא לקמן – ראה המשך תער"ב שם ע' תתקעט ואילך.

5) זח"ב סז, ב. וראה תו"ח שמות שצג, ב ואילך. ת, א ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' ט. ואילך. ועם הגהות כו' – ביאורי הזהר להצ"צ ח"א ע' רלח ואילך. ח"ב ע' תשפג ואילך. סה"מ תרכ"ח ע' צג ואילך.

6) ראה מנחות קי, א ובתוס' שם. זהר ח"א פ, א. פא, א. ח"ב רלא, ב. ח"ג לג, א.