בס"ד. ר"ד ליל ערב חג השבועות ה'תשי"ג.

180

– לאחרי תפלת ערבית, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. גם לאחרי שספרנו זה עתה את היום האחרון של ספירת העומר, הרי הענין ד"תמימות" נעשה רק בסיום וגמר השבעה שבועות, כלומר, מחר בלילה.

כלומר: אילו יצוייר שמחר בבוקר יפסק ענין הזמן – דכיון שזמן הוא נברא1, הרי אפשר שתתבטל מציאותו – אזי לא יהי' הענין ד"שבע שבתות תמימות"2.

אבל אעפ"כ, כאשר סופרים את היום האחרון הרי זה נחשב כבר "תמימות", כי:

ענין הזמן – אינו בבעלות האדם, שהרי אינו יכול להאריכו ואינו יכול לקצרו, וממילא קא אתי, וזהו הטעם להכלל בתורה ש"מחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי", כיון שזמן ממילא קא אתי3.

ולכן, כאשר האדם עושה את שלו, שסופר את היום האחרון – הרי מצדו נעשה כבר הענין ד"תמימות", שכן, אף שה"תמימות" בפועל יהי' רק מחר, הרי מה שיתוסף מחר הו"ע שממילא קא אתי, ואילו כל מה שתלוי בו (בהאדם) – נעשה כבר.

ב. ויש להוסיף בזה:

הענין ד"תמימות" קשור עם עצם מציאות הזמן בלבד, ואינו קשור עם תוכן הזמן, דהיינו, שגם אם האדם יבזבז את היום ולא יעשה בו מאומה, כך שהיום יהי' אצלו ריק, ויחסר התוכן של היום – הרי זה חשיב "תמימות", כיון שישנו עצם הזמן. – האדם עשה אמנם דבר טפשי ("אַ נאַרישקייט") שהעביר את הזמן ללא תוכן, אבל אעפ"כ, להענין ד"תמימות" לא נוגע תוכן הזמן, אלא עצם מציאות הזמן.


1) ראה סידור (עם דא"ח) שער הק"ש (עה, סע"ד ואילך). אמ"ב שם פל"ז (מ, ג ואילך). הנסמן באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רצד. ח"ב ע' רכד.

2) אמור כג, טו.

3) ראה יומא סב, סע"ב. וש"נ. הנסמן בשד"ח קונטרס הכללים (כרך ג) מערכת המ"ם כלל קסא.