ספריית חב"ד ליובאוויטש
בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשי"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע1. והנה, ידוע שכל הענינים שבאים מלמעלה בדרך אתעדל"ע הם באופן ומעין האתעדל"ת, ועפ"ז מובן שעבודת הקדמת נעשה לנשמע שייך לענין הכתר. והנה2, בענין הכתר יש ב' פירושים, פירוש הא', מלשון סובב ומקיף, וכמו כתרו את בנימין3, רשע מכתיר את הצדיק4, שפירושו מלשון סובב ומקיף, ומשום זה נקראת העטרה שע"ג ראש המלך בשם כתר, מפני שהוא סובב ומקיף את הראש. ופי' הב', מלשון שתיקה, וכמו כתר לי זעיר5, שפירושו שתוק והמתן לי מעט. ושני הפירושים עולים בקנה אחד, דהנה אמרו חז"ל6 סייג לחכמה שתיקה, דכשם שסייג הוא גדר שסובב ומקיף איזה מקום ושטח, כך גם השתיקה היא סייג וגדר ומקיף להחכמה שהיא ראשית הגילוי, והו"ע הכתר שלמעלה ומקיף על חכמה. ובא להשמיענו שלא נאמר שבחכמה נמשך ומתגלה הענין כולו, אלא ישנו ענין שלא בא בגלוי, והוא בבחינת שתיקה, דדבור הוא גילוי לזולתו, ושתיקה הוא למעלה מהגילוי דדבור. וענין זה הוא בבחינת מקיף וסובב לחכמה. ונמצא, שבענין סייג לחכמה שתיקה ישנם ב' הפירושים דכתר, שתיקה וסובב. והענין בזה, דכללות התהוות העולמות הוא ע"י הצמצום ומקום פנוי, ולמעלה מזה הוא העיגול הגדול שלפני הקו, שהוא הכתר כללי ומקיף כללי דכללות העולמות, שאינו בא בגילוי בעולמות. וזהו ענין סייג לחכמה שתיקה, דחכמה היא ראשית ההשתלשלות, וסייג לחכמה, היינו המקיף דהשתלשלות, הוא שתיקה, שהוא בחינת עיגול הגדול שלפני הקו, בחינת הכתר. וכללות הענין דמ"ת, וההכנה למ"ת ע"י הקדמת נעשה לנשמע, הו"ע הכתר, כמו שיתבאר לקמן.