בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשי"ג

185

ב) ויובן בהקדם כללות הענין דיצי"מ ומ"ת, שהם תחילת העבודה וסוף ותכלית העבודה, ששייכים זל"ז, כמ"ש7 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, היינו, שיצי"מ, התחלת העבודה, היא הכנה למ"ת, שהוא סוף ותכלית העבודה. והענין בזה, דהנה ביצי"מ יש ג' אופני עבודות, שהם בחדשי ניסן אייר וסיון, שבהם נזכר הענין דיצי"מ. חודש ניסן, כמ"ש8 חודש האביב כי בו יצאת ממצרים. חודש אייר, כמ"ש9 באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, דאף שהפירוש הפשוט הוא אשר לצאתם מארץ מצרים קאי על בשנה השנית, מ"מ, איתא בזהר10 דלחודש השני בשנה השנית כולא חד, ונמצא, שלצאתם מארץ מצרים קאי גם על חודש השני שהוא חודש אייר. וחודש סיון, כמ"ש11 בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. והיינו, שאף שניסן הוא ראשון לכל חדשי השנה12, וממנו נמנים כל החדשים, חודש הרביעי חודש השביעי, רביעי ושביעי מניסן, מ"מ, בכל שאר החדשים לא מצינו שיוחסו ליצי"מ, כי אם בג' חדשים אלו, לפי שג' חדשים אלו הם ג' אופנים בהעבודה דיצי"מ ששלימותה במ"ת. ובפרטיות יותר, אופן הא' בהעבודה דיצי"מ הוא כמ"ש13 כי ברח העם, דכיון שישראל היו אז משוקעים במ"ט שערי טומאה14, ברע גמור מגקה"ט ר"ל, הנה סדר העבודה במצב כזה אינו בדרך אתהפכא שבא ע"י המשכת המוחין למדות, דלהיותו משוקע ברע אינו שייך להתבוננות ואתהפכא, אלא סדר העבודה הוא בדרך אתכפיא, כי ברח העם, והיינו, דאף שאינו מהפך את מדותיו ונשאר במצבו הקודם שהוא ברע, מ"מ, כופה את עצמו במחדומ"ע בדרך של בריחה מהרע, שזוהי העבודה דחודש ניסן. ואופן הב' הוא העבודה דחודש אייר, שהיא העבודה דספה"ע, שענינה בירור וזיכוך המדות, כמ"ש15 וספרתם לכם, מלשון ספירות ובהירות16, והו"ע העבודה דאתהפכא, היינו שע"י המשכת המוחין בהמדות הוא מברר מזכך ומעלה את המדות, כי ע"י ההתבוננות כדבעי נולדים אהוי"ר, ונעשה התהפכות המדות. ועבודה זו דאתהפכא באה אחרי העבודה דיצי"מ כי ברח העם, דבתחילת העבודה לא שייך


7) שמות ג, יב.

8) משפטים כג, טו. וראה תשא לד, יח.

9) במדבר א, א.

10) ח"ג קיז, ב.

11) יתרו יט, א.

12) בא יב, ב. וראה ר"ה ז, א.

13) בשלח יד, ה. וראה תניא פל"א.

14) ראה זוהר חדש ר"פ יתרו. ועוד.

15) אמור כג, טו.

16) ראה לקו"ת אמור לה, ב ואילך. ובכ"מ.