בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ג

196

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים1, וצריך להבין מ"ש לאמר, דהנה בכל מקום שנאמר לאמר הכוונה היא שמשה יאמר לישראל שלא שמעו מהקב"ה, אבל בשעת מ"ת היו כל ישראל במעמד הר סיני ושמעו מהקב"ה בעצמו את הדברות, וא"כ מהו אומרו לאמר2. וגם לדעת המפרשים3 שכללות הדברות שמעו ישראל ע"י משה, הרי ב' הדברות הראשונות כולם מודים ששמעו כל ישראל מפי הגבורה, כדאיתא בגמרא4 עה"פ5 תורה צוה לנו משה, תורה בגימטריא תרי"א, אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, וכיון שתיבת לאמר נכתבה קודם אנכי ולא יהי' לך, הרי זה קאי גם על ב' דברות הראשונות, ואינו מובן מהי הכוונה בתיבת לאמר, מאחר שב' הדברות הראשונות עכ"פ שמעו כל ישראל בעצמם מפי הגבורה. ואין לומר שהכוונה בתיבת לאמר היא שמשה יאמר לדורות הבאים, שהרי איתא בפרקי דר"א6 שגם כל העתידים להבראות עד סוף כל הדורות עמדו עמהם בהר סיני. גם צריך להבין מהו אריכות הלשון אנכי הוי' אלקיך גו', דלכאורה לא הי' צריך לומר כל הג' לשונות אנכי הוי' אלקיך, והי' מספיק לומר אנכי אשר הוצאתיך. וגם צריך להבין אומרו מארץ מצרים מבית עבדים, מהו הצורך לומר ב' הלשונות ארץ מצרים ובית עבדים, דלכאורה מספיק שיאמר אשר הוצאתיך מבית עבדים, שהרי כללות ענין הזכרת יצי"מ הוא כמארז"ל7 על מנת כן הוצאתיך כדי שתקבל אלקותי עליך, וא"כ העיקר בזה הוא היציאה מבית עבדים, ולמאי נפק"מ אם הבית עבדים הי' בארץ מצרים או במקום אחר.

ב) והענין הוא, דהנה כתיב8 ואהי' אצלו אמון, ואמרו חז"ל9 התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, מה האומן


1) יתרו כ, א-ב.

2) ראה תו"א יתרו סז, ב.

3) השיטות באופן אמירת ושמיעת עשה"ד – ראה תו"ש ליתרו (כ, א) ס"י ובמילואים שם.

4) מכות כג, סע"ב ואילך.

5) ברכה לג, ד.

6) פמ"א. וראה גם שמו"ר פכ"ח, ו. תנחומא יתרו יא.

7) שמו"ר פכ"ט, ג.

8) משלי ח, ל.

9) ב"ר בתחילתו.