ספריית חב"ד ליובאוויטש
לד. איתא בגמרא162 "בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא כו' אנו כמי שלא באנו לעולם", "לפי שהן חיים לעולם, וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובים כלום".
ובנוגע לעניננו:
כאשר יבוא משיח ותהי' תחיית המתים, שיעמדו האבות, תנאים ואמוראים, ומה שנוגע אלינו בפרט: אבותינו רבותינו הק' – הרי מבין כל אחד (אפילו שוטה שבשוטים הכי גדול) שלא תהי' לנו שום תפיסת מקום.
וכיון שכן, צריכים לחטוף ולנצל את הזמן המועט שנשאר, כדי למלא את העבודה והשליחות שמצד כמה סיבות הוטלה על אחריותנו – להפיץ את תורת החסידות בזמן החושך כפול ומכופל, וכאמור לעיל (ס"ח) שכאשר מתעסקים ומתמסרים למילוי השליחות, עד שענין זה נעשה כל מציאותו, אזי מתעלים למעמד ומצב אחר לגמרי.
וכאשר פלוני בן פלוני ממלא ומשלים בפועל את העבודה שהתחיל לפעול משה רבינו, הבעש"ט, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן, והנשיאים שלאחריו – להאיר לא רק את הגליא שבנפש ע"י גליא שבתורה, אלא גם את הסתים שבנפש ע"י סתים דאורייתא – הנה אע"פ שזהו דור יתום, שמצד עצמו אינו שייך לעבודה נעלית זו, אלא שמצד חסד חנם זיכו אותנו להשלים את העבודה, הרי זה באופן שאין המצוה נקראת אלא על שם הגומרה163, וע"י עבודה קטנה של גמר המלאכה נוטל הוא שכר כנגד כולם.
וכפי שמצינו במלאכות שבת שאחת המלאכות היא "המכה בפטיש"164, דאף שלכאורה אינו עושה מאומה, שהרי המלאכה כבר נעשתה, והוא רק מכה בפטיש, מ"מ, הרי זו מלאכה חשובה כמו כל המלאכות.
ועד"ז בנדו"ד: כאשר משלימים בפועל את המלאכה שהתחיל משה רבינו ולא גמרה, הבעש"ט והרב המגיד לא גמרוה, ואדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאינו הבאים אחריו לא גמרוה, ואילו הוא, ע"י הפצת תורת החסידות, יגמור את העבודה להמשיך עיקר שכינה בתחתונים, שזוהי כוונת כל ההשתלשלות – הרי אע"פ שאינו אלא "מכה בפטיש", נחשב הדבר למלאכה, ולא עוד אלא שאין המצוה נקראת אלא על שם הגומרה.
ובמילא צריכים אנו לידע גודל הזכות שניתנה לנו – שע"י תנועה קלה יכולים אנו להשלים בפועל את כל העבודה שנעשתה במשך כל