88

אפשרות להפוך את הצירופים דלעו"ז לצירופים של קדושה, ולעשות מהרע עצמו – טוב.

ד. ובפרטיות יותר:

כ"ק מו"ח אדמו"ר מביא באחד ממאמריו13 בשם הבעש"ט, שבג' האותיות הצ"ר יש ששה צירופים (כמ"ש בספר יצירה14 ג' אותיות בונות ששה בתים), "ג' עיקרים (היינו שיש להם פירוש גם בנגלה) וג' מסתעפים" (היינו שהם צירופים בנסתר), והעיקרים הם: הצ"ר רצ"ה וצה"ר.

ומבאר שם, ש"ע"י האותיות התורה ותפלה שהו"ע בא אל התבה . . לערנען מיט אַ חיות און דאַוונען מיט אַ חיות, דהחיות מורה על פנימיות הרצון שהו"ע רצ"ה, הנה עי"ז נעשה צה"ר לתבה, דבכח זה מהפכים את הצ"ר הצורר ר"ל לצהר, וע"ד דכתיב15 ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, דלא זו בלבד שיפטר מן הצרה אלא עוד זאת כי וממנה יושע, דמן הצרה ההיא תצא לו עוד ישועה".

וענינו בעבודה – כמ"ש באגרת הקודש16 בשם הבעש"ט, דכאשר עומד לנגדו "עו"ג המדבר ומבלבלו בתפלתו . . עצה היעוצה . . מענין זה עצמו כשישים אל לבו ויתבונן ענין ירידת השכינה כביכול ותרד פלאים להתלבש ניצוץ מהארתה17 . . בבחי' גלות . . בדבור עו"ג זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה' היא כוונת התפלה . . שעי"ז מתעורר האדם להתפלל יותר בכוונה מעומקא דלבא".

ונמצא, שבעבודה זו נעשה בירור הרע באופן שהאדם מנצל את הרע גופא לעבודתו יתברך, שעי"ז נעשה מה"צרה" עצמה – "צהר".

ולהעיר:

בנוגע לדברים גשמיים בכלל, מפורש גם בנגלה דתורה שצריך לנצלם לקדושה, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב18 "בכל דרכיך דעהו", וכפי שהאריך הרמב"ם19 (והאריך בזה גם הבית יוסף בשולחן ערוך שלו20 ע"ד אריכות לשון הרמב"ם, אף שבדרך כלל אינו מעתיק אריכות


13) ד"ה מה טובו תרפ"ט פ"ב (סה"מ קונטרסים ח"א מח, ב. תרפ"ט ע' 204 ואילך. וש"נ).

14) פ"ד מי"ב (בקצת דפוסים – מט"ז).

15) ירמי' ל, ז.

16) סכ"ה (קמא, א).

17) ובפרט ששורש הניצוץ הוא גבוה גבוה ביותר, שלכן הוא יורד למטה מטה ביותר.

18) משלי ג, ו.

19) הל' דעות ספ"ג.

20) או"ח סרל"א.