127

המחאות על כל מה שצריכים, לקנות בנין, וכיו"ב, מבלי להתחשב בחשבונות שע"פ הספרים, והרבי יכסה כבר את ההמחאות, ולא רק ברוחניות, אלא בגשמיות,

– כמדובר פעם150 שאי אפשר לצאת י"ח בכסף וזהב רוחניים, אהבה ויראה, אלא צריכים כסף וזהב גשמיים, בפועל ממש,

ולא לאחר זמן, אלא במשך ב' הימים, עד יום שני בבוקר, תיכף כשנפתח ה"בנק"...

כז. וכמו כן צריכה להיות הנהגתו של כל אחד בעניניו הפרטיים – לעורר בעצמו מדת הבטחון, שעי"ז תהי' הנהגתו בדרך של "ואתהלכה ברחבה", ובלשון הכתוב151 "הרחב פיך", ואז – "ואמלאהו".

והענין בזה:

בנ"י משתמשים בענינים הגשמיים באופן שמנצלים אותם לקדושה ועושים מהם כלים לאלקות, ובלשון הרמב"ם152 "החכם ניכר כו' במאכלו וכו'", ומונה עשר דברים – כנגד עשר ספירות, ובמילא גם כנגד עשר כחות הנפש, "שנשתלשלו מהן"153 – שביניהם גם ענינים ששייכים לפרנסה גשמית.

וכיון שבנוגע לענינים רוחניים, כמו הוצאת שבת ויו"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה, אומר הקב"ה "לוו עלי ואני פורע" – יכול יהודי להתנהג באופן כזה גם בנוגע לפרנסתו הגשמית, כיון שגם עניניו הגשמיים נעשים כלים לאלקות, והיינו, שכל יהודי יכול לעשות מכל דבר – ענין של "שבת", ומכ"ש "יום טוב".

ואע"פ שיכול להיות שנמצא במעמד ומצב שהרצון שלו בהגשמיות בשביל לנצל זאת לענינים רוחניים אינו באמת לאמיתו, אלא הרצון שלו הוא גם בהגשמיות מצד עצמו – אין זה נוגע, וכפי שמצינו154 ש"חסד אומר יברא", דאף שאין זה באופן של אמת, שלכן "אמת אומר אל יברא", מ"מ, חסד אמר יברא, כמבואר בהאגרת דנפש השפלה155.

– שמעתי מא' החסידים, שבליובאוויטש היו אומרים שהאגרת דנפש השפלה היא מענה על מ"ש אדמו"ר הזקן באגה"ק שבספר


150) שיחת ש"פ שמות, מבה"ח שבט סכ"ב (לעיל ח"ז ע' 287).

151) תהלים פא, יא.

152) הל' דעות רפ"ה.

153) תניא רפ"ג.

154) ב"ר פ"ח, ה.

155) נדפסה באגרות-קודש אדה"ז ח"א ע' קנא ואילך (וראה בהנסמן שם ע' תנה).