128

התניא156 שבה מוכיח את החסידים על ה"מנהג . . לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי כו'", ואעפ"כ, המשיכו חסידים לשאול בענינים גשמיים, ועל זה הוא המענה באגרת דנפש השפלה, שההתקשרות דנפש השפלה היא ע"י גשמיות, ובמילא צריכה להיות ההשפעה גם בגשמיות157.

***

כח. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לתלמידים שהולכים לבתי-כנסיות לחזור דא"ח – שיאמרו לחיים, ואח"כ אמר:]

כאשר הולכים לדבר בבתי-כנסיות בפני בעלי-בתים, צריכים לומר ענין מפרשת השבוע. – תחזרו איפוא על המדובר לעיל בענין "ורם לבבך ושכחת גו'", וכן אודות חיזוק מדת הבטחון וההנהגה באופן ד"ואתהלכה ברחבה".

ונקודת הדברים:

בפרשת השבוע נאמר "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך גו' ורם לבבך וגו'", ומנאו הסמ"ג במנין הלאוין, בגלל שאמרו לו בחלום במראית הלילה "שכחת את העיקר כו'", שזהו"ע של ריחוק ושכחה מאלקות לגמרי.

והעצה שלא יהי' הענין ד"רם לבבך" – הו"ע הקבלת עול, כי, קב"ע הוא היפך הענין ד"רם לבבך".

וזהו הקשר להתחלת הפרשה "והי' עקב תשמעון", אפילו ענינים שהם בבחינת עקב158 – כי, כאשר העבודה היא באופן של קבלת עול, אזי אין חילוק בין קלות לחמורות, ובמילא נעשה "עקב תשמעון".

ועי"ז – "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך", ההבטחה להאבות אברהם יצחק ויעקב, וכן לאח"ז, ההבטחה לאבות החסידות, רבותינו נשיאינו, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם בנוגע לענינים גשמיים.

ומצד הבטחה זו צריך להיות ענין הבטחון בה' ביותר,

– וגם ענין זה הוא ההיפך מ"ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך", והיינו, שבמקום השכחה מה' ח"ו צריך להיות הבטחון בה' –


156) סי' כב.

157) ראה גם התוועדויות תנש"א ח"ד ע' 200 הערה 101.

158) ראה תנחומא ופרש"י ריש פרשתנו (נתבאר בלקו"ש חי"ט ע' 89 ואילך).