129

ובמילא צריכה להיות ההנהגה גם בענינים הגשמיים באופן של "ואתהלכה ברחבה", "לוו עלי ואני פורע" – כיון שמנצלים את הענינים הגשמיים עצמם לעשותם כלים לאלקות, והיינו, שגם בהדברים הגשמיים יורגש היחוד שהוא לבדו ואין זולתו.

– ולהעיר מהמבואר בתניא159 שההרגש שהוא לבדו ואין זולתו הוא מדריגת החכמה. וזהו גם טעם השם "תלמידי חכמים" ולא "חכמים" ע"פ חסידות160 [נוסף על הטעם ע"פ נגלה, שהתואר "חכם" קשור עם ענין הסמיכה161, ובזמן הזה אין סמוכים162] – ש"תלמיד חכם" היינו שמקבל (תלמיד) מבחינת החכמה, היינו, שנרגש אצלו הענין דהוא לבדו ואין זולתו, וגם בנוגע לענינים הגשמיים, שנעשים כלים לאלקות.

וכל זה נעשה בעיקר ע"י לימוד החסידות, ועד שעי"ז זוכים לקיום היעוד "לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

***

כט. [כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכה אחרונה, ואח"כ אמר:]

הגיע כבר הזמן ("מ'מעג שוין באַלד") לברך ברכה אחרונה על הגלות.

כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם163 בפירוש מ"ש בהגדה "שהקב"ה חישב את הקץ" – שמצד התענוג דלמעלה בעבודת הבירורים שבזמן הגלות, הי' הגלות יכול להמשך עוד ועוד ("ציעהן און ציעהן"), ועל זה נאמר שהקב"ה "חישב את הקץ", שמוותר על התענוג שלו, כדי להוציא את בנ"י מהגלות.

**********


159) פל"ה בהג"ה.

160) תו"א מג"א (בהוספות) קיט, ג.

161) ראה אנציק' תלמודית ערך חכם (ע' נג). וש"נ.

162) ראה שם ערך הוראה (ע' תצב). וש"נ.

163) סה"מ תש"ח ע' 151.