בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג.

143

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן, ואח"כ אמר את המאמר ד"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום. ואחרי המאמר אמר:

נתבאר בהמאמר בפירוש לשון הכתוב1 "ראה אנכי נותן לפניכם היום" – דלכאורה אינו מובן, הלא משה לא נתן להם אז מאומה, שהרי הברכה וקללה האמורות על הר גריזים ועל הר עיבל נאמרו לישראל רק לאחרי זמן2, ואינו דבר הניתן מיד ליד שנאמר אשר משה הוצרך לתת אותן כעת כדי שיתנו אח"כ בהר גריזים ובהר עיבל – אלא נתינה זו היא "נתינת" שם הוי' בכל נפש מישראל בפנימיותה ("לפניכם").

אבל עדיין צריך להבין אומרו "ראה אנכי נותן לפניכם היום" – והרי ענין זה (נתינת שם הוי' בנפש כל ישראל) כבר נפעל בשעת מתן תורה, ומהי הנתינה בכתוב זה ש"אנכי נותן לפניכם היום"?

אך הענין הוא:

מבואר בלקו"ת3 שהטעם שמשה רצה ליכנס לארץ ישראל הוא לפי שאז הי' ממשיך בבני ישראל בחינת הראי' באלקות, שלכן, כאשר ראה שאינו נכנס לארץ, אמר "ועתה ישראל שמע"4.

ביאור ההפרש בין ראי' לשמיעה5:

אמרו רז"ל6 אינה דומה שמיעה לראי', דבשמיעה – היינו השגה – תיתכן מציאות של קושיות ותירוצים, דגם אם משיג את הדבר לאשורו ומונח אצלו היטב, מכל מקום, אפשר לסתור את ההשגה על ידי קושיא; משא"כ כשאדם רואה את הדבר, גם קושיא היותר גדולה שבעולם לא תוכל לסתור את ההתאמתות של הדבר הנראה, ואף לא תחלוש אותה.


1) ריש פרשתנו.

2) תבוא כז, יב ואילך.

3) ראה לקו"ת ואתחנן ב, ד ואילך. ובארוכה – שערי תשובה לאדמו"ר האמצעי ח"ב חינוך פ"ח ואילך.

4) ואתחנן ד, א.

5) ראה בארוכה ד"ה פדה בשלום שנה זו (לעיל ח"ז ע' 199). וש"נ.

6) מכילתא יתרו יט, ט.