166

טו. וכאשר הולכים מתוך מסירת נפש "אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך" – אזי פועלים "לשכן שמו שם":

גם כאשר נמצא יהודי אחד בכל העיר, או יהודי אחד בכל המדינה – הרי הוא משַכן שמו ית' שם, כמובן ממאמר חז"ל67 "ומניין אפילו אחד (שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו) שנאמר68 בכל המקום אשר אזכיר את שמי".

ומזה מובן גם גודל העילוי ד"לשכן שמו שם" – "כמה שכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי"69:

"המקום אשר אזכיר את שמי" – קאי על שם המפורש שניתן רשות להזכירו רק בבית המקדש70, שכן, בדרך כלל שמו של הקב"ה הוא באופן ש"לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת", ורק לעולם הבא יהי' "כולו כאחד"71, וכמו כן בביהמ"ק, ששם ניתן רשות להזכיר שם המפורש (והיינו, ששמו ית' נמצא אמנם בכל העולם, אבל התגלותו היא בביהמ"ק דוקא).

וזוהי גם השייכות דתורת הבעש"ט הנ"ל לענין הביכורים (שאודותם מדובר בפסוק הנ"ל) – שהרי מצות ביכורים היא בביהמ"ק דוקא72 (לא בנוב וגבעון, אלא בשילה ובבית עולמים73), ומזה מובן גם בנוגע למ"ש בענין זה "לשכן שמו שם", שקאי על השם שהיו מזכירים בביהמ"ק.

ועז"נ "לשכן שמו שם" – ששמו ית' שהיו מזכירים בביהמ"ק, הרי הוא משכן גם שם (בהמקום שהלך אליו במס"נ), וסוף-סוף בא הדבר בגילוי, שגם הוא רואה בעיני בשר איך שנשלמת הכוונה ד"לשכן שמו שם".

ועוד זאת, שהענין ד"לשכן שמו שם" נמשך ופועל גם בענינים גשמיים, וכמו בביכורים שהם "מראשית כל פרי האדמה"<23>, פירות מובחרים שבאים מהשדות והכרמים המובחרים74, והיינו, שהמשכת שמו ית' באה בגילוי באופן שרואים את כל הטוב גם בעיני בשר.

וכל זה נעשה ע"י המס"נ ד"והלכת אל המקום אשר יבחר ה'",


67) אבות פ"ג מ"ו.

68) יתרו כ, כא.

69) או"ת להה"מ עה"פ (נו, רע"ג).

70) פרש"י עה"פ.

71) פסחים נ, א. וש"נ.

72) ראה ביכורים פ"ב מ"ג. שקלים פ"ח מ"ח.

73) ראה רמב"ן עה"פ. הנסמן באנציק' תלמודית ערך ביכורים ע' ש.

74) ראה ביכורים פ"א מ"ג.