בס"ד. ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשי"ג

175

(הנחה בלתי מוגה)

להבין מה שאומרים בראש השנה1 זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון2, שהרי איתא בפסיקתא3 שבכ"ה באלול נברא העולם, ור"ה הוא יום ו' לבריאה, יום שנברא בו אדם הראשון, וא"כ, איך אומרים בר"ה זה היום זכרון ליום ראשון, היינו ליום ראשון דששת ימי בראשית, מאחר שהיום דר"ה אינו יום ראשון אלא יום ששי לששת ימי בראשית. ולבד זאת שאינו מובן סגנון הלשון וחבור הענינים זה היום זכרון ליום ראשון, אינו מובן גם מ"ש זה היום תחלת מעשיך, שהרי היום דר"ה אינו תחלת מעשיך, אלא אדרבה, סוף הבריאה. ולפי זה יוקשה ג"כ מה שקבעו היום דר"ה בא' בתשרי, דלכאורה היו צריכים לקבוע היום דר"ה בכ"ה באלול שהוא תחלת הבריאה. ומבואר בזה4, שהטעם שקבעו היום דר"ה בא' בתשרי דוקא הוא לפי ששלימות המעשה הוא בגמר המעשה דוקא, היינו, ביום ו' לבריאה, וזהו ג"כ אומרו זה היום תחלת מעשיך, היינו שהיום דר"ה הוא ההתחלה שבו הי' שלימות המעשה. אך עדיין אין זה מובן, שהרי כתיב5 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, את השמים לרבות צבאיהם ואת הארץ לרבות צבאי'6, היינו, שכל פרטי הנבראים הרוחניים והגשמיים שנכללים בשמים וארץ (רוחניות וגשמיות) וכל צבאם, נבראו ביום הראשון. וכידוע7 בפירוש מארז"ל8 והלא במאמר אחד יכול להבראות, שאין זה ביכולת בלבד, אלא שבאמת נברא הכל במאמר אחד, והיינו, שכל פרטי הענינים שנפרטו בהעשרה מאמרות, היו כלולים במאמר הראשון דבראשית נמי מאמר הוא9. וא"כ, הי' שלימות המעשה גם ביום הראשון, ולמה אומרים על היום דר"ה דוקא זה היום תחלת מעשיך. ועוד מבואר10 בהטעם שקבעו היום דר"ה ביום ברוא


1) בתפלת מוסף.

2) ר"ה כז, א.

3) פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי).

4) ראה חדא"ג מהרש"א ר"ה כז, א.

5) בראשית א, א.

6) ראה פרש"י שם, יד.

7) ראה לקו"ת בהר מא, ד. ובכ"מ.

8) אבות רפ"ה.

9) ר"ה לב, א.

10) ראה אוה"ת מטות ע' א'רנו. ח"ה ע' א'תרפב. סה"מ תרס"ד ס"ע רצה ואילך (בהוצאת קה"ת, תשנ"ד – ס"ע קסו ואילך).