פרק ג - העברת המשפט למוהילוב

כה חאוואנסקי לממשל פלך מוהילוב לערוך משפט 17 בנובמבר 1825 [י"ט כסלו תקפ"ו]

שתי הוראות שלח המושל חאוואנסקי באותו יום, האחד אל ממשל פלך מוהילוב, להעביר את הנושא לידי בית המשפט הראוי, להמשך הבירורים, והשני אל התובע הכללי של פלך מוהילוב, לפקח על עריכת המשפט.

מס' 1026584

מס' 5849

17 בנובמבר 1825

לכבוד ממשל פלך מוהילוב,

תושב וויטעבסק היהודי שמחה קיסין מסר לידי מכתב בקשה שבו הוא מודיע על התחזקות כת הנקראת קארלינים או חסידים, בקרב הקהילה היהודית, והם מפעילים לחץ באמצעים שונים על יהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה, והוא מפרט תוך כדי כך שהרב של הכת הנ"ל בערקע שניאור מרחיב את תחום השפעתו ומגדיל את הכנסותיו, שאותן הוא אוסף עבור הנאות אישיות אצל בני סייעתו בסכומים גדולים, על ידי אנשים שהוא מינה לשליחות זו.

כדי להוכיח את דבריו הציג קיסין בפני, מסמך מקורי משנת 1813 בלשון העברית עם תרגום רוסי, הדן בחלוקת נכסים, ועליו מופיעה חתימת שניאור.

מתוך מסמך זה ניתן לראות שסכום הכסף שנאסף … חילק הרב שניאור, אחרי פטירת אביו זלמן, בין בני משפחתו וקרוביו, על הוצאות מחיה לחצי שנה ובתור מתנות.

מסמך זה, לפי הסבר קיסין, בא לידיו בשנת 1822 בנסיבות כדלהלן:

כאשר הוא (קיסין) מצא בשקלאוו מצב של מתח בקהילה, לאחר שכת הקארלינים תפסה חדר בבית הכנסת, ויהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה הגיעו למצב, שהביא אותם לשקול על הגשת תלונה בפני ראש העיר, ביקש פנחס שיק, תושב שקלאוו וידיד קרוב של שניאור, מקיסין, שימנע אותם מפעולה זאת והוא הבטיח שהוא ישכנע את הרב שלא יציק להם יותר, ובתור עירבון הפקיד את המסמך בידיו של קיסין, ומאוחר יותר תורגם המסמך לרוסית.

אחרי זה נפטר פנחס שיק, והרב, לא רק שלא הפסיק להטריד את היהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה אלא נעשה יותר תוקפני ועז מצח.

מזה נראה לי שהרב היהודי בערקע שניאור, בניגוד לסעיף 52 של גזירת ירום הודו מה9 לדצמבר 1804 של חוקת היהודים, אוסף סכומי כסף גדולים מבני סייעתו עבור הנאות אישיות, על ידי שלוחים מיוחדים שהוא מינה.

אחרי שהרב הוזמן לוויטעבסק, נתתי הוראה לפולקובניק לוגינוב וליועץ החצר מארקוב, לברר אם המסמך באמת נכתב ונחתם על ידי הרב שניאור. לחקור איזה חלק מתוך הסכום הנקוב חולק על ידו בין הקרובים שלו. האם כספים אלו נובעים ממסים שנגבו מהקהלה היהודית. אם כן, אז על ידי מי נאספו. בהסתמך על איזה חוק. באיזה כמות שנתית. האם הגביה היתה שווה עבור כל אחד או משתנית לפי ההכנסה. האם לאחר מכן הוגש דו"ח על ההוצאות. אז מתי ולמי?

אחרי שפקידים אלו ביצעו והשלימו את המשימה שהוטלה עליהם בנושא זה, הציגו מידע אמיתי בדו"ח שלהם.

מחקירה זו מתגלה שהסכום הנקוב של 35 אלף רובל שהרב שניאור חילק בין קרוביו, נאסף על ידי הרב שניאור עצמו מהקהילה לצורך שיקום הריסות כתוצאה ממלחמת 1812.

אח"כ במשך הזמן הוא היה אוסף לעצמו סכום שהגיע ל14- אלף רובל לשנה ולאחרונה רק 10 אלף רובל. למטרה זו הוא משתמש באנשים מהימנים שהוא מיפה את כוחם לייצגו.

בנוסף לזה מתברר אשר שניאור מודה בעצמו שהוא מקבל על עצמו עסקי בוררות בתביעת חובות שבין בעלי דין נוצרים ליהודים, בעוד שתפקידו של הרב מוגבל רק להשגיח על מנהגי הדת ולדון בכל השאלות השייכים לדת85.

מוצא אני שמעשים אלו של הרב שניאור שהם בניגוד לסעיף 52 של חוקת היהודים שחוקק בידי הוד מלכותו ביום 9 בדצמבר 1804.

הריני מוסר את פרטי החקירה שנערכה על ידי פולקובניק לוגינוב ומארקוב עם כל המסמכים עם הרשימה המיוחדת והעתק מדו"ח שנשלח אלי מאת פקידים אלו, ומציע אני לממשל של הפלך, להציג את החומר בפני בית המשפט במקום הראוי, כדי לבדוק את הנושא, ולהשגיח שייטפלו באשמים לפי מלוא חומרת הדין, ולדווח לי על מתן הפקודות בנושא זה.


84) מספר זה שבמסגרת הוא מספר המסמך הקודם, שהוא דו"ח החוקרים - עליו מבוסס המכתב שלפנינו. המספר השני מוספר ע"י משרדו של חאוואנסקי (במספרי המכתבים הנכתבים על ידו בשנה זו).

85) חוזה משפט הבוררות בין נוצרים ליהודים הוא לקמן מסמך ס. ומה שכותב "אשר שניאור מודה בעצמו", הכוונה למה שאמר בחקירה הראשונה (מסמך יג סעיף 4) "במקומות שאליהם אני מוזמן להגיד דרשות או לדון במשפטי בוררות".

הטענה הזאת אינה קשורה למה שרבינו קיבל תשלום עבור עסק הבוררות, כי אם עצם ניהול משפט הבוררות, לפי דעת המושל חאוואנסקי, הוא נגד החוק, על פי האמור בסעיף 51 של חוקת היהודים, אשר תפקידו של הרב הוא רק להשגיח על מנהגי הדת ולדון בכל השאלות השייכים לדת.

אמנם בית המשפט זיכה אותו בזה, כאמור לקמן מסמך נא:

ובאשר לעיסוקו בעסקי בוררות, בתביעת חובות שבין בעלי דין  שאינם רוצים ללכת לפני בית משפט, אין להחשיב זאת כמשתמש בסמכות של תוקף משפטי … כשהוא נכנס לעסקי בוררות פרטית או משפט שלום, אין זה אלא כאשר המתדיינים בוחרים אותו בתור פשרן, בגלל שאינם רוצים להתדיין בסדר המשפטי הרגיל.

גם לעיל בחקירת הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלע (מסמך כא) שאלוהו בענין זה, ואת תשובות מסכמים החוקרים:

הרב המנוח זלמן ברוכאוויטש, שהוא למד אצלו, היה מקבל על עצמו לדון בסכסוכים וחשבונות שבין יהודים לבין בעלי אחוזות. הוא, אהרן, אף פעם לא השתתף בבחירות ציבוריות יהודיות.

המושל חאוואנסקי מציע לסינט (מסמך נא) לאסור בחוק על הרבנים לדון בדיני ממונות גם כאשר שני הצדדים מבקשים זאת מהרב.

ועל זה השיב שר הפנים (לקמן מסמך נו) שאינו רואה יסוד לחקיקה כזאת (וכן אמנם אינה מופיעה בחוקת היהודית של שנת תקצ"ה), אך מ"מ הורה הסינט לתת צו לממשל הפלך להשגיח על הדבר הזה (שם ובמסמך נח).