פרק ו - מכתבי רבינו בתקופת החקירות

סה רבינו למושל חאוואנסקי בד קודש[אדר-ניסן תקפ"ו?]

אודות התאריך, ראה במבוא לסימן הבא.

בהקדמת כ"ק אדמו"ר זי"ע להוצאת קה"ת תש"ז כותב111:

כתב הבקשה אשר שלח אז אל שר פלך וויטעבסק ה"גענעראל גובערנאטאר" חאוואנסקי, כתב  בו מבקשו אשר "למשפטו דווקא אני חפץ" כי ודאי עיניו תחזינה מישרים ... יותר מכל איש שר ושופט ... להסיר מעלי כל קטרוגי שוא" ומנמק זה ב"הצעות והקדמות שפירש וביאר" כ"ק אדמו"ר הזקן כשהי' תפוס בפעטערבורג, הצעות מיוסדות בחכמת הקבלה ומבוארות ע"פ תורת חסידות חב"ד.

והנה בהוצאות הנדפסות יחסו כתב בקשה זה לכ"ק אדמו"ר הזקן. ויש מי112 שרצה לפרש "אדמו"ר" הנזכר בפתיחת הכתב (לפי נוסחת הדפוס וכת"י תרכ"ב, כי בכת"י תקצ"ה הוא - "אאמו"ר"), אשר הכוונה להרב המגיד ממעזריטש, ואין בנוסחת הפתיחה שלו התיבות "לפני הקיסר פאוויל", אבל מלבד כי לפי זה צריך לשבש כל הכת"י והוצאות הנדפסות שהובאו בהם תיבות אלו, הנה הבקשה היא "שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו" - דבר המובן במשפט כ"ק אדמו"ר האמצעי שהי' ברשותו של שר פלך וויטעבסק113, ואין לזה מקום במאסרו של כ"ק אדמו"ר הזקן שישב תפוס בעיר הבירה ומשפטו הי' ע"פ הסענאט (בית המחוקקים) המיניסטר והקיסר.

וכנראה גרם לטעות זו מה שהתוכן או היסוד של פרקים הראשונים של  בקשה זו הוא של כ"ק אדמו"ר הזקן, שאמרו או כתבו בעת משפטו114 בפטרבורג. - כמו בשאר מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי, אין לברר עד כמה נשמר כאן לשונו של כ"ק אדה"ז.

*          *          *

בקשה זו כתבה כ"ק אדמו"ר האמצעי ביחס עם המלשינות שהיתה עליו. וכיוון שהלשינוהו בסוף חדש תשרי שנת תקפ"ז ותיכף הובילו אותו לעיר וויטעפסק, גם נודע … אשר בקשה זו היתה קודם שיצא מהמאסר, הרי כל זה קובע זמן כתיבת הבקשה לחדש חשון או תחלת חדש כסלו שנת תקפ"ז בעיר וויטעפסק.

אני טרם אחלה לדבר ולבקש אל אדון הארץ, אבקש מלפני אלקים שיחנני בחסדו וטובו להטות לבבו ודעתו אל כל אשר אציע לפני הדרת כבודו, מעט הצעות והקדמות שפירש וביאר אאמו"ר115 זצ"ל נ"ע לפני הקיסר116 פאוויל, בבוא המלשינות שונות עליו, ונתקבל מאד לפניו, ואני בטוח באל עולם הנותן חן וחסד לנו, ויחנני חסד ואמת בכל דברי117 אלה האמתיים הנאמרים לפניו, למצוא חן וחסד לפניו כל הימים לפקח עלי בעינא פקיחא חיבה118 וחמלה וידמו כל המקטרגים כו'.

א) המלך החכם שלמה אמר (במשלי כד) ירא את ה' בני ומלך עם שונים אל תתערב119, פי' שמשוה המלך שלמה יראת השם ליראת מלך בשר ודם שאחת היא ממש, ועל כן אמר ירא את ה' בני ומלך ביראה אחת בשווה ממש120, וביאר עוד ופירש עם שונים121 שהם האנשים המפרידים ומחלקים ביראת השם ויראת המלך, לומר שיש הפרש וחילוק ביניהם, אל תתערב עמהם להתחבר יחד, כי בזה ישחיתו נפשך ויסירו מלבבך יראת השם כי באמת אחת היא ממש, זהו ביאור הפשוט, ועל פי זה נסתעף בתלמוד שלנו הדין שמצוה לרוץ לראות מלכים122 ולברך ברוך אתה ה' בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו123 כו', לפי שיראת ה' בבחי' מלך העליון מלך העולם, מאיר ונמשך ונתפשט במלך בו"ד, וזהו שחלק מכבודו חלק ממש124 מכבודו של מלכותו ית’ למעלה125 שהיא אחת ממדותיו126 הנאצלים מעצמות האור א"ס הפשוט (וכמשי"ת באות ה'), וזהו ג"כ הטעם שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל כ"ט) ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהיה שלום לכולם127, ולמדו בתלמוד128 מפסוק זה שמצוה להתפלל בשלומה של מלכות, וכל תפלה בהזכרת שם הוי'129, וזהו ג"כ שפסקו בתלמוד130 דינא דמלכותא דינא כמו דין ודת תוה"ק המבואר בתלמוד, והכל מוסד על יסוד אחד הנ"ל דמה שאמר שלמה ירא את ה' בני ומלך אחד ממש וד"ל131.

ב) ומעתה132 יש להבין שורש הענין וטעם הדבר הנ"ל במ"ש ירא את ה' בני ומלך כו' וכל הדינין המסתעפים מזה כנ"ל והוא עפ"י יסוד חכמת הקבלה האמיתית המבואר בזוהר הקדוש וספרי הקבלה בענין עשר ספירות דאצילות שנאצלו מעצמות אור אין סוף ב"ה133 וכו', וידוע שהם מצויירים בספרי האמת דרך כלל עפ"י הלוח, בציור ג' קווין ימין ושמאל ואמצע וספירת מלכות עומדת תחת הקו האמצעי134 דת"י135 דוקא כזה

                      כתר

חכמה            דעת            בינה

חסד            תפארת        גבורה

נצח               יסוד            הוד

                    מלכות

וביאור ענינם מבואר מעט בספרי הקבלה דקו הימין בכלל מורה על בחינת החסד, וקו השמאל בכלל מורה על בחי' הגבורה בחי' הדין, וקו האמצעי בכלל הוא בחי' הממוצע הכולל לב' הקוין דחסד וגבורה שבימין ושמאל, והוא הנקרא קו היושר136 שהולך ביושר ומיצוע בלי נטיה כלל לימין ושמאל, וכמו קו המשקולת שמכריע לשני הפכיים, לבלתי יכריע קו הימין לשמאל ולא השמאל לימין אלא עומד בשוה ממש, שאז המשקל מכוון במיצוע ממש137 מבין ב' הפכיים ממש כידוע.

וביאור138 הדברים הללו139 עפ"י חכמת הקבלה זהו שמובן בציור אדם שנעשה בצלם אלקים, וכמו שמבואר (איוב י"ט) בפסוק ומבשרי אחזה אלוה כו', שיש בו ציור כל השלשה קוין הנ"ל והיינו בג' מקומות בשכל שבמוחו ובמדות שבלבבו ובמעשה שברגליו140, והן ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כידוע בספרי הקבלה. וביאור ענינם141 בכללות יובן לכל אדם, בכל איש שיש142 בשכלו הטייה לחסד או לדין, כמו מי שטבע כח שכלו נוטה רק כלפי חסד לדון כל דבר לזכות וחסד אף ברשע ורע לגמרי ימצא צד זכות וטוב עד שיוכל להצדיקו, ולהיפך יש מי שנוטה כח שכלו כלפי גבורה לדין וחוב לדון הכל לחוב עד שיוכל להרשיע גם את הצדיק למצוא בו רע כו’, ושני מדות האלו שבשכל הם שני הפכייים בשני קצוות רחוקים בתכלית כריחוק טבע האש ממים, וכמו חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו143, להיפך יש חכם משכיל רק להטיב, וכמו בסנהדרין היו מחייבין ומזכין ומכריעין (כמשי"ת), וכח הדעת הוא בחי' הממוצע144 הנמדד ונשקל בשיקול השוה שלא להטות כלפי חסד יותר מדאי ולא לדין ביותר רק כפי המזיגה הנכונה מב' הפכים אלו כמזיגה שנעשית מהרכבת ב' יסודות הפכים כאש ומים (וכשנ"ת), והוא הנק' משפט אמת דווקא לפי שמיצוע הטוב הזה הוא אמיתית של כל דבר המשפט כמו שהוא בלי נטיה כלל לימין או לשמאל רק כפי האמת כו', וכמו שנשקל דבר במאזנים כידוע, משא"כ שכל המטה כלפי חסד לבדו אינו נק' אמת לפי ששכל וסברא המנגדת לו במה"ד וחוב סותרו, וכל דבר שנסתר אינו אמת המתקיים, וכן מדה"ד אינו אמיתי לפי שמדת החסד סותרו, רק מידת המיצוע נק' אמת המתקיים למעשה דווקא כידוע, וכמו"כ יובן בג'145 מדריגות כאלו שבשכל ומוח שנק' חב"ד יש ג"כ בלב, והן ג' מדות שבלב כל אדם בפרט בהנהגתו עם בני אדם ובביתו, ובכלל ג' מיני טבעיות שבבנ"א א' מדת הטוב וחסד שבלב זהו רק להתחסד ולהטיב לכל הבריות וזהו תענוגו, עד שישפיע חסדו וטובו גם לרעים כמו לטובים ממש ולשונא כמו לאוהב, שאינו חפץ רק לטוב וחסד ולא רע כלל, ולהיפך ממש יש אדם שטבעו רק להרע ולעשות בפועל רע וזהו תענוגו ולא חפץ בטוב ומתנהג גם כן עם ב"ב ובנ"א, והם ב' קצוות רחוקים בתכלית כנ"ל בחו"ג146 שבשכל, עד שמסתעף מב' מדות אלו ב' מיני אדם א' הנוהגים בחסד וטוב, והב' הנוהגים בפועל רע שהם העושים רע וגוזלים בנ"א, כמו בבהמות וחיות יש טורפים ומזיקים ויש בהמות וחיות שגומלין חסד זע"ז כידוע, וב' מינין הללו אינם ביושר הנכון כי בבחי' החסד יחלוף הרע בטוב ובבחי' הדין יחלוף הטוב ברע ואין זה אמת כלל, אבל המיצוע מבין שניהם במזיגה יפה וברורה הוא שנק' אמת כנ"ל בבחי' הדעת שהוא בחי' האמת שבשכל, וזהו שארז"ל147 איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם, פי' כי מדת האמת הזה שהוא המיצוע וההכרעה נק' בסה"ק מדת הת"ת והיא בחי' הדעת והת"ת שהן בקו האמצעי דוקא שכוללי' לבחי' חו"ג שבב' הקוין דימין ושמאל כפי שמצוייר בציור הנ"ל.

ג) וביאור הדברים148 למה נקרא בשם תפארת כי כמו כן יש בציור המראות והגוונים ציור המראה לבן המורה על בחי' החסד והטוב והמראה גוון אדום מורה על בחי' הדין כדם שהוא אדום, וכאשר נעשו הגוונים במיזוג יפה נכלל149 משני מראות במדה אז נראה היופי והתפארת מורה על טעמו כגוון התפוח שמראה על טעמו, וגם בטעמים דאוכל וכל צומח150 יש ב' מדות חסד וגבורה שהוא מר ומתוק והממוצע שהוא טעם הממוזג ומעורב מבין שני הפכים יחד, וכן בקול ערב לנפש מאוד כידוע בנגונים שבחכמת המוזיקע שהוא עיקר היופי והעריבות בקולות הממוזגים יחד, וכמו כן ביסודות הגשמיים דאש ומים יש ממוצע הממוזג מאש ומים יחד כידוע בספרי הטבע. וכן בסממנים יש עשבים ודברים טובים שמחיים ויש עשבים ודברים חריפים שמזיקים, ויש בחי' ממוצע שממוזג ומעורב כלול משני הפכים ועל זה יסוד הרפואה במזיגה נכונה לפי הצורך לחולי קור וחום כו', וכן כל חלקי הדומם והצומח והחי ממוזגים בשני הפכיים דחסד וגבורה, וכמו בשכל ומדות באדם כנ"ל. והנה זה הממוצע שכלול במזיגה טובה מב' הפכיים דחו"ג הוא שנקרא אמת כו' ונקרא תפארת כנ"ל, וכמו שאנו רואים היופי וההידור הוא בעירוב הגוון דלובן ואודם במזיגה טובה ויפה ונכונה בציור, ובלובן לבדו אין יופי והידור כלל וכן באודם לבדו אין יופי, רק בהתכללותם יחד בציור נאה הוא שנקרא תפארת והידור, וכן במזיגת הקולות בטוב נקרא קול נעים ומהודר, וכן במזיגת מיני הדומם והצומח ובהידור הגוונין כתפוח כמ"ש כתפוח בעצי היער151 וכה"ג. וכן במדת התפארת במדות דחסד וגבורה ההפכיים כשהוא מתנהג במזיגה יפה משניהם יחד, וכן במדות שבשכל לחסד ולדין דרך אחד הוא, שמן השכל שבמוח נמשך למדות שבלב, וז"ש איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת דווקא לעושיה במזיגת המיצוע כנ"ל ואז תפארת לו מן כל האדם בשבח גדול.

ד) אך152 הנה עדיין יש להבין שורש הדברים מאין יוכל להיות בחי' התכללות המיצוע הנ"ל מדבר והיפוכו נמנגדו בתכלית בב' קצוות רחוקים מאד כחסד וגבורה שבשכל ומדות, ובחי וצומח ואש ומים וכה"ג. הנה בהכרח לומר שאין ב' המדות חסד וגבורה ב' הפכים פשוטים אלא מורכבים, וביאור הענין ידוע ההפרש שבין פשוט למורכב שהפשוט לא יסבול הפוכו המנגדו כלל153, והמורכב יסבול הפוכו דווקא, כמו154 מים ואש שאינם פשוטים בלתי מורכבים זה מזה, שאם כן לא היו מתחברים יחד במיצוע כלל, אלא האש יש בו חלק מחלקי יסוד המים והמים יש בו חלק מחלקי יסוד האש155 דווקא כידוע בספרי הטבע, וכמ"ש בס' יצירה156 הוציא אש ממים ומים מאש כו', וכמו כן בכל התחלקות דב' הפכים כטעמים בצומח מר ומתוק חריף ורך, כמו בסממני הרפואות יכול לחיות המסוכן כנ"ל, כי יש טוב ברע ורע בטוב, וכן מתוק במר ומר במתוק, וכן בקור וחום, וע"כ יוכל להיות שיבואו בבחי' מיצוע ומזיגות בדבר אחד ישכונו157, וכן המזיגות והתערבות שעושין בד' חלקי יסודות אש רוח מים עפר כידוע, וכמו כן יובן בסיבת התכללות דמדת האמת שנקרא תפארת שממוזג משני הפכים דחו"ג יחד כנ"ל, זהו בא מצד שכלולים כל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא, וכמו שאנו רואים שיש בחסד מדת הדין דוקא, כמו המשלם לשונאו חסד כדי להאבידו, כמו אם רעב שונאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה158 כו', הרי עושה ומלביש דין קשה בלבוש של חסד דוקא, ולהיפוך אם מכה159 את בנו ועושה לו יסורים כדי להיטיב דרכו שמלביש חסד בדין (ונקרא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה) כידוע, ומזה אנו רואים שיכול להיות שלוה לרשעים, כי זהו מדת הדין המלובש בחסד לשלם להם עבור מעט הטוב שבהם כדי להאבידם בעוה"ב, ויסורים לצדיקים ליתן להם העונש עבור מעט הרע שבהם לזכותם לעוה"ב שזהו בחי' חסד שנעלם ומלובש בדין קשה ביסורים, וכ"ז מורה שיש בחי' התכללות דחסד וגבורה, שמזה יבוא מדת המיצוע כנ"ל, והוא שמסתעף מצד התערובות טוב ורע160 שנעשה ע"י חטא161 אדם הראשון שאכל עץ הדעת כידוע, עד שאין טוב שאין בו רע בהעלם, ואין רע שאין בו טוב בהעלם, ולכן צריך אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה162 ממש, לפי שיש ברע זה טובה ממש בהעלם והבירור בהם הוא בחי’ רחמנות והאמת כנ"ל (אות ב’), שנקרא דעת ותפארת, ואם אין דעת אין הבדלה ובירור בין טו"ד אמת ושקר, וזאת כל עבודת האדם השלם בדעתו ומדותיו163 שיהיו שכלו ומדותיו בבחי' הבירור בתכלית המיצוע הנ"ל.

ה) ועם164 כל הצעה הזאת הנ"ל המובנת לעיני בשר בשכל אנושי בד' חלקי דצח"מ יובן מזה למעלה בדמיון165 וציור עיני השכל, כמ"ש איוב ומבשרי אחזה אלוה לפי שבצלם אלקים עשה את האדם שנעשה בציור ג' קוין דע"ס דאצילות העליונות בג' מדריגות דחב"ד כנ"ל, והוא ענין הידוע בע"ס דאצילות הכללות איך שנאצלו מן המאציל, שענין אצילות כמו ויאצל מן הרוח166 שזהו ענין שנקרא הפרשה והבדלת אור קטן מגדול כאור הניצוץ מן השלהבת, כך הן ע"ס שנקראו בשם אורות עליונים, ואמנם אין הדמיון כאור גשמי ח"ו כי אין ערוך כלל רק בדרך משל, אלא כמו כחות האדם שלמטה, שהשכל שבמוח חלק קטן מסתעף מעצם הנפש שהוא אור פשוט בתכלית, וכן המדות שבשכל ורצון והמדות שבלב היו כלולים בעצם הנפש בביטול המציאות167 לגמרי, רק שיצאו מבחי' העלם שבנפש לגלוי התחלקות כ"א במציאות ומהות בפני עצמו, כדי שיתנהג בשכלו ומדותיו למעשה168 בכל צרכיו, כך יובן למעלה שזה שאמר במאמר אליהו ז"ל אנת הוא חד ולא בחושבן169, חד באחד פשוט האמיתי ולא בחושבן י"ס כלל, וכמו שמסיים אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כמו החכמה שבאדם שכלולה ומתאחדת בעצם הנפש כו', וכן מדת החסד וכה"ג, רק שהאציל י"ס מן ההעלם לגילוי כדי לאנהגא בהון עלמין כו', כמלך בשר ודם שמנהיג מדינתו במיצוע נכון מב' המדות דחו"ג שבשכלו ומדותיו שנקרא אמת ונקרא תפארת כו', שיש בו התכללות מכל ההפכיים דחו"ג יחד במזיגה יפה ונכונה כנ"ל. ובכל זה יובן ביאור הענין של ספירת המלכות שמצייר בציור הנ"ל שעומדת תחת הקו האמצעי דת"י כנ"ל, כי הנה איתא בספרי הקבלה דגם שמדת מלכותו ית' הוא ספירה אחרונה דע"ס הנאצלים מאוא"ס ומקבלת מג' הקוין, על כל זה במדה זו דוקא עיקר השפעת אלקות לכל הברואים ועולמות העליונים הרוחניים כמלאכים וחיות הקדש דבריאה ויצירה וע' שרים שלמעלה שבעולם העשי' שמקבלים ממל' דעשי'170 עד השפעה הרוחניות דד' יסודות ארמ"ע שנמשך בהרכבת ד' יסודות גשמיים בד' חלקי דומם צומח חי מדבר, שבזה הוא כל עיקר סיבת שינויים וחלופים שאנו רואים בעליות וירידות בבני אדם171, כמו בעושר ועוני שהן חיי צער וחיי נחת שפלות ועליות מזמן לזמן, כי השי"ת עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לשלם לאיש כמעשהו172 בהשגחה אלקית פרטית, כמ"ש דהע"ה משמים הביט ה' כו', המבין אל כל מעשיהם כו'173.

ו) והנה174 אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט175, דקדק לומר משפט דוקא דמדת משפט176 הוא מדת המיצוע הנ"ל שממוזג וכלול מב' הפכים דחו"ג בכמה ריבוי אופנים שונים דוקא, והוא בחי' מדת המלכות למעלה שנקרא מלך על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עוה"ז השפל שע"ז אמר מלך במשפט יעמיד ארץ177 במשפט דוקא במדת המיצוע שנק' אמת לא בחסד לבד או בדין לבד, כמו מלכותא דארעא178 שכפי ערך ממשלתו הגדולה על כל המדינה שיש במדות הנהגות מלכותו בחי' התכללות דחו"ג, שאם יאיר בחסד יותר מדאי ירבו הגזלנים ועושי מרמה ועול ואיש את רעהו חיים בלעו, ואם יאיר ויתנהג במדת הדין יותר מדאי ירשיע גם את הצדיק179 כנ"ל שיבקשו להאביד גם את הצדיק כרשע וישפוך דם נקי הרבה, ע"כ אמר מלך במשפט יעמיד ארץ דוקא בחי' המיצוע שנקרא אמת הוא יעמיד ארץ להעמידם ולקיימם בארץ, ואין ראוי ושייך זה במדת משפט המיצוע על הרוב בבחי' אמת לאמיתו רק במלך לבד ולא בשאר אדם זולתו, והוא לפי שמאיר בו ממדת מלכות דאצילות, שהיא ספירה אחרונה דע"ס דאצילות שעומדת תחת קו האמצעי כנ"ל, והוא מה שנמשך למעלה בה כל המשכות במדה הזאת מג' הקווין שהן ג' מדות דחו"ג הכלולות במדת התפארת כנ"ל הנק' אמת, ומהתכללות ומזיגה זו בא ונמשך במדת המלכות שלו להנהיג כל העולם בחסד ודין במיצוע, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ממש והיינו מטעם הנ"ל. במ"ש ירא את ה' בני ומלך ששוה יראת ה' בבחי' מל' דרקיע עליון עם יראת המלך שלמטה, עם שונים המחלקים ומפרידים ביניהם אל תתערב כי יפרידו אותך בזה מיראתו כי אחד הוא ממש, לפי שמאיר מאור מל' העליון האלקי במלך שלמטה שבמשפט של אמת דוקא יעמיד ארץ כנ"ל כמ"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו' ולזה הטעם מצוה להתפלל בשלומה של מלכות כי זהו נמשך משלומו של מלך העליון שנק' מלך שהשלום שלו180 כידוע, וזהו ודרשו את שלום העיר כו' כי בשלומה דוקא יהי' לכם שלום, שממנו יבוא אור ושפע שלום לכל אדם מטעם הנ"ל, וזהו ג"כ הטעם שפסקו בתלמוד דינא דמלכותא דינא כדין ודת המלך העליון בתורתנו הקדושה, וזהו גם כן הטעם שחייב לברך בראיית המלך בשם ומלכות ברוך שחלק מכבודו העליון כו' וד"ל.

ז) ועכ"ז181 יובן מ"ש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים182, דקדק ואמר מלפניך דוקא משפטי יצא ולמה לא חפץ במשפט השופטים הממונים, וגם הטעם מ"ש לפי שעיניך דוקא תחזינה משרים ולא עיני דיינים אחרים זולתו, ולהבין טעם ושרש הדברים הנה יובן ומבואר ממילא עפ"י הצעות והקדמות הנ"ל שנתבאר מזה פי' מ"ש שלמה ירא את ה' בני ומלך כנ"ל ומ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ מלך דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, וביאור הדבר להיות מבואר למעלה בענין מלך במשפט יעמיד ארץ שמדה זו שנק' מלכות לא ימצא ולא יתואר בזה רק המלך דוקא, להיותו כלי מוכן לאור מדת המלוכה העליונה שממוזגה וכלולה מב' הפכים דחסד ודין שבמידת המיצוע הנ"ל, עד שאין במדת המיצוע הנ"ל נטי' לימין ושמאל רק כפי המדה הנכונה וברורה בתכלית שנק' משפט אמת דוקא כנ"ל, וע"כ ביקש דוד המע"ה מלפניך משפטי יצא דוקא ולא יבא במשפט דיינים ושופטים הממונים לדין כי יחייבוהו ויזכוהו ביותר מכפי המדה ולא יכוונו אל נקודת האמת כמו שהוא במיצוע הנבחר ונברר, כי האדם יראה לעינים183 אבל המלך המשפט יראה ללבב כי בוחן לבות וכליות הוא להבחין בין טוב לרע האמת ושקר וידין הדבר כמו שהוא לאמיתתו דוקא בלי נטי' ימין ושמאל כלל אפילו כמלא נימא, ולפי שדוד היה בטוח בזכות וישרות184 נקודת אמיתת לבבו כמ"ש בחנת לבי צרפתני כו'185 ע"כ אמר מלפניך משפטי יצא ויצא זכאי כפי שיבחין ונכון לבבו, ולא יוכלו לראות זה דיינים אחרים זולתו, שזהו פי' הטעם כי עיניך תחזינה משרים דוקא, כידוע בסה"ק דשורש הראשון להתחלקות הנטי'186 דחסד ודין לימין ושמאל בשכל ולב כנ"ל בציור ג' קוין דחב"ד חג"ת כנ"ל הוא בבחי' הכתר שע"ג קו האמצעי שהוא בחי' רצון הפשוט187 שבעצמות הנפש כמו שהוא טרם שיתחלק לב' הטיות רצון דחסד ודין להטות בשכל ולב כנ"ל, ומשם הוא נמשך התחלקות תחלה בב' עינים דוקא שבטבע הסתכלות העין לראות בטוב ורע שיסתעף מצד העצמיות דאדם דוקא, כמו האב על בנו יראה בעין טובה רק לחסד לבד עד שגם במעשיו הרעים ידון אותו הכל לטוב ולזכות כי עינו עין טובה עליו לבד, וכן באהבת עצמו שאנו רואים שאין אדם רואה חוב לעצמו כלל ואף בפשעיו הגדולים יכסה בזכותו, ולהיפך השונא188 שבא מצד העצמיות יראה רק בעין רעה לדון בשכלו רק לחוב ולהרשיע גם את הצדיק, ונמצא בהסתכלות דב' עינים ימין ושמאל תלוי באופן הוראת דין השכל189, ולהטות בסברא וטעם גלוי לזכות או לחוב, ומזה נסתעף ג"כ כל חסד ודין בלב (בל"א ווי מען קוקט אן די זאך אזוי ווערט דער לערנונג190 אין שכל כו'), וזהו הטעם שאמר כי עיניך כו', כי המלך המשפט שלמעלה בא בהתחלקות191 דחו"ג שבב' עינים בהתכללות ומזיגה כאחד בבחי' המיצוע שהוא היושר והאמת כמו שהוא בעצם בלי נטי' ימין ושמאל כנ"ל, וע"כ עיניך דוקא תחזינה משרים שהוא בבחי' המישור והיושר שממוצע וממוזג מב' ההפכים דהסתכלות עין טובה ועין רעה חסד ודין שהוא בחי' משפט אמת הנ"ל שאין זה רק במלך דוקא מטעם הנ"ל, כי נעוץ תחלתן בסופן192 בחי' הכתר שלמעלה מחו"ב וחו"ג הוא שמאיר במלכות סופא דכל דרגין שנק' כתר מלכות, שזה שאמר מלפניך משפט יצא וכנ"ל כי עיניך תחזינה מישרים וכנ"ל, ואחר שעיניך תחזינה משרים במשפט אמת אזי ממילא כשיבא משפטי לבית דין של מעלה ידונו גם הם בשכלם ומדותם193 כפי שיאיר בהם משפט מדת מלך כו'.

ח) ואחר194 כל הצעות הנ"ל אבוא לענין שאלתי ובקשתי, כי הנה מבואר למעלה בביאורי הפסוקים דשלמה ודוד אביו המלכים הקדושים והחכמים האלקיים שהי' שורה בהם מבחי' מל' העליון ממש, שכך הוא בהמשכת אור אלקי במלך שלמטה בכל דור ודור, מזה יובן ממילה שגם בהסתעפות הארה השלישית מאור פני מלך התחתון להשרים הגדולים שלו שנקראים שרי מלוכה המנהיגים ממשלת מלכותו195 הרי לכל אחד ואחד חלק מיוחד יאיר מאור האמת ומשפט שבמלך עצמו ממש מאור העליון שבבחי' מלכות העליון שמאיר מכבודו למלך שלמטה בלי הבדל כלל, ולזאת יובן ממילא שהארת אור האמת מעוז מלך מאיר בהוד כבוד מעלתו בחלק עוז ממשלתו שניתן לו מאדוננו הקיסר יר"ה כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו הרמה יתרומם ויתנשא למעלה בכפלי כפליים, ואם כן ודאי עיניו תחזינה משרים להבחין ולהבדיל בין הטוב והרע אמת ושקר ולו משפט הבחירה וההבדלה הזאת בחוש הטבעי יותר מכל איש שר ושופט זולתו מטעם כל הנ"ל במ"ש דוד המלך ע"ה מלפניך משפטי יצא כו’, וכמ"ש שלמה בנו ע"ה ירא את ה’ בני ומלך כו’, וע"כ למשפטו דווקא אני חפץ שיצא מאתו שיכוון נקודת האמת לאמיתתו כי עיניו תחזינה משרים בלי נטיות ימין ושמאל כלל, ואני מקבל על עצמי באהבה וברצון כדין ומשפט מלך עליון, ומובטחני בתום לבבו בכל דרכיו ושביליו יוציא כאור משפטי ויחנני ברוב חסדו וטובו לפקח עלי בעין טובה לחסות אותי בצל כנפי חסדו להסיר מעלי כל קטרוגי שוא ולא יקובל לפניו עוד וד"ל.


111) ב"בד קודש" (הוצאת קה"ת נ. י. תש"ז ובהוצאות שלאח"ז), הוסיף כ"ק אדמו"ר שליט"א ציונים, שינויי נוסחא והערות בשוה"ג, ונעתקו לקמן:

112) תולדות עמודי חב"ד הערה מה.

113) [ונתבאר במסמכים, שהי' שר הפלכים וויטבסק, מוהילוב, סמולנסק וקאלוגא, שע"ז נאמר "כמעט חלק מעשרה מכל ממשלתו"].

114) עדיין הדבר צריך בירור אם בעת מאסרו הראשון בשנת תקנ"ט (דעת בית רבי ח"א בהערה לסוף פט"ז. וראה שם ח"ב הערה לסוף פ"ב), או במאסרו השני בשנת תקס"א (הרב מלאדי פי"ב).

115) בכת"י א' ובנדפס "אדמו"ר" [וראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"ב עמ' כד-ה ועמ' נ-נא].

116) בכתבי היד "הקיסר יר"ה" והוא טעות דמוכח, כי פאוויל נהרג בשנת תקס"א.

117) בנדפס: "בכל דרכי".

118) בכת"י ב' "בעיני חיבה". ועוד נ"א "בעינא פקיחא טובה".

119) להעיר מפי' אדמו"ר הצ"צ עה"פ (בס' דרמ"צ ח"ב ע' תקכח) ואדמו"ר מהר"ש (תורת שמואל תרכ"ח).

120) יש לומר שכופל לדייק השיווי ממה שלא נאמר "ואת המלך" כמו שהוסיף בתרגום. ולהעיר ממו"ק כו, א.

121) כנראה מפרש מלשון שנים כפירש"י, או שינוי כפי' הראב"ע.

122) ברכות נח, א. ירושלמי שם פ"ג ה"א.

123) בכת"י תרכ"ב מסיים "לבשר ודם" והוא ט"ס כי אין נוסח ברכה כזו - ראה שו"ע או"ח סי' רכד ס"ח וסדר ברכת הנהנין לרבנו הזקן פי"ג ס"ט.

124) אף שבמלכי אומות העולם אומרים "שנתן". י"ל שהם משתנים בזה שמה שניתן להם בא בבחי' פירוד משא"כ במלכי ישראל הדבקים במלך העולם, וכמ"ש בט"ז ומ"א בשו"ע שם (בדפוסים שלא נגע בהם הצענזאר). אבל גם להם ניתן חלק מכבודו של מלכותו. וראה אור התורה - להצמח צדק - ביאור לד"ה מחר חדש ס"ה.

125) אולי בכוונה מיוחדת בהדגשת מעלת ספי' המל' - לבטל הטענה על אדה"ז על שמבאר בדרושיו שמדת המלכות היא בחי' אחרונה וכו' (בית רבי ח"א פט"ז).

126) בכת"י ג' "אחת עם מדותיו". ואולי יובן עפמ"ש הרמב"ן היא עמהם באחדות ואינה עמהם באצילות ונתבארו דבריו בשל"ה בסוף ההקדמה ד"ה ולשלמות הענין, בלקו"ת שה"ש ביאור ד"ה שחורה אני ס"ב, בד"ה ויהי הוא טרם כלה דשנת תרנ"ט.

127) אולי צ"ל "יהי' לכם שלום" כלשון הכתוב וכמו שהוא לקמן סוף פ"ו.

128) אבות פ"ג מ"ב ובפירש"י ומחזור ויטרי שם.

129) כנראה צ"ל "הוא", כי מצינו תפלה בלא שם הוי' - ראה ברכות לד, א. בכת"י ד הנוסח: שם ומל'.

130) גטין יוד, ב.

131) בכת"י ד': ומלך שניהם ממש א' וד"ל.

132) שם: א) ומעתה.

133) בנדפס: "מאוא"ס ב"ה מעצמותו".

134) הקו האמצעי דת"י ... כתר: אין בזה סתירה, כי בדרוש-מכתב זה מבואר איך ש"הכתר (הוא) ע"ג קו האמצעי ... רצון הפשוט שבעצמות הנפש" (לקמן פ"ז).

135) בנדפס "דתפארת".

136) בכת"י ב' "קו הישר".

137) בנדפס "במיצוע נכון".

138) בכת"י ד': ב) וביאור.

139) בכת"י ב' "וביאור הענינים דרך כלל".

140) בכת"י ב' "ידיו ורגליו".

141) מה שהם בציור ג' קוין.

142) בכת"י ב' "שיש בכל איש".

143) ירמי' ד, כב.

144) בכת"י א' ובנדפס "המיצוע".

145) בנדפס "ג". ואולי צ"ל "דג'".

146) בכת"י ב' ובנדפס "כנ"ל בחו"ב" - והוא ט"ס דמוכח כי לא נזכר לעיל חו"ב.

147) אבות פ"ב מ"א.

148) בכת"י ב' "וביאור הענין".

149) בנדפס "בלול".

150) בכת"י ב' "שאוכלים מצמח". ושניהם צע"ק.

151) שה"ש ב, ג. וראייתו מהכתוב י"ל עפמ"ש בזוהר (ח"ג קלג, ב) כתפוח בעצי היער וגו' מה תפוח זה כליל בתלת גווני כו'. וראה ג"כ זח"א (פה, א) וזח"ג (רפו, ב) - ולכאורה יש להקשות משמות רבה (פי"ז, ב) כתפוח כו' מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום כו'. - אבל תפוח זה שני פירושים בו: א) כפשוטו, ובזה מדבר בזוהר. ב) אתרוג (תוד"ה פריו שבת פח, סע"א) ולפירוש זה מדבר בש"ס ומדרש.

152) בכת"י ד' - נכלל כ"ז בפרק ג'.

153) לכאורה קשה דאם כן איך נעשת ההרכבה הראשונה. וי"ל: א) דהרכבה הראשונה אינה מהיפוכו, אלא ממדריגות מדריגות בבחינתו גופא, וכיון דשוב אינו פשוט יכולות להתחבר אח"כ מדריגות הקרובות שבהפכים כמו אש ומים, שבחסד וגבורה (החסד שבגבורה עם הגבורה שבחסד). ב) הרכבה הראשונה נעשית גם מהיפוכו על ידי הבורא המפליא לעשות. - ושני האופנים ישנם, וכמו שמוכח בתורת חיים ד"ה בראשית ברא (השני) פרק יט ואילך ובשער היחוד פרק כ ואילך.

154) בכת"י ד': דוקא כי פי' מורכב היינו שהדבר מורכב מהפוכו המנגדו דוקא כמו.

155) צ"ע ממ"ש בהל' יסודי התורה (פ"ד ה"א): כל א' מארבע יסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד. ובעץ חיים שער נ' פ"י: היסודות עצמן הי' בהם הרכבה א' שהוא חומר וצורה אלא שהם פשוטים. ובחובת הלבבות שער היחוד פ"ו (הובא בס' החקירה להצמח צדק ח"א פ"ז. עיי"ש): היסודות הארבעה נמצאם מחוברים מחומר וצורה. ועוד. - ויש לחלק, לכאורה, בין היסודות ואש ומים שלנו (ראה רמב"ן בראשית א, א), או לומר שאחר כך נעשית ההרכבה גם בד' יסודות (ראה יסוה"ת שם הה"ו) אבל אין ליישב זה בספרים הנ"ל. עיי"ש.

156) צ"ע כי לא מצאתיו. וראה בפ"א שם "ארבע אש ממים" ובפ"ג מ"ב (בדפוס מנטובה) "שהאש נושא מים".

157) בכת"י ד': אחד יחד ישכונו.

158) משלי כה, כא-כב.

159) בנדפס "אב מכה".

160) צ"ע השייכות לכאן. ואולי כוונתו לבאר עוד מעלה במדת האמת שמתקנת גם כן מה שנתקלקל ע"י חטא עץ הדעת. אבל הל' צ"ע קצת. - ואולי יש ג"כ רמז להמלשינות, שהמלשינים רצו לערב רע בטוב וע"י מדת האמת יתברר.

161) ראה תו"א ד"ה ויאמר ה' אלקים. תו"ח ד"ה והנחש.

162) ברכות נד, א.

163) בנדפס "בדעת ומדות".

164) בכת"י ד': ד) ועם.

165) בנדפס "מדמיון".

166) במדבר יא, כה.

167) בנדפס: "במציאות".

168) בכת"י ב' "ויעשה".

169) בהקדמת תקוני זוהר.

170) בנדפס "ממל' דמל' דעשי'".

171) בכת"י ב' "בעולם".

172) ל' הכתוב ירמי' לב, יט.

173) תהלים לג, יג-טו. ואולי הביא גם הכתוב משמים הביט גו' כי שמים אש ומים, בפרט הוא תפארת (זח"א לא, ב. זח"ב קעה, ב).

174) בכת"י ד: ה) והנה.

175) דברים לב, ד.

176) בכת"י א' "דמדות במשפט".

177) משלי כט, ד.

178) ברכות נח, א.

179) ראה ב"ר ספי"ב.

180) כמה פעמים בשיר השירים רבה וראה ג"כ שבועות לה, ב.

181) בכת"י ד': ו) ועכ"ז.

182) תהלים יז, ב.

183) שמואל א' טז, ז.

184) בכת"י א' ובנדפס "וכשרון".

185) בהמשך לכתוב מלפניך משפטי גו' - תהלים יז, ג. ואולי צ"ל תיבת "כו'" אחר תיבת "לבי", להחליף התיבות "פקדת לילה" אשר בקרא. אף כי דרך הוא לקצר (תוד"ה ונתן שבת קכח, א).

186) בכת"י ב' "להתחלקות העצמי".

187) בנדפס "רצון העליון".

188) בכת"י ב' "השנאה".

189) בנדפס "דבהסתכלות דב' עינים ימין ושמאל תלוי בו באופן הוראת עיני השכל". ושתי הל' צע"ק. ואולי צ"ל "אופן" במקום "באופן".

190) בנדפס "דער קלערונג".

191) בנדפס "הוא בהתחלקות".

192) ספר יצירה פ"א מ"ז.

193) בהכת"י "בשכלם ומהותם".

194) בכת"י ד: ז) ואחרי.

195) להעיר מהא דגם עליהם מברכים כו' (מג"א לשו"ע או"ח סרכ"ד סק"ה), והא דלא הביאו כאן, י"ל שהוא 1) מפני שברכתם בלא שם ומלכות. 2) ועיקר - כיון דאדה"ז לא הביאו בסדר ברה"נ שלו (פי"ג ס"ט) משמע (לכאורה) דלא ס"ל.