תקופת הנשיאות

החסידות הכללית וחסידות חב"ד

אחרי עליית הרה"ק מוה"ר מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לארה"ק, בקיץ תקל"ז, נשאר כ"ק אדמו"ר הזקן משך זמן במוהילוב שבפודוליה. אחר כך חזר למקום מגורו וויטבסק, ובשנת תקמ"א התיישב בהורודוק הסמוכה לוויטבסק (שבה יסד מוהרמ"מ מרכז חסידי בשנים תקל"ג-ו) – כדלקמן פרק הבא.

באותה שעה מינה הרמ"מ את כ"ק אדמו"ר הזקן, יחד עם הרה"ק מוה"ר ישראל מפולוצק והרה"ק מוה"ר יששכר בער מליובאוויטש, כמנהיגי עדת החסידים ברוסיה וליטא1.

לערך בשנת תקמ"ג נסתלק הרה"ק מוהר"י מפולוצק, הרה"ק מוהרי"ב מליובאוויטש כפף עצמו אל כ"ק אדמו"ר הזקן, אשר התיישב אז בעיר לידתו לאזניא, ובאותה תקופה מונה על ידי הרמ"מ מוויטבסק והר"א מקאליסק כמנהיגה הבלעדי של עדת החסידים ברוסיא וליטא. במינוי בלעדי זה עמד עד אחרי תקופת פטרבורג, היא תקופת המאסרים בפטרבורג בשנים תקנ"ט; תקס"א.

בשנת תקנ"ז נדפס לראשונה ספר התניא. באותה שנה יצא הרה"ק הר"א מקאליסק לחלוק על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בחסידות, המבוארת בספר התניא. בחילוקי הדיעות האלו לקחו חלק כמה מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש, גם אלו שבוואהלין ופולין. הדיון בזה נמשך כמה שנים, שבסופו בא הפילוג בין ממשיכי דרך החסידות הכללית לבין ממשיכי דרך חסידות חב"ד. מאז ואילך נחשב כ"ק אדמו"ר הזקן כמייסדה ונשיאה של תנועת חב"ד.

דבר זה הביא גם לפילוג בין החסידים שבאה"ק. שאלו הדוגלים בשיטת חב"ד והעומדים תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן יסדו לעצמם כולל מיוחד2 (שברבות הימים נקבע שמו "כולל חב"ד"). פילוג זה בארה"ק התחיל בשנת תקס"ה, כמסופר בתולדות חב"ד בארה"ק פרק ה.

מכל מקום ברור שגם בתקופה הקודמת היתה דרכו של כ"ק אדמו"ר הזקן – דרך חסידות חב"ד, גם אז חלקו אחדים מתלמידי המגיד ממעזריטש שבוואהלין על שיטה זו; אלא שכל עוד הוא עמד בראש תנועת החסידות הכללית ברוסיה וליטא, בלי הבדל מפלגה, כל עוד היה הוא היחידי מבין תלמידי הרב המגיד שהפיץ מתורתו ברחבי רוסיה הלבנה וליטא, כציווי ובהסכם שאר תלמידי הרב המגיד – עדיין אי אפשר לתארו בתואר נשיא תנועת חב"ד. שעדיין לא היתה אז כתנועה נפרדת בפני עצמה. זה אמנם התחיל רק בין השנים תקנ"ח-תקס"ה.

ויתירה מזו נראה, שגם הרמ"מ מוויטבסק, דגל בשיטת חב"ד דוקא, שזה הבדיל אותו, כנראה, משאר תלמידי הרב המגיד ממזריטש, וזה קישר אותו, כנראה, עם כ"ק אדמו"ר הזקן. לפי זה יוצא לנו אם כן, שבמדה מסוימת, מיד בעליית הרמ"מ התחילה תקופת חב"ד.

כך נראית בעיני התמונה הכללית של השתלשלות המאורעות. אשתדל לברר זאת ביתר דיוק בפרקים הבאים, אימתי וכיצד נתמנה כ"ק אדמו"ר הזקן כמנהיגה הבלעדי של תנועת החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא: זמן התחלת אמירת דרושי חסידות חב"ד ורשימתן; אימתי וכיצר נוסדה תנועת חב"ד כתנועה בפני עצמה, בנשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן, שבסופו של דבר נבע מכך גם יסוד כולל מיוחד לאנשי חב"ד שבארה"ק.

תקופת וויטבסק – האראדאק

כבר נזכר לעיל פרק ‎ח, כי בשעה שעלה בדעת הצדיקים הנ"ל לעלות ולהתיישב באה"ק, בקיץ תקל"ז, הצטרף אליהם גם כ"ק אדמו"ר הזקן בנסיעתם והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה). שם הפצירו בו שישאר ברוסיה לפקח על אנ"ש, עד שהוכרח למלאות בקשתם.

על אותה תקופה כותבים "בני הגאון המחבר" בהקדמתם לשלחן ערוך שלו:

שמענו מפה קדוש, שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום לא פסק פומי' מגרסא.

בבית רבי (טו, א) כותב על כך:

במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט. וגם שמענו שבנסיעתו בחזרה לביתו שהה בבייעשינקוויץ חדש ימים. על כן ביאתו לביתו הי' לא קודם משנת תקל"ט.

*

אחרי שחזר למקום מגורו וויטבסק, המשיך לחיות שם עוד שתי שנים, שאז עבר לגור בהורודוק הסמוכה לוויטבסק, שם היה מרכז החסידות שיסד הרה"ק רבי מנחם מענדל בוויטבסק בין השנים תקל"ג-ז3.

על תקופה זו מספר רבינו, בתשובות שנתן לחקירותיו בעת מאסרו הראשון בשנת תקנ"ט (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ו סי"ד):

נולדתי בלאזנע, והייתי שם עד שהייתי בן ט"ו או ט"ז שנה, ונשאתי אשה בויטעפסק, והייתי שם ערך י"ז שנים, ואח"כ הייתי בהראדאק כשתי שנים, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט"ו שנים ויותר.

מינויו כמנהיג החסידים ברוסיה

באותה שעה שהתיישב רבינו בהורודוק, הכתיר הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק את שלשת הצדיקים, רבינו, הרה"ק מוה"ר ישראל מפולוצק והרה"ק מוה"ר יששכר בער מליובאוויטש, כמנהיגי החסידות ברוסיה וליטא, באגרת שכתב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק ביום ד' אדר תקמ"ב. מהאגרת הזאת נראה שכמה מחסידיו שברוסיה כתבו אליו, שלאחר עליתו לאה"ק הם נוסעים אל תלמידי המגיד ממעזריטש אשר בוואהלין לקבל מהם את דרכי החסידות. ועל כך משיב להם (לקוטי אמרים אגרת ה. הוגה עפ"י כת"י 2000 ד, ב. יסוד המעלה ח"ב אגרת ח):

והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה וביראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב החסיד המפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו הישיש מו"ה ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד מו"ה ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת.

*

עובדה זאת דורשת עיון:

באותה שעה היו ברוסיה הלבנה עוד שלשה מתלמידי המגיד ממזריטש: בקרלין – הרה"ק רבי שלמה מקארלין, בפינסק – הרה"ק רבי לוי יצחק (שבסוף ימיו היה בברדיטשוב), ובהמדורא – הרה"ק רבי חיים חייקל מהמדורא. שלושה אלו האחרונים אינם נזכרים כלל באגרות הרמ"מ מוויטבסק, בין מנהיגי החסידות שברוסיה הלבנה ובליטא, אלא רק שלשת הראשונים הנ"ל.

לכאורה מדובר כאן כהעדפה גרידא. שמסיבות השמורות עמו העדיף את שלשה הראשונים על גבי שלשה האחרונים: אך כשמעיינים באגרת עצמה רואים שהוא שולל לחלוטין את קבלת החסידות מאדמו"רים אחרים, ובלשונו:

עצתנו היעוצה שלא ירעישו את העולם במסע ומריבה לנסוע למקומות רחוקים, לבלות ימיהם בביטול תורה ותפלה, כי הדרך ממעטת את השם, וד"ל. והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב ... מו"ה ישראל ... מ"ו ישכר בער ... מו"ה שניאור זלמן.

רואים אנו שהוא שולל לגמרי את קבלת דרכי החסידות ממנהיגי החסידות האחרים.

ומודגש יותר באגרת שכתב בחורף תקמ"ד (לקו"א אגרת ד. יסוד המעלה ח"ב אגרת יב):

עדי בשחק נאמן עלי, כי הנני אוהב כל הצדיקים המפורסמים דמדינת רוסיא וואלין וליטא ... יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלקים.

ובאגרת תקמ"ח (לקו"א אגרת כב. יסוד המעלה אגרת מא):

יודע אני וזוכר את כל החסידים במדינתם לטוב ולמוטב, כי לא מכל אדם יכולים לקבל ... לזאת אמרנו שום ישימו עליהם מקרב אחיהם כמוהם הוא כבוד רב חביבא הנ"ל.

רואים אנו מכך, שכבר אז היה הפרש בין קבלת החסידות שקיבלו הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק וכ"ק אדמו"ר הזקן וסייעתם, מאת רבם המגיד ממזריטש, לבין קבלת שאר התלמידים, שביניהם שלשת האדמו"רים הנ"ל. לכן צוה הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק לחסידיו שברוסיה הלבנה וליטא, שבל ימירו זה בזה, ויתדבקו ברבינו וסייעתו4.

*

ברור אמנם, שבאותה שעה עדיין לא היתה הבדלה ברורה בין חסידות חב"ד לבין החסידות הכללית, שזה לא הוקבע במסמרות עד לאחר שנת תקנ"ח – כדלקמן. והרי אנו רואים, שבעת שגבה טורא בין הרה"ק הר"א מקאליסק לבין כ"ק ארמו"ר הזקן, הוחלפו השיטות בין הרה"ק הר"א מקאליסק שיצא לחלוק על שיטת חב"ד, ובין הרה"ק הרלוי"צ מברדיטשוב שעמד להגן על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן; אף שבשנה שלפנינו היה הר"א מקאליסק יחד עם הרמ"מ מוויטבסק, ואילו הרה"ק הרלוי"צ מברדיטשוב לא היה בין אלו שהרמ"מ מוויטבסק הורה לחסידיו להדבק בדרכיהם.

במענה הרה"ק הרלוי"צ מברדיטשוב אל הרה"ק הר"א מקאליסק הוא משיב לו בין השאר (אגרות בעל התניא ע' קעא)5:

הנה מאשר מתרעם מעלתו על הנהגותיו6 ואומר שאינו כפי הדרך של אדמו"ר המגיד זללה"ה נ"ע ... איך יעלה על הדעת להיות מתרעם על הנהגותיו של אדמו"ר, אשר זה הי' כל עיקר הנהגותיו של אדמו"ר הרב המגיד זללה"ה נ"ע ... ואדרבה מי שאיננו נוהג על פי דרך זה אינו לפי דרך מורנו נ"ע, וכל המתרעם על זה הדרך כאלו מתרעם ח"ו על כ' אדמו"ר נ"ע, כי עיקר עבודתו והנהגותיו הקדושים הי' רק על דרך זה. ומאד יפלא בעיני עליו, אשר הי' באמנה אתנו אצל אדמו"ר נ"ע שיפלא ממנו דרך זה.

אם אמנם היה ברור כל כך בשנת תקמ"ב, ההפרש בין שיטת חב"ד לשיטת החסידות הכללית, לא היתה מובנת החלפת השיטות בין שני האדמו"רים הללו כעבור 23 שנים.

עד כדי כך מגיעים הדברים, שהר"א מקאליסק מוסיף לטעון באגרת שלו, שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק היה נגד שיטת חב"ד, שבה דוגל כ"ק אדמו"ר הזקן.

דבריו כבר הובאו לעיל פרק ‎ו: "ואמר7 טובא מסתפינא דלא ליפוק מינה8 חורבא בסוף ר"ל". גם הובא לעיל שם, שהרלוי"צ השיבו שאינו מאמין לדבריו אלו. הרי מכל אלו נראה, אשר בתקופת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק עדיין לא היתה שיטת חב"ד מבוררת ומוגדרת די צרכה, עד שהיה מקום לחלוקי דעות בזה.

*

גם מעובדה נוספת יש ללמוד את הקביעה הזאת, שכבר בשנים תקמ"ב-ד היה הפרש בין שיטת החסידות שקיבל כ"ק אדמו"ר הזקן לבין זו שקיבל הרה"ק הר"ש מקרלין. היא נזכרת בבית רבי (סד, ב), שלאחר שגורש הרה"ק רבי שלמה מקרלין על ידי המתנגדים, רצה לקבוע את דירתו בביעשינקוביץ, ורצה לקבל על זה את הסכם כ"ק אדמו"ר הזקן9. כ"ק אדמו"ר הזקן השיב לו שהוא מסכים על זה בג' תנאים, אמנם הוא הסכים רק על שנים הראשונים שבהם. התנאי השלישי, שלא הסכים עליו הוא "שלא יאמר שהצדיק צריך לישא את הצאן (כונת רבינו הי' שהחסידים צריכים לייגע את עצמם בתורה ועבודה ולא לסמוך על הצדיק כו')". זהו הרי אחד היסודות של שיטת חב"ד, שהר"ש מקרלין לא הסכים עליו ולכן החליט לעבור ללודמיר.

*

כל האמור לעיל, שהרה"ק הרמ"מ מוויטבסק דרש מחסידיו שיתדבקו רק באדמו"רים אלו ההולכים בשיטת חב"ד ולא באחרים, נותנת מקום לשער, שכבר בשנים שבין תקל"ג-ו, כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן היה נוסע לקבל את דרך החסידות מאת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, כבר אז התחילה להתגבש שיטת חסידות חב"ד, וכנזכר לעיל.

בודאי יש לעיין בגוף דברי החסידות שכתב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, לראות אם דרכו בחסידות מוצקת על יסודות שיטת חב"ד; אך זהו נושא בפני עצמו, שאינו שייך למסגרת ספרנו זה.

תקופת לאזניא

כשנתיים גר רבינו בהורודוק, ולערך בקיץ תקמ"ג התיישב בלאזניא, כפי שכבר הובא לעיל בריש הפרק הקודם, מתשובותיו לחקירות שבמאסר תחלת שנת תקנ"ט "הייתי בהראדאק כשתי שנים, ועכשיו אני בלאזנע ערך ט"ו שנים ויותר", והיינו מקיץ תקמ"ג עד תחלת שנת תקנ"ט.

לערך באותה תקופה נסתלק הרה"ק הר"י מפולוצק, והנהגת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא נשארה בידי הרה"ק הרי"ב מליובאוויטש וכ"ק אדמו"ר הזקן. באותה תקופה מונה כ"ק אדמו"ר הזקן למנהיגם הבלעדי של עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, ואף הר"י מליובאוויטש קיבלו לרב ומורה.

הידיעה הראשונה על כך היא באגרת שכתב, בשנת תקמ"ג, רבי אהרן הגדול מטבריה אל אנ"ש ברוסיה (יסוד המעלה ח"ב אגרת יא):

עצתי נאמנה שתקרבו את עצמכם למען השם להרב מו' [ש'] זלמן מהארדאק10, כי לפי הנשמע ממורינו ורבינו11 הוא יחיד בדורו במחניכם בחכמה ובחסידות.

בחורף תקמ"ד כתב הרמ"מ מוויטבסק אל אנ"ש ברוסיה (לקו"א אגרת ד. כת"י 2000 ו, א. יסוד המעלה ח"ב אגרת יב):

הנה על כן, על כל דברי האגרות שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות, ובראשם כבוד אהובינו הרבנים המאורות הגדולים מופלגים בתורה ויראת ד' כל הימים ה"ה מו"ה ישכר בער מ"מ דק"ק ליבאוויץ ומו"ה שניאור זלמן מק"ק לאזני, על ענין נחות דרגת פרנסת החפצים ליראה את ד' באמת...

ועל דבר אשר העמיקו שאלה, אם הגבה למעלה איזה איש צדיק עליהם מן המפורסמים לגדולי הצדיקים ולהביאו למדינת רוסיא שיורם הדרך אשר ילכו בה ... אם לי ולקולי ישמעון, החפצים ליראה את ד', יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות המבואר באגרת הלז על זמן מה. וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלקים.

וכך מוסיף גם הר"א מקאליסק בשולי האגרת הנ"ל:

יעמיקו שאלה אצל קדושי ד' הרבנים המאוה"ג המפורסמים גדולי העצה הנ"ל.

הר"י מפולוצק לא נזכר כאן, וגם לא בשאר האגרות שלאחר זה. גם במקורות שהגיעו לידינו מאה"ק לא נזכר שמו יותר. מכך נראה שבמשך תקופה זו נפטר, לפני שהספיק לחזור ארצה (ראה בית רבי טו, ב. שלוחי א"י ע' 611), ובבית רבי (סה, א) מביא שמנוחתו כבוד אצל מקום מנוחת הקדוש ר' אברהם המלאך בן הרב המגיד בעיר פסטוב12.

הנהגה משותפת זו, של כ"ק אדמו"ר הזקן והרה"ק הרי"ב מליובאוויטש, נמשכה רק זמן קצר. בבית רבי (טו, ב) כותב:

במשך איזה שנים הכיר הררי"ב ביותר בגדולת רבינו וכפף ראשו לפניו להיות תלמידו, והיה משולחו של רבינו כמ"ש במכתבי מליצה של רבינו לאנ"ש.

ובאגרת שכתב הרמ"מ אל רבינו הזקן, בשנת תקמ"ו (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' כו. יסוד המעלה ח"ב אגרת כב):

כבר כתבתי אליו באריכות על ידי אחד מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקתו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורותם הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... אהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל ולהדביקם בו יתברך.

מהאגרת הזאת נראה שכבר לפני כן מינה אותו הרמ"מ כמנהיגה של עדת החסידים ברוסיה. אמנם רבינו השיב לו "נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורות הדרך", ועל כך משיבו בשנת תקמ"ו "מי כמוהו מורה בכל מדינתם ... חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה'".

יחד עם האגרת הזאת, כותב לו באותו נושא גם הר"א מקאליסק (אגרות בעל התניא ע' כז. יסוד המעלה ח"ב אגרת כג), ומסיים:

ואתה לך נחה את העם וקדשתם היום ומחר, כה לחי עד גאולת עולם.

ואל אנ"ש ברוסיה כותב באותה שנה (אגרות בעל התניא ע' כה. יסוד המעלה ח"ב אגרת כ):

רב להם כבוד ידידנו ידיד ד' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שליט"א, מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, כי בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ד'.

ובאגרת שלו האחרונה משנת תקמ"ח, כותב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק (שם ע' לה):

ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם, שלא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה … ומי כמוהו מורה ורב במדינתם.

מנהיג עדת החסידים ברוסיה

מה שכתבתי שאז התמנה להיות "מנהיגם הבלעדי" של עדת החסידים ברוסיה הוא משום שבאותה שעה עצמה עזבו גם הרה"ק מוה"ר לוי יצחק מברדיטשוב והרה"ק מוה"ר שלמה מקרלין את רוסיה הלבנה ועברו לוואהלין:

הרה"ק הרלוי"צ שהיה אב"ד פינסק בין השנים תקל"ה-תקמ"ה (ראה "אהל רחל" ח"א ע' 67-66), גורש בקיץ תקמ"ה מהעיר פינסק ע"י המתנגדים, כמובא בכמה מקומות13, ועבר לברדיטשוב שבוואהלין.

הרה"ק הר"ש מקרלין, שהיה רבה של קרלין משנת תקל"ב עד לפני שנת תקמ"ד. גורש מהעיר קרלין ע"י המתנגדים ועבר ללודמיר שבוואהלין. אין לנו תאריך מדויק להגירתו, ידוע לנו רק שבשנת תקמ"ד כבר היה בלודמיר (ראה "החסידות הליטאית" ע' 34).

הרה"ק ר' חיים חייקל מהמדורא נסתלק בחורף תקמ"ז (ראה "החסידות" לר"י אלפסי, ת"א תשל"ד, ע' 83). בנו ממלא מקומו הרה"ק רבי שמואל הי' אז בן 20, והתחיל לנסוע אז אל רבינו הזקן לשמוע את תורתו.

[בשעה שאסרו את רבינו, בשנת תקנ"ט, אסרו עוד 30 חסידים, וביניהם גם את הר"ש מאמדור. בחקירות שלו הוא מספר, שנסע אל רבינו הזקן שלושה פעמים ולמד אצלו, לפני תשעה שנים (בשנת תק"נ), לפני חמשה שנים (בשנת תקנ"ד) ובשנה שעברה (בשנת תקנ"ח). גם נמצאו כמה ממכתביו, שבהם מזכיר דברים שקיבל מרבינו הזקן (ראה כרם חב"ד גליון 4 עמ' 67)].

יוצא לנו אם כן. שכאשר התמנה כ"ק אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה וליטא. נשאר הוא היחיד במערכה מכל תלמידי המגיד ממעזריטש: חלקם עלה לארה"ק והתיישב בצפת וטבריה. שנים מהם גורשו על ידי המתנגדים מרוסיה לוואהלין. שנים מהם נסתלקו בין השנים תקמ"ג-ז. והאחרון כפף עצמו לרבנו הזקן לקבל מרותו.

כל התעסקותו של רבינו הזקן באותה תקופה, לא היתה בתור מנהיג פלוגה מסוימת של החסידות, אלא בתור מנהיגה של כללות עדת החסידים במדינת רוסיה וליטא. וכלשון הרמ"מ מוויטבסק אליו באגרת תקמ"ו:

ומי כמוהו מורה בכל מדינתם ... כי רועה נתנו ה' ... לך בכחך זה והושעת את ישראל ... חזק והתחזק לעצור בעם כי עשה תעשה ויכול תוכל.

הנהגת החסידים – משנת תקמ"ג ואילך

תאריך זה להתחלת הנהגת רבינו את החסידים ברוסיה וליטא, בשנת תקמ"ג, כשהתיישב בלאזניא, מתאשר גם ממקורות נוספים, שרובם נלקטו ע"י י. מונדשיין בבטאון חב"ד (גליון 32 ע' 18- 19):

באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי בשנת תק"ע (אגרות-קודש שלו אגרת ב) כותב אל אנ"ש מקושרי כ"ק אביו אדמו"ר הזקן "אשר נפשם קשורה בנפשו זה יותר מכ"ה שנים", היינו – שהתחיל לפני שנת תקמ"ה.

באגרת שכתב לאחר הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (שם אגרת יד) הוא כותב אל החסידים "הנאמנים בברית והתקשרות עוז חיבת הקדש קדוש עליון כ"ק אאמו"ר זללה"ה נ"ע אשר נטע בתוכם זה שלשים שנה מאור תורתו אמת", היינו משנת תקמ"ג עד תקע"ג.

וכך כותב גם באגרת נוספת מאותה תקופה (שם ח"ב אגרת ב) "אשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה".

ובפתיחתו לקונ' ההתפעלות "באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה".

גם ידוע שתלמידו הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלא הי' מראשוני המקושרים לרבנו, ואף הוא כותב בשערי היחוד והאמונה (פתח ומבוא השערים ד"ה והנה לא) על שמושו אצל רבינו "קרוב לשלשים שנה שנתאבקתי בעפר רגליו"14.

הרי כל הציטוטים האלו מורים שהתחלת הנהגתו את החסידים היתה לערך בשנת תקמ"ג.

סגנון דברי כ"ק אדמו"ר האמצעי המובאים לעיל "באור תורתו הופיע עלינו זה שלשים שנה", "אשר נטע בתוכם זה שלשים שנה מאור תורתו אמת", "באור תורה ועבודה ... אשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה" וכיו"ב, מורים שגם אמירת הדרושים15 ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן, באופן קבוע, התחילה מיד עם התיישבותו בלאזניא, בשנת תקמ"ג.

יחיד במערכה

בשעה שקיבל עליו את עול הנשיאות, החריפה מלחמת המתנגדים נגד מנהיגי החסידות. אחרי שהצליחו לגרש מרוסיה את הרה"ק רבי שלמה מקארלין, ואת הרה"ק רבי לוי יצחק (מברדיטשוב) מפינסק, הם שמו להם למטרה את גירושו של כ"ק אדמו"ר הזקן, אחרון תלמידי המגיד שנשאר להנהיג אח החסידים ברוסיה הלבנה וליטא.

בין השנים תקמ"ו-ז הזמינוהו ראשי הקהלה במוהילוב [שברוסיה הלבנה] לעמוד לדין לפניהם, ואף פנו לערכאות בענין הזה. במענה להזמנה זו משיב להם כ"ק אדמו"ר הזקן, בשנת תקמ"ז16 (אגרות-קודש שלו אגרת י):

עתה באתי להודיעם קושט דברי אמת להשיב אמרי, אמרי אמת, לשולחים אחרי לעמוד לפני העדה, ולא שמעתי בקול קורא באזני. ה' יודע ועד כי לא במרד ובמעל עשיתי זאת ח"ו, אם לא מדאגה מדבר האגרת השלוחה לאויבינו פלילים להביאני בחזקת היד, כאלו כבר נגמר דיני לפני זקני העדה כאחד הריקים והמורדים והפושעים ח"ו.

להלן הולך ומוכיחם באריכות גדולה על כל אשר עוללו לעדת החסידים ברוסיה, ומזכיר גם את תקנות ההרחקות שתיקנו בשקלאב:

אנחנו מפילים לפני הדרת קדשם, לבלתי ידח ממנו נדח, להרחיקנו מעל גבול ישראל בהרחקות שונות, אשר יצאו מפי מקצת חכמי ק"ק שקלאב כשגגה מלפני השליט, לדון בדיני נפשות עם רב מישראל, להבדילם מעדת ישורון, ולכנותם בשם מלעיגים על דברי חז"ל, מה שהוא שקר גלוי ומפורסם לכל יודעינו ומכירינו.

והולך ומאריך באריכות גדולה להשיב על כל טענותיהם.

יחיד במערכה מכל תלמידי הרב המגיד המשיך כ"ק אדמו"ר הזקן במלחמת התגוננות זו, במשך שנים רבות, עד אשר הביאו את הדבר לפני הממשלה בפטרבורג. בשני המאסרים בשנים תקנ"ט; תקס"א – התקיים משפט שהסתיים בנצחון גדול לחסידים.

כל הרדיפות והמאסרים האלו מצד המתנגדים, לא היו דוקא על חסידות חב"ד. שעדיין לא נבדלה אז כתנועה בפני עצמה, אלא כלשון כ"ק אדמו"ר הזקן במכתב בשורת הגאולה (אגרות-קודש שלו אגרת לח):

כי עיקר המלחמה אשר שמו פניהם ללחום על תורת הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו דווקא, אך מאת ה' היתה זאת לנו לגלגל זכות על ידינו.

ועד"ז כתב בשנת תקס"ה (שם אגרת נא):

והנה מודעת זאת כי כל צוק העתים שעברו עלינו בשנת תקנ"ט הי' על פי בית דין שסמכו ראשם ורובם על חתימת יד הגאון דווילנא דשנת תקל"ב, כמפורסם שם.

תקנות לאזניא

עם התיישבותו של רבינו הזקן בלאזניא, והתמנותו למנהיגה של כל עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, התחילה הנהירה הגדולה של החסידים ברחבי רוסיה וליטא אל רבינו הזקן. מרחוק ומקרוב היו נוסעים אליו ללאזניא לשמוע מתורתו ולשאול בעצתו ביחידות.

בבית רבי (נה, א) מספר:

שמענו שכשבא רבינו ללאזני והתחילו לנסוע אליו, ראה רבינו דרך החלון שנוסעים המונים המונים, ונפל לארץ והתחיל להתגולל וצעק בקול, מה רוצים ממני מה נוסעים אלי מה ראו בי כו'. ונכנסה היא17 אליו ואמרה לא אליך הם נוסעים, כי אם כאשר שאתה היית אצל הרב המגיד נ"ע, על כן מבקשים אותם שתספר להם מה ששמעת ממנו. אמר לה רבינו אם רק זאת מבקשים אמלא בקשתם.

כאשר התרבו הבאים אל רבינו הזקן כדי להתקבל ליחידות, באופן שלקחו את כל זמנו, התחיל להתקין את תקנות לאזניא המפורסמות. אחת מהתקנות היא (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת כג):

כל מי שהי' פעם א' בעיר לאזנא … שלא ליסע רק פעם אחת בשנה, ואף גם זאת לא יכנוס ביחידות.

אין לנו תאריך מדויק לתחלת התקנות האלו. התקנות הראשונות (אגרות-קודש שלו אגרת כג) התפרסמו לראשונה ב"התמים" חוב' ב (לב [126]) בלי תאריך, ומעירה המערכת "כפי שיכולים לשער הנה התקנות הראשונות נערכו כשנת תק"מ-ג בערך". אך לפי המסופר בפרק הקודם, נראה תאריך זה מוקדם מדאי. מסתבר יותר לקבוע אותן לבין השנים תקמ"ו-תקנ"ג. שאז כבר נהג נשיאותו ברמה ורבו הנוסעים אליו מכל ערי רוסיה הלבנה וליטא, והיה הצורך וההכרח לתקן תקנות אלו18.

בכל אופן הותקנו לפני שנת תקנ"ג, שהרי משנה זו היא אגרת רבינו הראשונה בדבר התקנות האלו, שבה אף מבאר את ההפרש שבינו לבין שאר האדמו"רים שבוואהלין (אגרות-קודש שלו אגרת כד):

ונלאיתי נשוא במכתב גורל המרירות אשר ממררים חיי ממש אותן הנכנסים לפרש שיחתן ביגונם בכבודם ובעצמם ... כי נדמה מקצת אנ"ש דמיון שוא ודבר כזב הרחוק ממני כרחוק מזרח ממערב ממש, לאמר לנפשי כאמרם על נפשות הגדולים אשר בארץ המפורסמים ... והנה אף לפי דמיון הכוזב העולה על רוחם לערב תבן את הבר לגדולי הדור המפורסמים שיחיו, אין דמיונם עולה יפה, כי שם רובם ככולם, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים, הנה משכן כבודם במדינה אחת בעירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כל כך בינותם, והקל מעליהם ונשאו אתם במשא העם.

כלומר, שאין לתמוה על העובדה שהוא מגביל את הכניסה ליחידות אליו, בשעה ששאר תלמידי המגיד אינם קובעים הגבלות כאלו. ומבאר הסיבה לכך, כי שאר תלמידי המגיד יושבים כולם במדינה אחת, פולין-וואהלין, בעיירות סמוכות וקרובות שלא בריחוק מקום כל כך בינותם, משא"כ רבינו הזקן, שאליו נוסעים אלו שמתקרבים לחסידות מכל מדינת רוסיה הלבנה וליטא.

הרי שגם הוא בעצמו מדגיש את ההפרש שבינו שהוא מנהיגה היחיד של עדת החסידים במדינה שלימה, בפרט אחרי שהר"י מפולוצק נסתלק, הרי"ב כפף עצמו אליו, והרלוי"צ מברדיטשוב והר"ש מקרלין עזבו את רוסיה הלבנה והתיישבו בוואהלין; לבין אדמו"רי וואהלין, שכולם "כמדינה אחת בעירות סמוכות וקרובות".

באותה שעה כבר נסתלק הרמ"מ מוויטבסק (בדר"ח אייר תקמ"ח). הר"א מקאליסק המשיך לכתוב אל כ"ק אדמו"ר הזקן ואל החסידים שברוסיה, אשר רק הוא נבחר להנהיג ולהדריך את החסידים ברוסיה (נלקטו קטעים אלו ב"בית רבי" טו, ב – טז, א).

כדי לאפשר את הדבר חיזק מהר"א מקאליסק את תקנות לאזניא הנ"ל, והפציר בחסידים הרבים שברוסיה וליטא לקיים את תקנות לאזניא שתיקן רבינו (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' נד. יסוד המעלה ח"ב אגרת עג):

מלכם בראשם, הוא כבוד רב אחאי המפורסם האלקי כמ"ו שניאור זלמן שי' ... חופף עליו כל היום חבילי טרדין מן בני אנשא נצבים עליו מן בקר עד ערב, ויתקבצו אליו כל איש מצוק ומר נפש ואשר לו נושה, שואלין ודורשין מאתו כאשר ישאל איש19 כו', בכל דבר קטון וגדול. והלא גם באורים אינם נשאלים אלא למלך, גם בנביאים גם בחלומות, לא כאלה חלק יעקב להטריח בדברים קטנים, ורבנן קשישאי לא עבדי הכי.

את האגרת הזאת כתב להם בשנת תקנ"ד. ואף שאינו מזכיר בפירוש את אגרת אדמו"ר הזקן הנ"ל משנת תקנ"ג, מכל מקום רואים בסגנון לשונו, שמועתקים בה לשונות מאגרת הנ"ל של כ"ק אדמו"ר הזקן, ומבאר הדברים.

ההדרכה ביחידות וספר התניא

באותה תקופה, בשנת תקנ"ב, מסר רבינו הזקן את ספר התניא להעתקה ופרסום. הוא אף כתב אז "הקדמת המלקט, והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו"20, שגם בה מדגיש את העובדה הנ"ל, שמרוב הבאים אליו אינו מסוגל לקבל יותר את כולם ליחידות:

קונטרסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים … כולם הם תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה', להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה, על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות.

*

אחד מאלו שהתקרבו באותה תקופה לרבינו, הוא החסיד מוה"ר ישראל יפה, מדפיס בקאפוסט. הוא נכנס ליחידות לקבל הדרכה בעבודת ה', ואחר כך רשם את תוכן דברי רבנו אלו, ומסר את הרשימה לידי רבינו, בתוספת איזה שאלות שהיו לו בזה. רבינו השיבו בכתב על שאלותיו, כנדפס באגרות קודש אגרת פ, ובמקורות והערות שם ע' תנט-תסג.

בציונים שבשולי הגליון שם נסמן, כי ענינים אלו נתבארו בתניא פרק יב ופרק מא ועוד.

והיינו שזו היתה אחת מהיחידויות – בתקופה הראשונה שלפני פרסום ספר התניא, שאחר כך כתב רבינו את תוכנה למשמרת בספר התניא, כמובא לעיל מ"הקדמת המלקט" לספר התניא.

יחידות זו התקיימה, כנראה, בין השנים תקמ"ג-תקנ"ב. אחר כך בשלהי שנת תקנ"ב נמסר התניא להעתקה ופרסום, ובשלהי שנת תקנ"ו נמסר התניא לדפוס, ונמשכה הדפסתו עד כ' כסלו תקנ"ז – כדלקמן פרק ‎כג.

הקשר בין "תקנות לאזניא" הנ"ל לבין פרסום ספר התניא, מודגש גם בעובדה, שבשעת מסירת ספר התניא לדפוס, באותה שעה, בכ"ז אדר ראשון תקנ"ו, אישר רבינו מחדש את "תקנות לאזניא", בחתימתו, ובהוספת פרטים ותקנות חדשות21, ובחתימת ואישור ראשי עדת החסידים – כנדפס באגרות קודש אגרת לא.

המעניין הוא, כי באותה שנה, תקנ"ו, כבר הי' ר' ישראל יפה אחד מראשי עדת החסידים, והוא אחד מהחותמים על התקנות הללו: "ישראל בן יצחק מקאפוסט".

כל הדברים האלו תואמים את תוכנן של תקנות לאזניא שתיקן רבינו הזקן באותה תקופה, להגביל את סדר קבלת החסידים ליחידות, כאמור באגרת כד הנ"ל (משנת תקנ"ג), בה מבאר את סיבת הכרח התקנות האלו:

והנה כולם משתוקקים ליכנס, ואי אפשר לחלק חלוקים ביניהם, אך מה לי לעשות שאין הזמן גרמא בשום אופן לדבר ביחידות עם כל אחד ואחד … הוקבע לאנ"ש הישנים ליכנס פעם אחת בשנה דוקא … לדבר גדול מאד שאי אפשר לישאל בעצה מאנ"ש שבעירו.

*

כל זאת רק בתקופת לאזניא, שהיא התקופה ש"לפני פטרבורג", בתקופה שבה היה מנהיגה של כל עדת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא.

מעולם לא שמענו על תקנות שנעשו בלאדי; לשם עבר בקיץ תקס"א, ומאז היה לנשיאה של עדת חסידי חב"ד. כך גם לא שמענו על איזה הגבלות ברשיון נסיעת החסידים לשהות אצל רבינו בלאדי.

זה נותן מקום לשער שיש קשר בין העובדה שבלאזניא היה מנהיגה של עדת החסידים הכללית ברוסיה הלבנה וליטא, ובין העובדה שבלאזניא, ורק בלאזניא, היו קיימות תקנות והגבלות מיוחדות לבואם של החסידים אל כ"ק אדמו"ר הזקן.

תקופת המאסר והגאולה

בקיץ תקנ"ח, הלשינו המתנגדים על רבינו הזקן, יחד עם קבוצה של כשלושים חסידים22.

כולם נאסרו בתחלת שנת תקנ"ט, רבינו הזקן נשלח מיד לעיר הבירה פטרבורג לחקירות, ואילו חקירת חסידי ווילנא התחילה בווילנא עצמה.

אחר כך נשלחו ראשי החסידים האסורים לפטרבורג להמשך החקירה; אמנם באמצע דרכם התקבלה הוראה להחזירם לווילנא.

אחרי החקירות ותרגום התשובות לרוסית ומסירתן אל הקיסר פאוול, כתב הקיסר פקודה בי"ט כסלו תקנ"ט23:

לא מצא בהתנהגות היהודים שהקימו את כת הקרלינים24 שום דבר מזיק למדינה, ולא שום שחיתות או משהו אחר המיפר את השלווה הכללית, וציוה לשחרר את כולם.

הגאולה התעכבה עד למחרת בכ' כסלו, שבאותו יום קיבל את תעודת השחרור25:

מי שיש לו תעודה זו הוא היהודי הרב זלמן בן ברוך, שהיה כאן לצורך מיוחד, ועכשיו שוחרר לביתו, שהיא ברוסיה הלבנה, הוא צריך לבוא בוויטבסק לנציג המושל היועץ ז'גולין.

17 נובמבר 1798 [כ' כסלו תקנ"ט]

באותו יום כתב התובע הראשי מר פיוטר לופוחין, אל מושל רוסיה הלבנה מר סמיון ז'גולין:

לז'גולין

הודעה, על מילוי רצון הוד מלכותו
ליועץ אזרחי שני, מושל הפלך26.

להודיע בזה, שזלמן בן ברוך שוחרר, וליציאתו לחירות בלי בעיות קיבל תעודה.

ובזה יש לי הכבוד להשאר בכבוד רב.

מס' 928

17 נובמבר 1798 [כ' כסלו תקנ"ט]

בכ"ח כסלו, אור לנר חמישי של חנוכה תקנ"ט, שוחררו גם החסידים שבווילנא לביתם.

ומסתבר שהשחרור הי' בלילה, אחרי הדלקת הנר החמישי, שהרי באיזורים אלו ברוסיה הדלקת הנרות בחנוכה היא לפני השעה 3 בצהרים, ולכן נקבע הנר החמישי של חנוכה ליום גאולת החסידים27.

מכתב החירות של הקיסר נזכר באגרת שכתב רבינו הזקן לערך בשנת תקס"ב28, אל הרה"ק בעל ההפלאה:

וה' הי' עם פי, ומה' מענה לשון להשיב תשובה ניצחת על כל דבריהם, ונתקבל מאד בעיני הקיסר והשרים יר"ה, והדת ניתנה במכתב חירות לכל אנ"ש, להתנהג כמקדם בכל מכל כל.

את ה"תשובה ניצחת על כל דבריהם" הנזכרת, כתב רבינו בלשון הקודש, וניתרגמו לרוסית.

תצלום התשובות שלו בכתב-יד-קדשו, התפרסמו ב"כרם חב"ד" שם, ובאגרות קודש ח"ב ע' קלג ואילך.

המלשינות בווילנא בשנת תק"ס

כעבור שנה, בתחלת שנת תק"ס, היתה מלשינות נוספת מהמתנגדים בווילנא נגד החסידים.

בח' שבט תק"ס, הורה התובע הראשי אלכסנדר בקלשוב, אל המשטרה העירונית בווילנא, להזמין את ראשי הקהל המלשינים ולהודיעם29:

לפי רצונו של הוד רוממותו האימפראטור חייבת כת הקארלינים30 להיות נסבלת.

את המלשינות השניה הזאת, ואת הודעת החירות של הקיסר, מזכיר רבינו הזקן בתשובות שהשיב לחקירות שבמאסרו השני (תחלת תקס"א, תרגום מרוסית)31:

אשתקד בשנת 179932, העלילו עלינו בבקשה שנשלחה לאדון הגנרל פרוקורור לשעבר האציל הדוכס לופוחין, שבה בקשו לחסל את כל החסידים שבמדינתו של כבוד אדונינו הקיסר יר"ה ותינשא מלכותו למעלה מעלה. ועל כך נודע לנו מטופס הצו של המושל האזרחי של מדינת ליטא שניתן למשטרת וילנא, בדבר ההודעה שנשלחה מהאדון הגנרל פרוקורור לשעבר בקלשב, שלפי הסכמת הוד מלכותו יש לחסל את הכת המכונה קארלינר, אולם ברוב חסדו [של הקיסר] ניתן לה החופש.

המאסר השני בשנת תקס"א

מלשינות נוספת על רבינו הזקן נמסרה בתחלת שנת תקס"א. שוב הובא רבינו לפטרבורג לחקירות33.

אחרי החקירות והדרישות, ניתנה פקודה מהקיסר, בכ"ג כסלו תקס"א, לשחרר את רבינו הזקן למעצר בית בפטרבוג, עד סיום החקירות34.

באור ליו"ד ניסן תקס"א נרצח הקיסר פאוול, ועל מקומו עלה בנו הקיסר אלכסנדר.

כעבור שבועיים נתן הקיסר תעודת שחרור-גמור לרבינו הזקן35:

בהתאם לפקודתו הנעלה של הוד רוממותו האימפראטור, היהודי זלמן בן ברוך, שהיה זמן מה בסט. פטרבורג בקשר לענין מסויים, חופשי עכשיו לחזור לביתו וליהנות מחופש מלא, במקום מגוריו הקודם.

העתק תעודת שחרור זה, קיבל רבינו באמצעות הממשל בוויטבסק, בט"ו מנחם-אב, ובו מוסיפים:

כמו כן, שיוכל האדון הרב בן-ברוך להשתמש בזכויותיו אלו בכל פלך של רוסיה הלבנה, בלא כל הפרעות מצד משהו, ציידתי אותו בתעודה זו.

ויטבסק 13 ביולי 1801

פיטר טאראבייב

למרות תעודת השחרור הגמור, נמשך בסינט הדיון בנושא הזה במשך חדשי הקיץ, שבמהלכן נשאר רבינו בפטרבורג, וכתב בקשות והבהרות נוספות אל הקיסר אלכסנדר36.

בתום שהותו של רבינו בפטרבורג, לא חזר אל מקום מגורו הקודם – לאזניא, אלא נסע משם והתיישב בלאדי37.

אחרי הגאולה

אחרי השחרור הסופי של רבינו הזקן, יחד עם מכתב החירות אודות תנועת החסידות, אשר מותר להם לפרסם את תורתם ושיטתם בכל מקום ברוסיה, התחילה להתפשט ביתר שאת תורת החסידות, ברוסיה הלבנה ובליטא; לא רק חסידות חב"ד אלא גם החסידות הכללית.

בשנת תקנ"ב נהרג הר"ש מקארלין בלודמיר, ובמשך השנים הבאות חזרו שנים מגדולי תלמידיו אל ליטא ואל רוסיה הלבנה, הרה"ק רבי מרדכי התיישב בלעחוויץ והרה"ק רבי אשר ב"ר אהרן הגדול התיישב בסטולין.

יש מסורת המספרת, אשר שניהם התיישבו שם כבר לפני תקנ"ט, ובשעה שנאסר רבינו הזקן נאסרו גם הם. אמנם לעת עתה לא נמצא שום סמך למסורת הזאת במקורות (ראה כרם חב"ד גליון 4 עמ' 18-19).

בחקירות החסידים הנאסרים יחד עם רבינו הזקן (עודם בכתובים), נשאלו החסידים גם אודות הרה"ק רבי אהרן ורבי שלמה מקרלין, אודות רבי שמואל מאמדור ואודות הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ. בחקירתו של החסיד ר' מאיר ב"ר רפאל מווילנא השיב אודות הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ, שיש לו כמאה חסידים.

אודות הרה"ק רבי אשר – לא נשאלו כלל; נראה שהתיישב בסטולין מיד אחרי גאולת י"ט כסלו (ראה קובץ בית אהרן וישראל גליון י עמ' פט).

כאשר יצא חוק חירות החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא, בעת גאולת י"ט כסלו, מבלי שיוכלו המתנגדים לרדוף אותם על ידי הלשנות, התחילה להתפשט גם חסידות סטולין-לעחוויץ ברוסיה הלבנה ובליטא. עד אז היתה שיטת החסידות הכללית נפוצה רק בוואהלין ובפולין, ומעתה החלה להתפשט גם ברוסיה הלבנה ובליטא.

באותה תקופה אף החל להתגלות ההפרש שבין שיטת חב"ד לבין שיטת החסידות הכללית. הדבר התחיל להתעורר על ידי הר"א מקאליסק בארה"ק, שהתלונן אודות פרסום ספר התניא ולימודו על ידי החסידים, אשר בו מורה רבינו הזקן לכל חסיד את הדרך בו ילך בעבודת ה'. לעומתו דגל הר"א מקאליסק בשיטת וצדיק באמונתו יחַי'38 (שעיקר לימוד החסידות בעיון הוא על ידי הצדיק). אליו הצטרפו גם הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ והרה"ק רבי אשר מסטולין, שכאמור התיישבו מקרוב בליטא.

*

במשך תקופה קצרה של שנים אחדות התחלקו החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, והחסידים אשר בארה"ק, לשתי קבוצות, קבוצת חסידות הכללית בהנהגת הרה"ק רבי אברהם מקאליסק בארה"ק, והרה"ק רבי מרדכי בלעחוויץ והרה"ק רבי אשר בסטולין, לעומת קבוצת חסידי חב"ד – בהנהגת רבינו הזקן בלאדי.

באגרת של הרה"ק רבי אשר מסטולין מאותה תקופה (תקס"ג-ו) כותב אודות חסידי חב"ד "והם אלפי אלפים וכמעט מדינה שלימה" (אגרות בעל התניא עמ' קפה). מכל מקום כבר אז היו גם הרבה חסידי סטולין-לעחוויץ בליטא.

גם מפעל מעות ארץ הקודש שנוהל עד אז על ידי רבינו הזקן, נחלק אז לשנים, הרה"ק רבי מרדכי מלעחוויץ הי' אוסף ושולח לחסידים בארה"ק על ידי הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, ורבינו הזקן היה אוסף ושולח אל חסידי חב"ד שבארה"ק39.

[בהמשך לזה יסדו חסידי חב"ד שבארה"ק ישוב עצמאי בחברון, וכולל מיוחד בשם "כולל חב"ד"40; אלא שזה הי' כבר בתקופת אדמו"ר האמצעי].

כך שבעקיפין הביאה גאולת י"ט כסלו גם להפרחת החסידות הכללית ברוסיה הלבנה ובליטא.

יסוד תנועת חב"ד

לראשונה שומעים אנו על תנועת חב"ד, באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בקיץ תקס"ה. באותה אגרת בא בחשבון עם הרה"ק רבי אברהם מקאליסק, על כל מה שעבר ביניהם מאת יצא הר"א לחלוק על שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בחסידות – בשנת תקנ"ח, ועל הנהלת מעמדות אה"ק על ידו – בשנת תקס"ג. כמו גם על הקשר בין שני הדברים האלו. באותה אגרת כותב רבינו הזקן (אגרות-קודש שלו אגרת נא):

הנה בחורף תקס"ג באו אלי הני נחותאי הידועים ובקשו ממני לבטל כל השלוחים במדינתנו מכל המעמדות הישנים, רק שיסבבו בעצמם ויעשו להם מעמדות חדשים מאוהבים אמיתיים שאינם מכונים בשם חב"ד.

נודע לנו מכך שכבר בחורף תקס"ג נקראו חסידי כ"ק אדמו"ר הזקן בשם "חב"ד". לפני הקטע הזה סוקר כ"ק אדמו"ר הזקן בקצרה את כל הדברים שעברו ביניהם משנת תקנ"ח עד שנת תקס"ג:

לא כתב אלי מזה רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח, אחר נסיעת מהרא"ק לשם והלשין בפניו על כללות אנ"ש. ובשנת תקנ"ט, מחמת צוק העתים41 לא נפניתי להשיב לו תשובה נכונה ער שנת תק"ס. ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א. וגם בשנת תקס"ב כתב אלי במכתביו טוב. גם בשנת תקס"ג בא מכתב טוב, רק שכנגדי לא הגיעוהו לידי כנודע ... כתב ביד שלוחו מאיר מביחעוו: אל יזכירנו ראשונות ומה שעבר עבר כו' אהבה עזה מוסיף והולך כו' אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי כו'. גם להבנים כתב על ידו מכתב חבה ורעות ... להכניס בלבי שאגרות האחרונים מבטלות הראשונים והם עיקר. וגם באגרת תקס"ב, אחרי נסיעת מאיר לאה"ק, שלחו אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עוז על ידי חיים משרת.

לאחר שסוקר את כל מהלך הדברים "למצוא חשבון במילי דשמיא" עובר לענין השני "במילי דארעא קדישא" שזה התחיל בשנת תקס"ג כנ"ל, ואז אמרו שלא יקבלו יותר מהאנשים ה"מכונים בשם חב"ד"42. הרי שה"כינוי" חב"ד התחיל בעת הדיון על דבר שיטת החסידות שעל ידי כ"ק אדמו"ר הזקן – בין השנים תקנ"ח-תקס"ב. עד אז היה הר"א מקאליסק מרבה לכתוב מדי שנה בשנה לכל החסידים שברוסיה וליטא שכ"ק אדמו"ר הזקן הוא מנהיגם הבלעדי, כי הוא "פלא יועץ ומי בעל דברים יגש אליו והוא יראהו את מבוא העיר ואת כל הדרך דרך ה' אליו תשמעו" – וכדלעיל פרק ‎יא.

נודע לנו אם כן שעד שנת תקנ"ח היה כ"ק אדמו"ר הזקן המנהיג הבלעדי לעדת החסידים הכללית שברוסיה וליטא. בשנת תקנ"ח התחילו חילוקי הדעות בקשר לשיטתו בחסידות. במשך הדיון הזה, בין השנים תקנ"ח-תקס"ב כונתה שיטת כ"ק אדמו"ר הזקן בשם "חב"ד".


1) המינוי היה גם על מפעל מעות ארץ הקודש. על השתלשלות הדברים בנושא הזה, הארכתי בספר תולדות חב"ד בארה"ק פרקים ב-ה. כאן אנו דנים על ההנהגה הרוחנית של אנ"ש ברוסיה וליטא.

2) ראה לעיל סוף פרק ז.

3) כמובא לעיל ריש פרק ‎ח.

4) אחד מחסידיו של רבינו הזקן, שקראו ר' משה, היה משך זמן אצל רבינו הזקן, ואחר כך נסע ללמוד דרך ה' אצל אחד משאר האדמו"רים תלמידי המגיד ממעזריטש. אחר כך נמשכה נפשו לאור כי טוב שאצל רבינו הזקן, אלא שהיה ירא בעצמו, שמא אחרי שעזב את רבינו הזקן ונסע לאחד משאר האדמו"רים, לא יאבה רבינו הזקן לקבלו. החסיד כתב את כל זה אל כ"ק אדמו"ר הזקן, וגם אל תלמידו רבי אהרן הלוי (מסטאראשעלע). רבי אהרן דיבר בזה עם רבינו הזקן, ואחר כך כתב אל החסיד הנ"ל (מבית הגנזים פרק ב):

מכתבו הארוך לאדומו"ר שי' וגם אלינו נתקבל לנכון, ודברתי בזה עם כאדומו"ר שי', והנה קצרן של דברים. היות ידוע לכל דרכו בקדש, לא להקפיד על הנוסע לזולתו, וגם לא להשתדל שיסעו אליו דוקא, כידוע הנהגתו בקדש שמאל דוחה וימין מקרבת את אשר קרבת אלקים יחפץ, להורות להם הדרך ילכו בה ודרך ישרה שיבור לו ... לא נחית לדקדוקא כשארי הגדולים אשר בארץ מטעמם ונימוקם מהתקשרות וכדומה לזה, אין זה דרך אתו ח"ו ורחוק מדרכו ... בכן אל יפול לבו דמעל' ח"ו, אשר מחמת זה בבואו יהי' איזה שינוי בהתקרבות ח"ו, חלילה אל יעלה בלבו שום חשש ונדנוד, כי בודאי לא ימנע טוב מאתו בכל אשר יחפוץ בקרבתו קרבת אלקים, וזה תלוי בחפץ דמעלתו.

5) ראה גם לעיל פרק ‎ז.

6) דרך שיטת חב"ד.

7) הרמ"מ מוויטבסק.

8) משיטת חב"ד.

9) הקשר בין העיירה ביעשינקוביץ לכ"ק אדמו"ר הזקן כבר הובא לעיל מבית רבי (טו, א), שכאשר חזר ממוהליב לרוסיה שהה בביעשינקוביץ כחדש ימים.

10) הוא רבינו הזקן, שגר בהורודוק עד לזמן כתיבת אגרת זו. ראה כרם חב"ד גליון ד ע' 49 בשוה"ג.

11) הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק.

12) תצלום המצבה המחודשת של שניהם, בעיר פסטוב, נדפסה ביסוד המעלה ח"א ע' קעא.

13) ראה גם לעיל פרק ‎ז.

14) הוכחה זו מביא גם בבית רבי יב, ב.

15) נדון בזה לקמן פרק ‎כו ואילך.

16) ההוכחות לתאריך אגרת זו – תקמ"ז, נתבארו בהערות לאגרות-קודש שם ע' תכב.

17) הרבנית סטערנא.

18) ראה מה שכתבתי עוד בזה במקורות והערות לאגרות-קודש ע' תל.

19) שמואל ב טז, כג.

20) ראה אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ח"א אגרת כט, ובמקורות והערות שם ע' תלג, שבכמה מקורות כתוב שהיא משנת תקנ"ה, או תקנ"ו – בסמיכות למסירת ספר התניא לדפוס.

21) ראה גם אגרת כח: אלו הן חידושי תקנות הישנות והתחדשות הנוספות בעזה"י.

22) מסמכי המאסר והגאולה התפרסמו על ידי יהושע מונדשיין, ב"כרם חב"ד" גליון 4 (עמ' 17-76). ועוד כמה מסמכים פרסמתי ב"כפר חב"ד" גליון 550 ע' 30; גליון 551 ע' 23.

23) תצלום כתב ידו, ותרגומו, ב"כרם חב"ד" שם ע' 74.

24) בשם זה כונו החסידים ברוסיה, בשנים ההם.

25) שתי תעודות אלו פירסמתי ב"כפר חב"ד" גליון 551 ע' 23.

26) הוא נשא בשתי משרות אלו. ראה כרם חב"ד שם ע' 25.

27) ראה בית רבי ע' 74. כרם חב"ד שם ע' 19. כפר חב"ד גליון 553 ע' 29.

28) אגרות-קודש שלו אגרת מח.

29) אגרות-קודש שלו ח"א, נספח לאגרת מד.

30) הם עדת החסידים. וראה כפר חב"ד שם.

31) אגרות-קודש שלו ח"ב ע' נח.

32) שלהי 1799, שהיא תחלת שנת תק"ס.

33) מסמכי המאסר והגאולה התפרסמו ע"י יהושע מונדשיין, ב"כרם חב"ד" גליון 4 (עמ' 79-108). עוד על המאסר הזה ראה לקמן פרק ‎כט.

34) נדפס ב"כרם חב"ד" שם עמ' 108.

35) אגרות-קודש שלו, נספח לאגרת מו.

36) אגרות קודש שלו אגרות מה-ו.

37) ראה "רשימת היומן" ע' קעז, וע' שיא.

38) ראה תולדות חב"ד בארה"ק ע' כד-ה.

39) ראה לעיל סוף פרק ‎ז.

40) ראה תולדות חב"ד בארה"ק פ"ז.

41) מאסר רבינו הזקן והחסידים, כמסופר בפרק הקודם.

42) הסגנון "מכונים בשם חב"ד" מורה קצת שכך כונו על ידי מתנגדיהם אנשי החסידות הכללית. גם בלאו הכי נראה כן: כיום מקובל שהשם "חסידי חב"ד" הוא למעט את השם "חסידי חג"ת", הם חסידי החסידות הכללית. אמנם השם "חסידי חג"ת" לא מצאנוהו נזכר עד לדורות האחרונים. גם בזמנינו אינו נפוץ כל כך. לכן נראה יותר שבשם זה כונו על ידי מתנגדיהם, כלומר שהם "חב"ד" – לשלול מה"חסידות" שתיבה זו היא משורש חסד. ואם כן הוא – מסתבר שכונו בשם זה על ידי אנשי החסידות הכללית, בעת שיצאו לחלוק על שיטה זו, והשם הזה התקבל באהבה על ידי חסידי חב"ד (וכמו השם הכללי "חסידים" שניתן להם ע"י המתנגדים. ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהרי'"צ נ"ע ח"ח ע' תקד).