השלחן ערוך, שלבים בעריכתו

עריכת הלכות ציצית ופסח

את סדר עריכת השלחן ערוך על ידי רבינו הזקן יש לחלק לשלוש תקופות:

א) תקופת העריכה היסודית של השלחן אורח חיים, שהיתה בעיקר בשנים תקל"א-ג, וכנראה המשיך רבינו לתקן ולהוסיף בו עד שנת תקל"ז. בזה נדון בפרק שלפנינו ושלאחריו.

ב) תקופת עריכת קונטרסי ההלכות, שנדפסו אחר כך בסידור ובחלק חושן משפט ועוד. תקופה זו נמשכה קרוב לעשרים, משנת תקל"ח עד שנת תקנ"ז, ובזה נדון לקמן פרקים ‎יז-‎יח.

ג) תקופת עריכת המהדורה בתרא, בשלושה שלבים ושלושה סוגים. תקופה זו נמשכה ב15 שנותיו האחרונות, מתקופה המאסרים והגאולה בשנים תקנ"ט-סא ואילך. ובזה נדון לקמן פרק ‎יט.

*

ב"הקדמת1 הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל":

וכאשר היותו בן עשרים ... מאת ה' היתה לו זאת שהורהו בדרכיו לילך באור ה' לכתת רגליו ולעלות לפני ולפנים להיכל קדשו של האי סבא קדישא אור עולם מופת הדור הגאון האלהי החריף מו"ר דוב בער נ"ע מ"מ דק"ק מיזעריטש2, אשר רוח ה' הופיע עליו כנודע וכמפורסם...

ובעודו עומד לפני ה' שם נתעורר רוח קדשו של מור"ו סבא קדישא הנ"ל כיד ה' עליו השכיל, ומשמיא אסכימו ... על ידי' דהרב הקדוש הנ"ל, לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו, למצוא איש אשר רוח אלהים בו להבין ולהורות הלכה ברורה מתון ומסיק אליבא דהלכתא הלכות בטעמיהן, לעשות מלאכה זו על סדר השו"ע או"ח ויו"ד, שהן הדינים הנצרכים, שלהן מצוות קדימה על השאר, ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשו"ע ובכל האחרונים בלשון צח ומילתא בטעמא.

ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל, אשר בו בזמנו היה מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים, והפציר בו עד בוש, ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש.

ועל תקופת התחלת עריכת השלחן ערוך מוסיפים הם לספר באותה הקדמה:

והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל, שם הואיל באר את התורה בהלכות ציצית והלכות פסח. ושניהם נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא שבת אחים יחד, הגאונים המפורסמים קדושי עליון עמודי עולם הרב מוהר"ר שמעלקא ואחיו הרב מ"ו פנחס נ"ע, טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז לקהלת ניקלשבורג וקהלת פרנקפורט דמיין, והי' לנגד עיניהם כתבי אאמו"ר בשני ההלכות הנ"ל, וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד, ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר לך נאה ויאה, וזכות התורה יעמוד לך ולזרעך ולכל ישראל.

ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על או"ח.

מפורש כאן שתחלת וסיום עריכת שני הלכות אלו היו "בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל" אך לא נתפרש המועד המדויק, רק אשר הלכות ציצית ופסח "נגמרו שמה עד בואם שמה הני תרי צנתרי דדהבא ... טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז".

מ. טייטלבוים הוכיח מהדברים האלה בספרו "הרב מלאדי" ע' 252, שכ"ק אדמו"ר הזקן ערך את הלכות ציצית ופסח בקיץ תקל"א.

וכבר הארכתי בזה ב"הערות הת' ואנ"ש" נ.י. גליון מו ע' יב-ד3, כי אף שמפורש בהקדמה שהיה זה "טרם נסיעתם על כסא הרבנות למדינות אשכנז", יש לדחוק ולפרש דהיינו זמן מופלג לפני נסיעתם.

אך שוב נראה לי שזה דוחק, וריהטא דלישנא מורה ש"טרם נסיעתם" היינו בסמיכות לנסיעתם, היינו בין בחירתם לכהן ברבנות העיירות פפד"מ וניקלשבורג ובין נסיעתם לשם. וכן מובא גם בסיפורי תולדותיהם (שמן הטוב ע' 86):

האחים הק' הרר"ש והרר"פ בעל הפלאה זצ"ל נתבקשו יחד על כסא הרבנות בק"ק פ"פ-דמיין וק"ק נ"ש ... והסכימו ביניהם לנסוע להמגיד דמעזעריטש ... בעת שהביאו להרב בעל הפלאה את הכתב כנסות מעיר פפד"מ שמקבלים אותו לאב"ד לשם, לא רצה לנסוע לשם עד שישאל תחלה בעצת קדשו של רבו הק' הר"ר בער ז"ל.

נשתדל לצמצם עתה את זמן נסיעתם זו, ועל ידי זה לברר את זמן שהות כ"ק אדמו"ר הזקן שם, וגם את זמן עריכת הלכות ציצית ופסח שבשלחן ערוך שלו.

טייטלבוים שם מסתמך בתאריך תקל"א על דברי הר"מ הלוי הורוויץ בספרו "רבני פרנקפורט"4 ע' 148 הכותב ש"בסוף שנת 1771 הוא נכנס לכהונתו בפרנקפורט". הוא לא מציין שם מקור לדיוק תאריך זה, רק שהאישור הסופי היה במשך שנת 1772.

לפני זה מביא (שם ע' 143) מפנקס הקהל, ש"באביב שנת 1771 הועלתה בחירת הרב על סדר יומה של ישיבת הועד ... רשימת המועמדים: ר' שמלקי הורוויץ ... אחיו ר' פינחס ... בהצבעה בין אלה נבחר ר' פינחס". מכך למד שבסוף שנת 1771 הוא נכנס לכהונתו, היינו בתחלת חורף תקל"ב.

תאריך זה מתאשר גם מההספד שנשא עליו בנו מוה"ר צבי הירש הלוי הורביץ, לאחר פטירתו בכ"ד תמוז תקס"ה, ונדפס בספרו לחמי תודה (אופנבך תקע"ז), ושם (קפב, ג) כותב "שהרביץ כאן תורתו זה יותר מל"ג שנה". מדיוק לשונו "יותר מל"ג שנה" ופחות מל"ד שנה, נמצינו למדים שתחלת כהונתו ברבנות פרנקפורט היתה אחרי קיץ תקל"א ולפני קיץ תקל"ב.

אם אלו הן אמנם ההוכחות היחידות, לא ידוע לנו עדיין אם היה זה בדיוק אז, או אולי לא נסע לשם עד תחלת קיץ תקל"ב.

שוב נודע לנו זמנה המדויק של נסיעתו לאשכנז, מתוך הסכמת בעל ההפלאה לס' תוצאות חיים (מה"ר חיים באסקאוויץ, זאלקווא תקל"ב), שבה כותב: "בהיותי פה ק"ק בראד ... היום יום ד' ט"ו חשוון תקל"ב לפ"ק. הק' פנחס הלוי איש הורוויץ".

שהייה זו בבראד היתה בדרך נסיעתו על כסא הרבנות בפפד"מ, כמובא בסיפורים (שמן הטוב ע' 87) "כאשר נתקבל לאב לפפד"מ ונסע דרך בראד ובא לבראד על שבת". אם כן נודע לנו מכאן שיצא מוואהלין מיד אחר חודש החגים תקל"ב. בט"ו חשון היה בדרכו בבראד ואח"כ הגיע לפפד"מ.

ליתר דיוק מובא בקובץ בית אהרן וישראל גליון נא ע' קמ הערה 36, מפנקס קהלת פרנקפורט, ש"בא לפפד"מ בכ"ו טבת תקל"ב". היינו שכנראה נעצר בדרך, והנסיעה נמשכה מחודש חשוון עד חודש טבת.

זמן נסיעת האחים הקדושים אל המגיד ממעזריטש היה לפני נסיעתם לכהן ברבנות, אך גם זה בודאי לא לפני אמצע קיץ תקל"א, שהרי באביב תקל"א עדיין היו שני האחים הקדושים מועמדים לרבנות פפד"מ. הועד בחר באח הצעיר הר"פ בעל ההפלאה, ואחר כך בחרה קהלת ניקלשבורג באח המבוגר רבי שמעלקע. רק אחרי שקיבלו שני האחים את ההזמנות האלו באו להתייעץ ולקבל ברכת הרב המגיד. לפי תנאי הזמנים ההם יש לשער שכל זה נמשך עד שלהי הקיץ. ואם כן נודע לנו מכך שהם ביקרו בראוונא (שם גר אז הרב המגיד5) בשלהי קיץ תקל"א או בתשרי תקל"ב6.

אחרי שביררנו את זמן ביקור שני האחים הקדושים בראוונא, נחזור לזמן חיבור השלחן ערוך על ידי רבינו, שלפי האמור לעיל נודע לנו שמ"ש בהקדמה בקשר לחיבור הלכות ציצית ופסח "והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ... ושניהם נגמרו שמה", לא היה זה אלא במשך שנת תקל"א.

אחרי גמר חיבור הלכות אלו – בקיץ תקל"א, באו לשם האחים הקדושים (אולי בתשרי תקל"ב), ראו את חיבורו של רבינו "וקלסוהו ושבחוהו עד למאד מאד ואמרו לו חזק והתחזק לברך על המוגמר לך נאה ויאה".

את פגישתם זו, ואת הדברים בשבח השלחן-ערוך, מרמז רבינו, באגרת שכתב אל הרה"ק ר' פנחס בעל ההפלאה (אגרות-קודש שלו אגרת מח):

רחב לבבי בהעלותי על לבי חבה יתירה הנודעת לי ממר, שהוא רבא דעמי' שי', מימי קדם בק"ק מיזעריטש וק"ק ראוונא, ונמניתי במנין שלו וזכיתי לקבל ברכתו סלה מדי שבת בשבתו.

נזכרת כאן גם פגישתם במיזעריטש לפני כן, אולם הפגישה בראוונא הנזכרת, לא יכולה להיות כי אם זו שבשלהי שנת תקל"א או בחודש תשרי תקל"ב, כאשר, הוא עם אחיו הקדוש ר' שמעלקא, קילסו ושיבחו את חיבור השלחן ערוך של רבינו7.

נודע לנו אם כן שבחודש תשרי תקל"ב כבר הספיק רבינו לסיים את עריכתן הראשונה של הלכות ציצית ופסח.

עריכת שאר חלקי אורח חיים

אחרי סיום עריכת הלכות ציצית והלכות פסח בקיץ תקל"א, כאמור בפרק הקודם, המשיך רבינו לערוך את שאר הלכות אורח חיים, וכמסופר בהמשך הקדמת בני הגאון המחבר:

ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על אורח חיים.

מותר לנו לשער לפי זה, שאחרי סיום עריכת הלכות ציצית ופסח, בקיץ תקל"א, שהם לערך רבע מכל סדר אורח חיים, אחר כך המשיך לערוך את שאר חלקי אורח חיים, במשך שנת תקל"ב וחלק משנת תקל"ג. היינו לערך עד זמן הסתלקות הרב המגיד – בי"ט כסלו תקל"ג.

*

כבר הארכתי להוכיח לעיל פרק ‎ו, שבמשך חורף תקל"ב שהה רבינו יחד עם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק בווילנא בנסיון להפגש עם הגר"א ולא עלתה בידם, כפי שרבינו מספר באגרת לד:

והלכנו אל הגאון החסיד נ"י לביתו להתווכח עמו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד המנוח מהור"ר מענדיל הארא[דאק]ער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים ... וכאשר החלו להפציר בו מאד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מהעיר.

הם שהו שם במרבית החורף, כנראה מלשון ה"זמיר עריצים" הנזכר לעיל שם "לא ראה פני הגאון בכל החורף הנ"ל".

משם נסע רבינו עם הרה"ק הר"א מקאליסק לשקלאב, לויכוח עם המתנגדים אשר שם, כפי שרבינו הזקן מספר באגרת לד:

נסענו לק"ק שקלאב גם כן לוויכוח ולא עלתה בידינו, ועשו לנו מעשים אשר לא יעשו, ושינו טעמם והבטחתם אשר הבטיחו תחלה שלא לעשות לנו מאומה, רק כראותם שאין להם מה להשיב על דברינו באו ביד חזקה.

ובאגרת נא:

ובחורף תקל"ב, אחר הויכוח שהי' בשקלאב.

כל זה נמשך עד סוף תחלת קיץ תקל"ב, שאז נסעו שניהם אל הרב המגיד בראוונא, כפי שהוא ממשיך ומספר באותה אגרת:

נסעתי עמו יחד לק"ק ראוונע לרבינו הגדול נ"ע בקיץ תקל"ב.

שם (ואח"כ באניפולי) נשאר רבינו עד להסתלקות הרב המגיד בי"ט כסלו תקל"ג, כמסופר לעיל שם.

על פי האמור לעיל, שרבינו המשיך בחיבור השלחן ערוך או"ח "במיעוט שנים ב'", צריכים אנו לומר, שהמשך חיבור השלחן ערוך שלו היה במשך שהותו בווילנא ושקלאוו – בחורף תקל"ב, ובמשך שהותו בראוונא – בקיץ תקל"ב, ואניפאלי – בתחלת שנת תקל"ג.

ויש אם כן מקום לשער, שעריכת השלחן ערוך חלק או"ח נסתיימה לראשונה בסמיכות להסתלקות המגיד ממעזריטש, בי"ט כסלו תקל"ג.

*

ממה שאת שאר חלקי שוע"ר או"ח ערך רבינו הזקן אחרי הלכות ציצית והלכות פסח, יש מקום לשער, שאם יש איזו חזרה בין הלכות פסח לבין הלכות שבת, המסקנא ומהדורה בתרא היא כמבואר בהלכות שבת.

כן נראה אמנם באיזה מקומות, ולדוגמה:

בהלכות פסח (סי' תלב ס"ט וקונטרס אחרון שם ס"ק ב), יש הלכה הקשורה גם להלכות הדלקת נרות שבת.

בסוף הקונטרס אחרון הוסיף אחר כך שורה נוספת (בתקופה מאוחרת יותר):

אבל בסי' רס"ג נתבאר שיש חולקין על זה, עיין במה שכתבתי שם בס"ד.

והיינו מה שהביא בהלכות שבת (קונטרס אחרון שם ס"ק ה) את האמור כאן, ואחר כך מסיק שם, ליישב את מנהג העולם שנוהגים באופן אחר.

רואים אנו, שאחרי עריכת הלכות שבת, חזר והוסיף שורה בהלכות פסח, לומר שהמסקנא היא כאמור בהלכות שבת (שנכתבה אחר כך).

*

במשך תקופת חיבור השלחן ערוך (בשנים תקל"א-ב) היה דן רבינו בהלכות לפני הרב המגיד ממעזריטש, כמובא לעיל פרק ‎ה, מתשובתו (סי' יד):

והנה פלפול זה כו' היה בקיץ תקל"ב בהיותי בבית אדמו"ר רבינו הגדול הגאון המפורסם מוהר"ר דוב בער נ"ע בק"ק ראוונא, והסכימו דעתו הקדושה דדי בכך.

*

אחרי סקירת בני הגאון המחבר בהקדמתם, את עריכת חלק אורח חיים בשנים תקל"א-ג, עוברים מיד לתקופה הבאה, שהתחילה אחרי שנת תקל"ח, כדלקמן פרק הבא.

ומה עם השנים שבינתיים תקל"ד-ז?

מסתבר, שעיקר כוונת "בני הגאון המחבר" לומר, שהעריכה הראשונית של אורח חיים סיים רבינו במיעוט שנים ב', ואחר כך המשיך להוסיף ולתקן בו בשנים הבאות.

ואפשר שהמשיך אז רבינו בעריכת הקונטרס אחרון לחלק אורח חיים8.

גם אפשר שערך אז את חלק יורה דעה – הלכות שחיטה וטריפות, וכדלקמן בסוף הפרק הבא.

עריכת הלכות נטילת ידים

אחרי סקירת בני הגאון המחבר בהקדמתם, את עריכת חלק אורח חיים, ממשיכים לספר בהקדמתם:

ואחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות, כמו בהיותו בן שלשים שנה שחזר על כל התלמוד עם כל הראשונים והאחרונים ט"ז פעמים, כאשר שמענו מפה קדוש שבהיותו בק"ק מאהליב שאצל נהר דניסטור חזר על כל התלמוד פעם הט"ז בעמידה לילה ויום ... אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח, והתחיל מהלכות נט"י, וכנראה לעין כל מבין עומק דיני נט"י המיוסדים על אדני פז וחדושים נפלאים יסודתם בהררי קודש מעיון הראשונים.

והיינו שבשנת תקל"ז, בשעה שנסע הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק וסייעתו לעלות ולהתיישב בארץ הקודש, הצטרף אליהם גם רבינו בנסיעתם, והגיע בדרכו עד למוהילוב שבפודוליה (על יד תורכיה), אצל נהר דניסטור. "שם במאהליב נשאר בדעת כולם שלא להניח את רבינו לנסוע כי אם שישאר פה לפקח בטובת אנ"ש ברוחניות וגשמיות, והפצירו בו עד בוש, וגם רבותינו בקשוהו מאד עד שהוכרח למלאות בקשתם, והתפרדו רבותינו מרבינו ומאנ"ש בבכי עד כי הגדיל מאד" (בית רבי ז, ב).

עוד מסופר שם (טו, א): "במאהליב שהה שנה ומחצה, שזהו עד סוף תקל"ח או תחלת תקל"ט"9.

ואז התחיל לערוך מחדש את הלכות נטילת ידים.

והיינו שהלכות נטילת ידים הגיעו לידינו בשתי מהדורות:

א) הנדפסים בשלחן ערוך שלו. שהוא חלק מכל אורח חיים שערך רבינו בשנים תקל"א-ג, כדלעיל בפרק הקודם.

ב) שנדפסו אחר כך בקונטרס לוח ברכת הנהנין, ואחר כך בסידור שלו בשם "סדר נטילת ידים לסעודה". שאת זה ערך בשנים תקל"ח-ט, כנ"ל10.

יש כמה חזרות והוספת חומרות והידורים – "בסדר נטילת ידים לסעודה", לעומת הנפסק בהלכות נטילת ידים שבשוע"ר. והנפסק בסדר נטילת ידים לסעודה היא המהדורה בתרא.

וכן אנו נוהגים בחומרות והידורים אלו, מתחיל מהסדר הכללי בנטילת ידים, המבואר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ב, שגם כאשר נוטלים לידים מכלי גדול שיש בו יותר מרביעית מים, יש להחמיר בכל החומרות המבוארות בשלחן ערוך לענין נטילת ידים בפחות מרביעית.

*

לשון הקדמת בני הגאון המחבר הוא:

התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח, והתחיל מהלכות נטילת ידים.

והיינו ש"התחיל ... מנטילת ידים", והמשיך בשאר ההלכות, שגם אותם ערך בסידור חדש זה, והיינו שאר קונטרסי ההלכות שערך מאותה תקופה ואילך.

בין השנים תקל"ח – תקנ"ז, ערך רבינו לפחות שלושים קונטרסי הלכות, בעיבוד מחודש, שלא על הסדר שבשלחן ערוך הבית יוסף.

אין לנו תאריך מדויק לעריכת כל הקונטרסים האלו, אבל על כל פנים אודות אחדים מהם ידוע לנו תאריך עריכתם בין השנים תקמ"ה – תקנ"ז, ומסתבר שכולם נערכו באותה תקופה, וכדלקמן פרק הבא.

*

עיקר עיסוקו של רבינו באותה תקופה היה הדרכת אנ"ש ברוסיה, קבלה ליחידות, אמירת דרושים, וכתיבת ספר התניא, כדלקמן פרק ‎כג ואילך.

כל אלו הגבילו מאד את זמנו של רבינו, עד שהוצרך להגביל ביותר את ביקורי אנ"ש בלאזניא וההתקבלות ליחידות, ב"תקנות לאזניא" המפורסמות, כדלעיל פרק ‎יב.

למרות כל אלו, המשיך לעסוק בעריכת חלקי השלחן ערוך שלו, בכתיבת שלושים קונטרסי ההלכות הללו, במשך תקופה זו.

*

עוד ממשיכים ומספרים בני הגאון המחבר על תקופה זאת:

אז התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק אורח חיים ... וגם אשר חיבר בחלק יו"ד, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנתו.

והיינו שבתקופה זו, הנה בנוסף לעריכת קונטרסי ההלכות הנ"ל, חיבר אז גם את הלכות שחיטה וטרפות שביורה דעה (משא"כ הלכות נדה נערכו לעת זקנתו).

אבל אפשר שלא באו לפרט כאן את זמן עריכת חלק יורה דעה, כי אם נמשך למה שכתבו לפני כן "כנראה לעיל כל מבין עומק ... חדושים נפלאים".

ואם כן אפשר שאת הלכות שחיטה וטרפות שביורה דעה ערך כבר לפני שנת תקל"ח, וכדלעיל בסוף הפרק הקודם.

עריכת הלכות הצריכות המלוקטות

החלק האחרון של שו"ע אדמו"ר הזקן כולל 13 קונטרסי הלכות מלוקטות מחושן משפט, והלכות רבית, והלכות תלמוד תורה11.

אף שלא נתפרש בהם זמן עריכתן, הנה בסוף הלכות הלואה כותב:

ושנת השמיטה היתה שנת תקמ"ד12.

וזה מוכיח, שהלכות אלו נכתבו בין השנים תקמ"ה-תק"נ.

על פי צורת העריכה, ועל פי הציונים ממקום למקום בקונטרסי הלכות אלו, נראה שכל 13 קונטרסי הלאות אלו נערכו באותה תקופה13.

ואפשר שאז (בין השנים תקמ"ה-תק"נ) חיבר אף את הלכות רבית, שנדפסו יחד עם הלכות הצריכות המלוקטות מחושן משפט – בדפוסים הראשונים14, בכותרת "שולחן ערוך מהלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט וגם מהלכות רבית"; כיון שכל ההלכות האלו נכתבו כחטיבה אחת של הלכות הצריכות שבשאר חלקי השלחן ערוך.

וכן נראה בהקדמת בני הגאון המחבר, שכוללים שניהם יחד: "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השו"ע", ולא חילקו בין חושן משפט לבין הלכות רבית.

ועוד חיבר יחד אתם, לפחות עוד 8 קונטרסי הלכות מלוקטות מחלק יורה דעה ואבן העזר, שלא הגיעו לידינו, והם: א) הלכות דרך ארץ, ב) צניעות, ג) בית הכנסת, ד) עבודה זרה ועובדיה, ה) כיבוד אב ואם, ו) כבוד רבו ותלמיד חכם, ז) צדקה, ח) אישות.

הלכות אלו צויין אליהם בכמה מקומות בשלחן ערוך רבינו בהלכות המלוקטות מחושן משפט15, אלא שנאבדו ולא הגיעו לידינו, ואם כן יש מקום לשער שכל אלו נערכו באותה תקופה שבין השנים תקמ"ה – תק"נ.

הלכות תלמוד תורה

כתבנו לעיל שהלכות הלוואה נערכו בין השנים תקמ"ה-תק"נ. ועל שאר הקונטרסים אין לנו תאריך מדויק.

מכל מקום נודע לנו שגם הלכות תלמוד תורה נערכו לערך באותה תקופה, שהרי נדפסו לראשונה בשנת תקנ"ד; וכיון שגם הם הלכות הצריכות המלוקטות משלחן ערוך, יש מקום לשער שגם הם נתחברו באותה תקופה שחיבר את הלכות המלוקטות מחושן משפט.

אמנם חילוק אחד יש בין הלכות תלמוד תורה לבין שאר קונטרסי ההלכות המלוקטות; כי בה בשעה ששאר קונטרסי ההלכות בנויות בעיקר על דברי הפוסקים בשלחן ערוך ונו"כ, הנה חלק גדול של הלכות תלמוד תורה כולל הלכות מחודשות שלא נמצאו בשאר הפוסקים, ורבינו חידש אותם, על פי עיונים ופלפולים ארוכים בקונטרס אחרון פרק א ופרק ג, להוכיח הלכות אלו מסוגיות הגמרא.

*

אפשר גם, שבאותה תקופה חיבר אף את שני הסימנים קנה-ו שבחלק או"ח, שהרי גם הם נכתבו בצורה שונה משאר הסימנים שבחלק או"ח. ועל פי הציונים נראה שנערכו באותה תקופה:

בסימנים אלו ישנם ציונים הן בפנים, והן על הגליון. ולפעמים מצויין המקור על הגליון, ואילו בפנים נוספו ציונים הקשורים לכללות הנושא. וכותב על זה בלקו"ש (חי"ד ע' 24 הערה 28):

ומדהשמיט בפנים הציון לברכות משמע דמראי מקומות שעל הגליון הם לאדמו"ר הזקן.

וזאת אומרת שגם הציונים שעל הגליון נכתבו בעת כתיבת פנים הסימנים האלו.

בתחלת סי' קנה מצוין: "עי' מ"ש בהלכות תלמוד תורה פ"ב ס"א", הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי כתיבת הלכות תלמוד תורה. ובסי' קנו סי"ב כותב "ועיין מ"ש בהלכות נזקי ממון ס"ז", הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי כתיבת הלכות נזקי ממון שבחושן משפט. ואף שאפשר שציונים אלו נוספו אחר כך; הרי בשאר סימני שו"ע אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיצוין להלכות תלמוד תורה, או להלכות המלוקטות מחושן משפט.

ועל דרך זה לאידך גיסא, שבחושן משפט הלכות מציאה ס"ט כותב: "כמו שנתבאר באו"ח סי' קנ"ו". הרי ששניהם נערכו באותה תקופה, ועל כן מציין מכאן לשם ומשם לכאן.

ועוד מצינו בסי' קנו ס"ב שמציין לפרי מגדים אורח חיים; שנדפס לראשונה בשנת תקמ"ה, הרי שסימנים אלו נכתבו אחרי שנת תקמ"ה. ואף שאפשר שציון זה נוסף אחר כך; הרי בשאר סימני שלחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיציין לפרי מגדים.

מכל הנ"ל נראה לכאורה, שגם את ליקוטי ההלכות האלו כתב רבינו הזקן באותה תקופה, בין השנים תקמ"ה-תק"נ.

לוח ברכת הנהנין

נזכר לעיל שבשנת תקנ"ד הדפיס רבינו הזקן את הלכות תלמוד תורה.

אמנם נראה שבאותה תקופה הדפיס לפחות עוד שני קונטרסי הלכות:

הראשון שבהם הוא "לוח ברכת הנהנין", שיתבאר לקמן פרק ‎כא, שנדפס לראשונה לערך בשנת תקנ"ה.

לוח ברכת הנהנין נדפס כמה פעמים יחד עם סדר נטילת ידים לסעודה, ואפשר שאף נערכו יחד, באותה תקופה.

הלכות ציצית ותפילין

הקונטרס השני שהדפיס רבינו בתקופה זו הוא קונטרס הלכות ציצית ותפילין, ובהקדים:

בשנת תשל"ז פרסמתי (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' י דפים כז-ח) תצלום כתי"ק הרה"ק מהרי"ל, אחיו של רבינו הזקן, השלמה להלכות ציצית והלכות תפילין שבסידור רבינו הזקן.

אח"כ הבחין והעיר הר"ש שי' קראוס, כי התיקונים שבכתי"ק הנ"ל דומות לכתי"ק רבינו הזקן16, והיינו שאחרי העתקת ההשלמות האלו על ידי הרה"ק מהרי"ל, חזר רבינו הזקן והגיהם סמוך למסירתן לדפוס17.

בהמשך דבריו (שם כח, א) כותב המהרי"ל: "כנדפס עד גמירא, ואחר כך מתחיל כאן", כלומר שזוהי השלמה להלכות ציצית שכבר נדפסו קודם – עם השמטות, וכאן באה ההשלמה עבור הדפוס השני של הסידור.

בהשקפה ראשונה שיערתי במבוא הנ"ל (עמ' 10), כי השמטות אלו חסרות בהוצאה הראשונה של הסידור שנדפס בשנת תקס"ג, ונוספו אחר כך בהוצאה השניה והשלישית (שנדפסו בחיי רבינו הזקן).

אמנם באמת קשה לאמר כך, שהרי הגרא"ד לאוואוט בדק את שלושת ההוצאות הנ"ל של הסידור, שנדפסו בחיי רבינו הזקן (משנת תקס"ג ואילך), וציין בשער הכולל שלו את ההוספות שנוספו בהוצאה השניה והשלישית לגבי ההוצאה הראשונה, ואילו השמטה הנזכרת לא נסמנה אצלו.

רואים אנו מזה שכבר בהוצאת תקס"ג של הסידור נדפסו הלכות ציצית ותפילין בשלימות, ויוצא לנו אם כן, שהשלמות המהרי"ל הנזכרות נכתבו לפני הדפסת הסידור בהוצאת תקס"ג;

וכיון שכבר אז כתב מהרי"ל בהשלמות אלו "כנדפס עד גמירא, ואחר כך מתחיל כאן", הרי למדנו מכך, שכבר לפני שנת תקס"ג נדפסו הלכות אלו – בכמה השמטות שנשלמו כאן.

ויתירה מזו; ב"פתח דבר" להוצאת שלחן ערוך רבינו הזקן תשמ"ה ואילך (הערה 4) כתבתי, שבחלק מדפי כתה"י הבוך הנ"ל, יש סימני מים, שבהם מופיעה שנת יצירת הנייר 1798; 1799 (תקנ"ח-ט).

אם גם ההשלמות האלו להלכות ציצית ותפילין שבסידור נכתבו לערך באותן השנים, אזי מוכח מכאן שהדפוס הראשון (כנדפס עד גמירא) הוא מלפני תקופה זו. והיינו, שגם הלכות אלו נדפסו לערך בשנים תקנ"ד-ה, באותה תקופה שנדפסו הלכות תלמוד תורה ולוח ברכת הנהנין.

- אמנם בשני הדפים האלו של ההשלמות לסידור יש סימן מים אחר, שעדיין לא נבדקה שנת יצירתו.

הכנסת שבת

קונטרס האחרון מקונטרסי הלכות אלו, שידוע לנו תאריך כתיבתו בשנת תקנ"ז, הוא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא, כדלקמן:

הרא"ד לאוואוט כותב בהקדמתו לשער הכולל:

הסדור הזה18 נדפס פעם הראשון בחייו בשנת תקס"ג ... ונדפס בחייו בקאפוסט שני פעמים ... ובדפוסים הראשונים שקלאוו וקאפוסט לא נמצא סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא ... ונדפס אחר כך בדפין בפני עצמן.

ולכאורה היה מקום לשער לפי זה, שהלכות אלו נתחברו על ידי אדמו"ר הזקן לאחר הדפסת שלשת הסידורים הראשונים.

אמנם בכת"י 1064, שנכתב קרוב לודאי בחיי רבינו הזקן, יש בתחלתו מפתח, ובו רשום "הלכתא רבתי לשבתא תקנ"ז".

הלכה זו, כפי שיצאה מידי רבינו הזקן בשנת תקנ"ז לא הגיעה לידינו באותו כרך19, אבל היא נמצאת בכת"י נוסף (מס' 239 פד, א), שנכתב כנראה באותה תקופה, ובהמשך להלכתא רבתא לשבתא מופיע שם סדר הכנסת שבת – במהדורה קמא, ופרסמתיו משם בקובץ יגדיל תורה חל"ז ע' שכז20.

וצריך לומר אם כן, שבתחלה לא כתבו רבינו על מנת לצרפו להסידור, כי אם בסדרת לקוטי הלכות שערך בשנים ההם, ולכן לא הדפיסו בשלושת הדפוסים הראשונים של הסידור, רק בגליון בפני עצמו.

סדר מכירת חמץ

באותה תקופה אף ערך את סדר מכירת חמץ, וצירפו למכתב כללי ששלח אז לאנ"ש, לדעת איך ינהגו במכירת החמץ21.

במכתב הכללי הזה נאמר בין השאר:

כפי המבואר בנוסח זה השלוח אליכם, אשר מתוכו יוכל כל אדם לכתוב שטר מכירה.

אמנם את אריכות ביאור שיטתו בדבר הזה לא צירף למכתבו הכללי הנ"ל, ומסיים בהמשך דבריו שם:

וכאשר הארכתי בקונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה.

בשנת תקס"ג הדפיס רבינו הזקן את סידורו, ובה שילב גם את שטר מכירת החמץ, יחד עם מכתבו הכללי הנ"ל.

בשנת תקע"ד, בהוצאה הראשונה של שלחן ערוך רבינו הזקן הלכות פסח, הוסיפו והדפיסו את נוסח המכירה בסופו, יחד עם מכתבו הכללי הנזכר.

אמנם ה"קונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה" לא נדפס מעולם, לא בסידור ולא בשלחן ערוך.

*

יחד עם סדר מכירת החמץ כתב רבינו גם את סדר מכירת בהמה המבכרת לגוי, אשר דיניהם שווים זה לזה, וכן נדפסו יחד.

אם כן יש מקום לשער, אשר בקונטרס הנזכר, ביאר גם את דין מכירת החמץ לגוי וגם את דין מכירת בהמה המבכרת לגוי.

ואפשר גם שזוהי התשובה שאודותה כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" בתשובתו שבחלק יורה דעה (סי' רכט):

מעשה שהי' מפורסם בלאדי … וכמדומה שכתב על זה שו"ת באריכות22 … והי' מהצורך להשיג התשובה שהשיב על זה כאאזמו"ר הגאון ז"ל ואינה אצלי.

עד היום לא התפרסם קונטרס זה, מסתבר אם כן שנשרף בשריפה הגדולה שהיתה בלאדי בשנת תק"ע, אשר בה נשרף גוף-כתב-יד-קודש השלחן ערוך שלו, ואודתה יסופר לקמן פרק ‎ל.

*

מכל אלו רואים אנו, שבמשך השנים תקל"ח-תקנ"ז, ערך רבינו לפחות 30 קונטרסי הלכות בסדר ועריכה מחודשת, שלא על סדר סימני שלחן ערוך הבית יוסף:

א-יג) הלכות המלוקטות מחושן משפט.

יד-טו) הלכות תלמוד תורה, והלכות רבית.

טז) הלכות תלמוד תורה שבסי' קנו-ז.

יז-כד) הלכות המצויינות על ידי רבינו, ולא הגיעו לידינו.

כה-ו) סדר נטילת ידים לסעודה ולוח ברכת הנהנין.

כז) סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא.

כח) סדר מכירת חמץ ומכירת בהמה המבכרת.

כט-ל) הלכות ציצית והלכות תפילין.

אשר בחלק גדול מהם נודע לנו, שנערכו בין השנים תקל"ח-תקנ"ז. ומסתבר שכל הקונטרסים האלו נערכו באותה תקופה.

חלק מהם אף נדפס לראשונה באותה תקופה (הלכות תלמוד תורה. לוח ברכת הנהנין. הלכות ציצית ותפילין).

ואפשר שערך אז עוד קונטרסי הלכות כאלו, אלא שנשרפו בשריפה הגדולה דלקמן פרק ‎ל, ולא הגיעו לידינו.

וזו היא התקופה האמצעית של עריכת השלחן ערוך על ידי רבינו.

עריכת מהדורה בתרא לשלחן ערוך

אחרי עריכת קונטרסי ההלכות, שנסקרו בשני הפרקים הקודמים, התחיל רבינו לערוך מהדורה בתרא לשלחן ערוך, המחולקת לשלושה סוגים, שאותם נסקור כאן – לפי סדר עריכתם:

א) מהדורה בתרא לד' הסימנים הראשונים

לפי הנראה נערכו סימנים אלו – אחרי ובסמיכות לתקופת עריכת ההלכות הצריכות המלוקטות, שנסקרו לעיל.

בארבע סימנים אלו צויין כמה פעמים להלכות הצריכות המלוקטות משו"ע (סי' א ס"ו. סי' ב ס"א). וכן צויין בהם לפרי מגדים (סי' ג ס"י), שנדפס לראשונה בשנת תקמ"ה.

נראה מכך, שהלכות אלו נערכו אחרי תקופת עריכת ההלכות הצריכות המלוקטות.

ואף שאפשר שציונים אלו נוספו אחר כך; הרי בשאר סימני שו"ע אדמו"ר הזקן אורח חיים לא מצינו שיצוין להלכות המלוקטות מחושן משפט, או לפרי מגדים.

לעומת זאת יש להוכיח, שהלכות אלו נערכו לפני תקופת עריכת פסקי הסדור, כדלקמן.

ב) פסקי הסדור

פסקי הסדור נדפסו בסדור רבינו בשנת תקס"ג, ואודותם כותב בחידושי צמח צדק (מו, ד):

הסידור כתב זמן רב אחר השלחן ערוך.

כאשר הכוונה לפסקי הסדור, שהם ליקוט הלכות שערך מחדש ושילב אותם בתוך הסידור שלו (שנדון בו בפרק הבא).

לפעמים פסקי הסדור הם עיבוד מחודש של הלכות אלו, ולפעמים הם רק העתק ממה שפסק בשלחן ערוך שלו; אבל גם שם יש לפעמים שינויים וחזרות, שחזר בהם ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, ובדרך כלל השמיט בהם את טעמי ההלכה שכתב בשלחן ערוך שלו23.

וראה זה פלא, במקום שישנם הלכות אלו במהדורה בתרא הנ"ל – ארבעת הסימנים הראשונים, גם בפסקי הסדור מצוטטים הלכות אלו ממהדורה בתרא זו24. ואילו ההלכות שאינם בארבעת הסימנים הראשונים האלו, אלא בסימנים הבאים שבשלחן ערוך, אזי מצוטטים בו הלכות אלו ממהדורה הרגילה של שוע"ר.

כל זה מורה:

א) שלא נערכה מהדורה בתרא זו אלא לארבע סימנים אלו. וכן נראה מכותרת המהדורה בתרא "זאת מצאנו בכתבי הקודש של אדמו"ר ז"ל נ"ע שהתחיל לחבר הש"ע מהדורא תניינא".

ב) אשר עריכת ארבעת הסימנים האלו במהדורה בתרא היתה – לפני עריכת פסקי הסדור.

*

בעת עריכת פסקי הסדור האלו, ערך מחדש גם את "סדר ברכת הנהנין", שהיא מהדורה בתרא של "לוח ברכת הנהנין" שנערכה קודם, כנזכר לעיל, וכאמור בהקדמת "סדר ברכת הנהנין":

ואלה מוסיף על הראשונים, קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים, שלא נקבעו בלוח הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים.

והיינו שב"לוח ברכת הנהנין" סמך מאד על המ"א ושאר הפוסקים האחרונים, משא"כ ב"סדר ברכת הנהנין", חלק עליהם בכמה מקומות, על פי העיון בדברי הפוסקים הראשונים.

פרט זה נזכר גם בשו"ת צמח צדק (חאו"ח סי' יח ס"ד):

ששמעתי ממנו בעצמו שיש כמה דברים שחוזר בו ממ"ש שם, מפני שנסמך אז יותר מדאי על המ"א25.

ג) מהדורה בתרא שבהלכות שבת והלכות נדה

לעת זקנותו כתב רבינו 5 פלפולים ארוכים ועמוקים, שנדפסו בשם "מהדורה בתרא", הפלפולים האלו נכתבו בעמקות מבהילה ובקצור גדול מאד, באופן שלא מצינו לו אח ורע בכתבי רבינו, וכל זה הוא כדי להוכיח את מסקנתו בחמשת הסוגיות האלו, לפסוק באופן אחר ממה שפסק בשלחן ערוך שלו.

ממהדורה בתרא זו הגיעו לידינו חלק מהלכות שבת (סימנים רמג; רנט; שא; דש) והלכות נדה (סימן קפג)26.

גם במהדורה בתרא לסי' רמג (בהלכות אמירה לנכרי), חוזר רבינו מכמה הלכות שפסק בשו"ע שלו על פי דברי המ"א, שמוכיח כאן במהדורה בתרא מדברי הראשונים שלא כדבריו. וכנזכר גם בשו"ת שארית יהודה (להרה"ק מהרי"ל, אחיו של רבינו) או"ח סי' ה (במהדורה החדשה, ד"ה וכל):

וכל זה לדעת המ"א, שאחריו נמשך הרב במהדורא קמא, אבל במהדורה בתרא השיג עליו.

למרות חזרתו בהלכות אלו ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, לא הספיקה ידו הקדושה להגיה הלכות אלו בשלחן ערוך שלו, ולא נשארו מסקנות אלו אלא במהדורה בתרא. וכיון שהם נכתבו בסגנון של פלפול, בעמקות ובקיצור גדול, לכן קשה מאד לעמוד על המסקנות שבהם להלכה ולמעשה. כמה ספרים חוברו לפרש ולבאר את חמש מהדורה בתרא אלו.

מטעם זה סקרתי וסכמתי את החזרות שבמהדורה בתרא סי' רמג – בספר הלכות אמירה לנכרי, את החזרות שביו"ד סי' קפג – בפרדס חב"ד גליון 12 ע' 63 ואילך, ואת החזרות שבמהדורה בתרא סי' קפז27 – בפרדס חב"ד גליון 13 ע' 71 ואילך.

*

אודות המהדורה בתרא שבהלכות נדה, כתב בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קל): "שכתבו בליאדי בזקנותו, אחר חיבור השלחן ערוך, שנים רבות".

ומסתבר שבאותה שעה ערך גם אל המהדורה בתרא שבהלכות שבת, שנכתבו שניהם באותה צורה וסגנון.

ובאמת כותבים בני הגאון המחבר בהקדמתם:

וגם אשר חיבר בחלק יורה דעה, ובפרט בהלכות נדה שהיה לעת זקנותו.

והיינו שלא רק את המהדורה בתרא להלכות נדה כתב בעת זקנותו, אלא גם עצם הלכות נדה כתב בעת זקנותו.

ויש לפרש זאת בשני אופנים:

(א) שגם בהקדמה שם הכוונה היא למהדורה בתרא של הלכות נדה (ולא על עצם הלכות נדה שנכתבו בתקופה מוקדמת יותר).

(ב) שגם את הלכות נדה כתב לעת זקנותו, אבל לא בסוף ימיו ממש, שאז כתב את המהדורה בתרא.

*

שלוש סוגיות נוספות בירר רבינו בשנותיו האחרונות ממש:

(א) כבר הובא לעיל פרק ‎ה, אשר בסוף ימיו הכשיר הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב סירכא שעברה ע"י מיעוך, אף שהדלדולים לא עברו על ידי מיעוך. וחלקו עליו כמה מרבני בארדיטשוב והגליל, באמרם שגם הדלדולים האלה הם חלק מהסירכה וגם הם צריכים לעבור על ידי מיעוך דוקא. ואחר הסתלקותו בשנת תק"ע, פנו בזה לרבנו הזקן, שהשיב על כך בארוכה בכמה תשובות (שו"ת שלו סי' יב-ד), להצדיק את פסקו של הרה"ק מבארדיטשוב.

(ב) כבר הובא לעיל שם, אשר במעזריטש תיקנו תלמידי הרב המגיד, שהשחיטה תהי' דוקא בסכינים מלוטשים. בסוף ימי רבינו, בשלהי שנת תקע"א, פנו בשאלה אל רבינו שיבאר את טעמיה של תקנה זו. בתשובתו מספר על יסוד התקנה, ואיך שהתקבלה בכמה קהלות, ומה שאמרו הגר"א והג"ר חיים מוואלאזין על תקנה זו, ואחר כך מבאר הלכה זו מיסודה. חלק ההלכה של התשובה הזו נדפס בשו"ת רבינו סי' ז, והתשובה בשלימותה – באגרות קודש אגרת סא (מתוך כתב-יד-קודש), בתאריך יום ג' פרשת נצבים תקע"א.

(ג) כבר נזכרה לעיל המהדורה בתרא להלכות נדה, שכתב רבינו בסוף ימיו, ובה דן במבנה בית הסתרים וההלכות הקשורות לזה. בהמשך לזה פנה אל הרופא ר' ישעי' ריף מדרויא, לבאר לפניו כמה פרטים במבנה בית הסתרים, ואודות החולי המצוי הנקרא פאר-פאל (אגרות-קודש שלו ח"א אגרת סג). הרופא הנ"ל השיב לו בארוכה בזה (כנסת הגדולה ג ע' 92). את השו"ת הזו מזכיר בשו"ת צמח צדק (חיו"ד סי' קכט ס"ט):

כאאזמו"ר נ"ע (סוף ימיו, אחר חיבורו הלכות נדה שחיברו זמן רב קודם) צוה להדאקטער ר"י הנ"ל, שיבאר לו על פי נתוח, ענין החדר והלול ומהו חולי פארפאהל. והעתיק לו באריכות.

מתוכן הדברים נראה ששו"ת זו נכתבו אחרי כתיבת המהדורה בתרא להלכות נדה הנ"ל.

*

אף שעריכת השלחן ערוך שלו התחילה במעזריטש בשנת תקל"א (כדלעיל פרק ‎טו), מכל מקום לא נדפס השלחן ערוך שלו עד אחרי הסתלקותו, בין השנים תקע"ד-ו (כדלקמן פרק ‎לד). במשך תקופה ארוכה זו, נשרף גוף כתב-יד-קדשו של חיבורו זה, והנדפס הוא מתוך העתקות שהעתיקו החסידים לעצמם.

אודות השריפה הנ"ל, שנשרף בה כתי"ק השלחן ערוך בשנת תק"ע – נדון לקמן פרק ‎ל. אודות העתקות השלחן ערוך – לקמן פרק ‎לג. ואודות הדפסתו – לקמן פרק ‎לד.


1) בהבא לקמן ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' ט ואילך.

2) ראה לעיל ריש פרק ‎ו.

3) ועוד הוסיף ע"ז הרי"ש שי' צירקינד בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ה' ע' ט-י, והר"י שי' מונדשיין ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' ט, ומסיים שם "ועדיין לא עלה דבר מוחלט, מוסכם ומקובל על דעת הכל".

4) הציטוטים דלקמן הם ע"פ מהדורתו העברית, ירושלים תשל"ב.

5) ראה לעיל פרק ‎ו.

6) ראה הערות ובאורים תתטז ע' 88 ואילך, מה שדן הר"ר נחום שי' גרינוואלד אודות הסתירות בזמן נסיעתו לניקלשבורג, ומסקנתו (שם ע' 91) כי הנסיעה להרב המגיד היתה להתייעץ אודות מועמדות שניהם לרבנות פרנקפורט, והיינו בשלהי קיץ תקל"א או בתשרי תקל"ב.

ובקשר למינוי רבי שמעלקע בניקלשבורג, לא התחיל הדיון בזה עד קיץ תקל"ב, הבחירות היו בחורף תקל"ג, והגיע לשם באור ליום ועש"ק כ"ז סיון תקל"ג.

7) ומ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע בכ"מ שהלכות פסח וציצית נגמרו במעזריטש, נכללת בזה גם תקופת ראוונא, וראה מ"ש הר"י מונדשיין ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן ע' ט הערה 5.

8) במספר מקומות נראה, שאת הקונטרס אחרון ערך רבינו (לא ביחד ובמקביל לעריכת פנים השלחן ערוך שלו, כי אם) זמן מה אחרי סיום עריכת פנים השלחן ערוך.

לדוגמה: בסימן רנג סכ"א, יש בפנים מוסגר שהוסיף רבנו. ואילו בקונטרס אחרון שם ס"ק ד, דן בנושא, ומגיע למסקנא אחרת, ומסיים: וצריך למחוק זה בפנים.

והיינו, שבעת כתיבת השלחן ערוך הסתפק בהלכה זו, ולכן הכניסה במוסגר (ראה "ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' כג). ואחר כך, בעת כתיבת הקונטרס אחרון, בא למסקנא בהלכה זו, וציין לעצמו – למחוק מוסגר זה. אלא שלמעשה לא הספיק למחוק מוסגר זה, ונדפס בשלחן ערוך שלפנינו.

9) ראה גם לעיל פרק ‎י.

10) אמנם ראה שו"ת דברי נחמיה או"ח סי' כא (הובא ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' יד) מפרש, שהכוונה היא גם להלכות נטילת ידים שבשלחן ערוך שלו (שגם היא מהדורה בתרא לגבי הלכות שבת שבשלחן ערוך שלו). אשר לפי זה עברו עוד כמה שנים, עד אשר התחיל לחבר את קונטרס הלכות נטילת ידים לסעודה.

11) אחר כך, בדפוסים המאוחרים, הועברו הלכות רבית והלכות תלמוד תורה אל חלק יורה דעה שבשלחן ערוך רבנו.

12) השו"ע נדפס לראשונה בשנת תקע"ד, ולכן הוסיפו אחר כך המדפיסים, באותיות קטנות: (תקס"ה) תקע"ב.

13) בהקדמת בני הגאון המחבר כותבים "ובמיעוט שנים ב' נגמר חיבור אחד על או"ח, בשני לוחות ... וכן עשה גם בהלכות הנצרכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השו"ע ... ובחלק היו"ד שבו ההוראות איסור והיתר", ואחרי זה ממשיכים ומספרים: "ואחר רוב שנים ... כמו בהיותו בן שלשים שנה ... בהיותו בק"ק מוהליב שאצל נהר דינסטור"; הלשון מורה לכאורה, שגם חו"מ ויו"ד נכתבו בסמיכות לאו"ח, לפני היותו בן שלשים שנה, ולפני נסיעת הרה"ק רמ"מ מוויטבסק לארה"ק בשנת תקל"ז.

אמנם אפשר הדבר, כי את חלק יו"ד ערך בשנים הבאות, כאמור בהמשך הדברים "ואחרי רוב שנים ... התחיל להגיה ולחדש בספרו זה מחלק או"ח ... וגם אשר חיבר בחלק יו"ד". וכן הוא לענין הלכות הצריכות המלוקטות.

ומה שכתבו לפני כן "וכן עשה גם בהלכות הצריכות ... כתבנית חלק או"ח הנ"ל. ובחלק היו"ד ... שינה טעמו ולשונו להיות שני הלוחות סביב השו"ע יחנו", לא באו לפרש כאן את זמן עריכתן, כי אם את אופן כתיבתן – אשר באו"ח ובהלכות הצריכות ערך את ההלכות כחיבור בפני עצמו, כיון שהם הלכות הנצרכות לכל אדם, ואילו ביו"ד "שבו הוראות איסור והיתר שלפני המורים", לכן ערך אותם מסביב לשו"ע הבית יוסף.

14) אלא שבדפוסים המאוחרים הכניסו את הלכות רבית אל חלק יו"ד.

15) ראה פתח דבר למהדורה החדשה של שו"ע אדמו"ר הזקן חלק חו"מ.

16) בתצלום שלפנינו רואים תיקונים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, בשורה הראשונה שבו (לאורך) והאחרונה שבו (שאין; בידים), ובאמצעו: כנדפס עד גמירא, ואח"כ מתחיל כאן.

17) אודות כתבי מהרי"ל מוגהים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, ראה לקמן פרק ‎לב.

18) של רבינו הזקן.

19) המדובר הוא בכת"י בעל 3 כרכים, שבתחלת הכרך הראשון שלו ישנו מפתח לשלושת הכרכים, המכונים שם:

פינקס ראשון (כולל קצב דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן, המתוארכים שם – עד שנת תקנ"ו).

פינקס שני (כולל קיא דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן, המתוארים שם בשנת תקנ"ז).

פנקס שלישי (כולל קנז דף. ובו דרושים וכתבי רבינו הזקן בלתי מתוארכים).

אמנם לא הגיע לידינו רק הכרך הראשון, שבתחלתו המפתח לשלושת הכרכים, ובמפתח לכרך השני נרשם: הלכתא רבתי לשבתא תקנ"ז, עד ע"ב.

וראה עוד מה שדנתי בתאריכים שבאותו כרך, בהיכל הבעש"ט גליון טז ע' קפו, ותצלומו שם ע' קצב.

20) ואח"כ נדפס במהדורה החדשה של שו"ע אדמו"ר הזקן, הוספות לח"ב ע' תתקי.

21) ראה מה שכתבתי בזה ב"תיקוני מקוואות" ע' קמט.

22) אם נפרש הכוונה, שהשו"ת נכתבה על ה"מעשה שהי' מפורסם בלאדי", אם כן לא נכתבה שו"ת זו בתקופה שלפנינו, שהיא תקופת לאזניא (תקמ"ג-תקס"א).

23) ראה שער הכולל פמ"ג ס"ק טו. פמ"ד ס"ק א. לקוטי שיחות חלק כד ע' 69. מבוא לספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן עמ' סא. כפר חב"ד גליון 793 עמ' 20 ואילך.

24) ראה הלכות נטילה שחרית, שהוא העתק מהדורה בתרא סי' א ס"ז וסי' ד ס"א. ונתבאר בדובר שלום ע' מ (לשוע"ר סי' מו ס"ב).

25) ראה מה שליקט בזה ב"ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן" ע' לה.

26) ראה הלכות נדה סי' קפז, באמצע קו"א ס"ק יא (ד"ה מה שכתב הח"צ), במהדורה החדשה של שוע"ר, שכנראה גם זו היא מהדורה בתרא שכתב באותה תקופה, וחוזר בה מכמה פרטים האמורים בשוע"ר סימן זה.

27) ראה הערה הקודמת.