ספרים וכתבים

אוסף ספריו וכתביו

בין במאסרו הראשון בתחלת שנת תקנ"ט ובין במאסרו השני בתחלת שנת תקס"א1, החרימו מביתו את ספריו וכתביו כדי לבדוק אם יש בהם משהו נגד הממשלה.

מהנלקח במאסרו הראשון אין לנו רשימה מדויקת, רק הזכרה שבמכתבו של מושל בילורוסיה ז'גולין, אל הגנרל גוברנטור לופוחין, בל' תשרי תקנ"ט (כרם חב"ד ח"ד ע' 41):

מיד נשלחו ניירותיו וספריו בתיבה אחת ובמזוודה אחת החתומים בחותם שלי.

משלוח הספרים נזכר במכתבו ביחד עם משלוח רבינו בעצמו מלאזני לפטרבורג, ולכן מסתבר שאת הספרים והכתבים לקחו מביתו בעת המאסר. כך יש לשער גם שהספרים וכתבי היד הוחזרו לו אחרי שחרורו.

אודות החרמת הספרים וכתבי היד מביתו במאסרו השני ידועים לנו יותר פרטים:

רבינו נאסר בפעם השניה בתחלת חורף תקס"א, ונשלח מלאזניא לפטרבורג בד' כסלו (ראה אגרות-קודש שלו מקורות והערות לאגרת מה). במכתב שכתב הגנרל פרוקורור אובלינינוב, אל מושל בילורוסיה סברין, בי"א כסלו (כרם חב"ד ח"ד ע' 106), הוא מאשר את הגעתו לפטרבורג, ומוסיף:

ומפני ששום מסמכים וספרי חשבונות שניהל או התכתבות לא הגיעו, אני מבקשך אדוני רב החסד להטיל צו חיפוש ולבדוק, מה שימצאו מהמסמכים הללו אצלו לשלוח אלי. אם הספרים וההתכתבות שלו מוסתרים אצל מישהו אחר, תשתדלו למצוא ולהעביר אלי.

בכ"ד כסלו (29 בנובמבר) עשתה המשטרה חיפוש בביתו של רבינו, לקחה משם 103 ספרים ועוד 14 קובצי כת"י2, כדי ללמוד ממנו על הכלל כולו – אם יש בביתו חומר בכתב ובדפוס נגד המלוכה, ואילו שאר ספריו, שנשארו בבית רבינו, נסגרו ונחתמו למשמרת, וראשי קהלת לאזניא התחייבו לשמור עליהם שישארו סגורים וחתומים. הם הכינו את רשימת הספרים, ומעבר לדף הם כתבו וחתמו על האישור וההתייבות הנ"ל:

אנחנו הח[תומים] מ[טה] מעידי[ם] על הספרים שנתקבל לעיר מלוכה פ"ב, של הרב הגדול מו"ה שניאור זלמן במו"ה ברוך, הם ספרי[ם] מינים ממינים שונים, הם מאה ושלשה ח[לקים], והספרים הנשארים בבית הרב הנ"ל הם מאותן הספרי[ם] עצמן. ואנחנו הח[תומים] מ[טה] קבלנו על עצמינו שיהי' החתימה שלימה של יניד סאוויעטניק טראצקי, שחתם את הבית של הרב הנ"ל עם הספרי[ם] הנשארי[ם] בבית הנ"ל. ולראי' באנו ע[ל] הח[תום] למספרם נאיאברא כ"ט אלף שמונה מאות למספר.

נא' הילל במו"ה נפתלי הירץ זצלה"ה
שמש ונאמן דק"ק לאזני'
ונא' מאיר במהור"ר דוד זצלה"ה
ונאום דוד במה"ו משה יצ"ו

כשהגיעו הספרים והכתבים ורשימה הנ"ל לידי הגנרל פרוקורור אובלינינוב בפטרבורג, הוא מסר אותם לידי המתרגמים היהודים בפטרבורג, שיתרגמוהו מלה"ק לרוסית, יחד עם הודעתם (בתרגום מרוסית):

אנחנו החתומים מטה בקרנו את הכתבים השייכים ליהודי בן-ברוך, והננו מעידים בזה, כי בשק החתום נמצאים כתבים הכוללים כתבי-פשרה ושטרי-התחייבות שניתנו לבן-ברוך למשמרת כדי שלא יתהוו עוד סכסוכים בדבר קיומם, כי מפני כבודו של בן-ברוך יתביישו לעבור עליהם, ולכתבים אלו מצורפת רשימה אלפא-ביתית. מלבד הנ"ל וחבור קצר על דבר מנהגי דת ישראל3, המלוקט מספרי ישראל הקדמונים, לא נמצא שום דבר אחר, ומה גם דבר המתנגד לדת ישראל וטובת הארץ, – שעל זה באנו על החתום:

מתרגם מעברית

היהודי ליב בן-נח

מתרגם מעברית

היהודי יהודה בן-פיביש4

בינתיים התקבלה הוראה מהקיסר, ביום כ"ב כסלו תקס"א (27 בנובמבר 1800), למסור את משפטו אל הסינט, והם העבירו את בירור הדברים למחלקה השלישית של הסינט, היא הבולשת המדינית של רוסיא הצארית.

בהמשך לזה נמסרו (ביום י"ח טבת, 22 בדצמבר) הספרים וכתבי היד והרשימה בלה"ק ותרגומה לרוסית, אל הקטיגור של המחלקה השלישית, ובמצורף להם כתב לו הגנרל פרוקורור הנ"ל5:

אל האדון הקטיגור הראשי של הדיפרטמנט השלישי של הסינט, אולינין

בשלחי בזה על פי פקודת רוממות מלכותו, שאודותיה הודעתי ב-27 לחודש נוייבר, את הכתבים על דבר היהודים אביגדור בן-חיים6 וזלמן בן-ברוך7, הנוגע לדתם וכו', הנמצאים בבית פקידות משלחת הסתרי והעומד להתברר בסינאט, על איזה יסוד תתקיים כתת החסידים והקהלות לעתיד – הנני מצרף לזה ספרים ומגילות שונות שנלקחו מביתו של בן-ברוך, ושנשלחו לי אחר כך מאת הגוברנטור האזרחי ברוסיא-הלבנה, עם תרגום קצר על דבר תכנם, שנעשה פה על ידי המתרגמים היהודים, בצירוף הודעה מאת הגוברנטור וחות-דעתו, אחרי החקירה והדרישה, על דבר הנהגת כל הקארלינים8 בכלל. בהציעי לפני כבוד מעלתו לצרף כל אלה אל הענין העתיד להתברר בסינאט.

22 דיקבר 1800.

*

במקום אחד כותב רבינו (מהדורה בתרא לסי' שמג, דף תו, ב):

מצאתי בהדיא בס[פר] הת[רומה], כת"י ישן נושן סימן רכ"ב, ובדפוס נשמט.

ועד"ז בקונטרס אחרון (סי' לב ס"ק ג):

בספר התרומה ... מצאתי כתוב הוגה שם.

שמא היו בידיו גם כתבי-יד ישנים, אך לא נודע לנו על כך משום מקום אחר. סביר יותר שראה את כתב היד הישן נושן הזה, לא בביתו הוא, אלא במקום אחר – שמא באחת מנסיעותיו.

השריפה בלאדי

סביר להניח שלאחר תום המשפט הוחזרו כל הספרים וכתבי היד לידי רבינו הזקן, אך כעבור תשע שנים היו למאכולת אש בשריפה הגדולה, שפרצה בביתו בשלהי חורף תק"ע, בעת נסיעתו הידועה לפלכי וואהלין (ראה י. מונדשיין, בטאון חב"ד 32 ע' 12 ואילך).

על השריפה הזאת הודיע כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, במכתב-כללי שכתב לאנ"ש מיד לאחר השריפה (ניסן-אייר תק"ע, אגרות-קודש שלו אגרת ב), ובו שם דגש מיוחד על שריפת הספרים וכתבי היד:

מה' שלום וברכה ורב טוב לבית ישראל, המה כללות אנ"ש, החרדים לדבר ה', לשמוע בקול דברו אנשי חסד ואמת, דורשי אלקים באמת ובתמים, ה' עליהם יראה באור תורה ועבודה שבלב האמתיים, להרים קרנם למעלה ברוחניות ובגשמיות אכי"ר.

אחד"ש כמשפט לאוהבי שמו, ידידים וריעים האהובים, עתה באנו להודיעם צערינו אשר נגעה יד ה' באש דליקה פתאומית על פי סיבה קטנה בבית הגדול של כבוד אדוננו אבינו ע[טרת] ר[אשינו] הרב שיחי' ולא הי' שהות להציל אפילו כרגע, כי במעט רגע דלק כל הגג תוך הבית כולו באש מתלקחת נורא מאד, וירא כל העם וינועו מאד ולא קם רוח באיש כלל ולא הצילו מן הבית אפילו מחוט ועד שרוך נעל, כידוע אריכות המעשה בכאן לכל אנשי העיר.

וזה ג' ימים אשר לא נחה דעתינו מגודל הבלבול והצער הבא פתאום, עד כעת אשר שב רוחינו אלינו קצת. והנה התחלנו לעיין היטב בפרטי הזיקות אשר הי' בתוך הבית, והנה אי אפשר להעלות על הכתב גודל עוצם ההיזק, מלבד גודל הצער.

אך תוכן הענין בכללות נוכל להודיע אשר סך ההיזק מכל הספרים היקרים והנכבדים הידועים, ומן כל הכלים והכסף ומרגליות עם הבגדים של אמנו הרבנית שתחי', יעלה לסך גדול ועצום מאוד, כאשר יפרש ידידנו חביבנו המופלג מוכ"ז נ"י, כי לא ניתן לכתוב עפה"ש9 וד"ל.

וכל זה מלבד כלי יקר ומרגליות ושארי חפצים של אחרים מכללות אנשי המדינה שהיו מונחים במשכון ולגמור ענינים גדולים10 כידוע לכל, אשר אי אפשר לנו לשער הערך. ועל הכל תגדל הצער מאיבוד כתבי קדשו על ד' שו"ע כידוע, ומלבד איבוד הוועקסלין11 גדולים וקטנים מכל אנשי המדינה, וכל אלה בנקל למבינים להבין גודל עוצם ההיזק כי רב הוא מאד.

והנה אחר שנתבונן גודל ההיזק ובגודל הצער איכה נוכל לראות בעוצם גודל הצער ויגון שימצא את כבוד אדמו"ר נ"י בבואו לכאן, בראותו כי נאבדו כלי חמדתו מחמד עינו ולבו כל הימים בספרים נכבדים, אשר זה הדבר נוגע ביותר אל עצמו ומהותו הרבה יותר מהיזק ממון רב, כידוע ומובן לכל יודע ומכיר בטיב צדקתו כו'. ומלבד אשר יעלה על ליבו גודל ההיזק, עד שיכול להיות ח"ו בעל חוב גדול, עד שאי אפשר להעלות על גבי הכתב, כי אם מפה לאוזן שומעת בלבד וד"ל.

אחרי השריפה הגדולה, באביב תק"ע, חזר רבינו ללאדי וחי בה יותר משנתים (מתחלת קיץ תק"ע עד שלהי קיץ תקע"ב). יש מקום לשער שבמשך זמן זה קנה מחדש כמה ספרים ללמוד בהם, אך נראה שגם הם לא נשתמרו, שהרי מלאדי ברח רבינו עם כל המשפחה, מבלי הכנה יתירה, כשעמד נפוליון לכבוש את רוסיא הלבנה.

על הבריחה הזאת כותב כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" (אגרות-קודש שלו אגרת א):

ביום ו' ער"ח אלול נסע עם כל בני ביתו לקראסנא, וביום ו' עש"ק שלאחריו ברחו מצרפתים, והי' מטולטל עד ביאתן לפיענא – ערב שבת וישלח תקע"ג, ושם במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה' ונתבקש בישיבה של מעלה.

ועל החפזון בעת הבריחה מספר כ"ק אדמו"ר האמצעי (אגרות-קודש שלו אגרת ח):

גודל הזריזות לברוח אין די באר בכתב, וגם שהי' זקן וחלש מאד והקור בחורף וטלטול הקשה לא לפי ערך כחו כלל, עם טפלי ארבעה משפחות שלו, אך לא רצה בשום אופן לשכון אפילו יום א' תחת ממשלתו ועבודתו12, וברחנו על ב' עגלות לבד, וכל הטף כ"ח נפשות גדולים וקטנים, עם כל החפצים הקלים שהי' ביכולתינו ליקח לקחנו, וכל החפצים הכבדים נשאר.

אם אמנם נשארו ספרים בבית רבינו בעיר לאדי, בודאי היו למאכולת אש יחד עם כל הבית, כמסופר באגרת שכתב כ"ק אדמו"ר האמצעי בחורף תקע"ג, אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (אגרות-קודש שלו אגרת ה):

שמעתי דיבת בשורה בשם איש מהימן שהבתים שלנו שבק"ק לאדי כבר נשרפו על ידי השלהבת הלהב החוזר כו'.

אפשר הדבר שבשריפה הזאת נשרפו שאריות כתי"ק של חבורי רבינו. ואולי זוהי השריפה השניה הנזכרת ב"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל" לשלחן ערוך אדמו"ר הזקן:

והנה מודעת זאת מרוב הצרות וסיבות ומאורעות שחלפו עברו ראשינו, ובפרט שריפת הבתים פעמיים, ספו תמו כתבי יד קודש של כבוד אאמו"ר ז"ל בעצמו, ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה ואחת הנה.

שרידי האוסף

לפחות ארבעה מספריו של רבינו ניצלו משריפות אלה: א) שו"ע חלק אבן העזר עם "בית שמואל". ב) שו"ת מהרי"ק. ג) שו"ת תורת אמת למוהר"א ששון. ד) שו"ת מעיל צדקה. בכל אלו נמצאות על הגליון הגהות בגוכתי"ק אדמו"ר הזקן13.

שנים מהספרים האלה נזכרים ברשימת הספרים שנלקחה ממנו בעת המאסר:

א) כל חלק מחלקי ה"שלחן ערוך" מופיע בה כספר לעצמו: "חושן משפט" הוא מס' 4 ברשימה, "אורח חיים" הוא מס' 28 ברשימה ("מגיני ארץ"), ו"אבן העזר" הוא מס' 83 ברשימה. חלק יורה דעה אינו מופיע ברשימה.

ב) מס' 40 ברשימה הוא "שו"ת תורת אמת".

כבר נזכר לעיל, שרק חלק מהספרים שבביתו נלקחו לפטרבורג והשאר נשארו חתומים בחותם מיוחד בבית. הספרים שו"ת מהרי"ק ושו"ת מעיל צדקה, הם כנראה מבין הספרים האלו שנשארו בביתו, או אולי קנאם אחרי המאסר ואז כתב עליהם את הגהותיו.

*

כיון שבגליונותיהם נרשמו הגהות בגוכתי"ק אדמו"ר הזקן, נשמרו ספרים אלה תמיד בין כתבי-היד (ולא בין ספרי הדפוס). כך עברו ספרים אלו מדור לדור, מנשיא חב"ד לנשיא ממלא מקומו, יחד עם כל אוסף כתבי היד.

וזאת עד פרוץ מלחמת העולם השניה, כשניצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מפולין הכבושה והגיע לארה"ב, ואילו אוסף כתבי-היד נחשב זמן רב כאבוד.

אוצר כתבי-היד נמצא לאחר שנים רבות בספריה הצבורית של ווארשא ומשם הוחזר לרשות חב"ד (כמסופר ב"ספריית ליובאוויטש" פרק יא), אך ארבעת הספרים האלה הובדלו, כנראה, מכתבי-היד בתקופת המלחמה, ולא חזרו עם כתבי היד.

בקיץ תשמ"ו הגיע לארה"ב נכרי פולני, ובידו הספר שו"ת מהרי"ק (לבוב תקנ"ח) שעם הגהות אדמו"ר הזקן על הגליון. לדבריו בא לו ספר זה בירושה מזקינו. הספר נקנה על ידי אחד מחסידי חב"ד והוחזר לספריית חב"ד.

שלשת הכרכים האחרים עדיין לא נמצאו. הם ידועים לנו מתוך שו"ת "צמח-צדק", שבהן נעתקו כמה מההגהות שרשם רבינו בגוכתי"ק על גליונות הספרים האלו14.

כתבי-ידו-הקדושה

מלבד הספרים הנ"ל ששרדו משתי השריפות, נשארו לפליטה עוד כמה מכתבי-ידו-הקדושה:

באחת מאגרותיו (אגרות-קודש שלו אגרת ח) מספר כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", כי הכנת דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן וסידורם לדפוס התחילה כבר בחיים חיותו בעלמא דין, ואשר:

הרבה מהן שם רבינו [הזקן] ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס.

את הדברים האלו מודיע כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" גם בשער הספר "תורה אור":

וע"פ ציווי כ"ק אדמו"ר נ"ע כתבם15 כתיבה תמה ומאושרה, ורובם סדרם לפני אחיו אדמו"ר נ"ע, והוא הגיה אותם בכבודו ובעצמו בכתבו ובלשונו.

מכתבי-יד-קודש אלו – הנחות המהרי"ל שעם הגהות רבינו – לא הגיעו לידינו אלא שני דפים מהדרוש דש"פ וארא תקנ"ד, הידוע בשם "דער פרומער וארא", כדלעיל פרק ‎ד.

שאר הנחות המהרי"ל שעם הגהות רבינו, נשרפו אולי גם הם בשריפות ביתו בלאדי האמורות לעיל. ואם כן לא היו לפני ה"צמח צדק" בשעת עריכת ה"תורה אור", כי אם העתקות מהם. כך נראה מהמשך דברי ה"צמח צדק" באגרת הנ"ל "כי מפני העתקות רבו הטעות סופר במאד" וכך נראה גם באחת מתשובותיו (חו"מ סי' ע):

ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם.

אמנם הגיעו לידינו ידיעות ברורות, על אחדים מדרושים אלו שהוגהו על ידי רבינו, שהיו קיימים עדיין בתקופת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", המזכיר אותן בדרושיו16. ואם כן אולי היו הם בין הכתבים הנשרפים בשריפה הגדולה דליובאוויטש (בין השנים תרט"ז-י"ח), שיסופר עליה לקמן פרק ‎סג.

גם הגיע לידינו העתק מהרי"ל מהלכות ציצית שבסידור רבינו הזקן, מוגהים בכתי"ק אדמו"ר הזקן, כדלעיל פרק ‎כ.

*

שריד נוסף מאותו סוג הוא אגרת התשובה, כתי"ק מהרי"ל, או כ"ק אדמו"ר האמצעי, המוגה בכתי"ק רבינו17.

זאת, בנוסף לארבעה עמודים כת"י ס' התניא "אשר קרוב לודאי שזהו גוף כתי"ק רבינו הזקן". תצלומן ניתן בהוספות לס' התניא, במצורף ל"ביאור על אדות הכתב יד" מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע18.

גם נשארו בכתי"ק אדמו"ר הזקן – תשובה אחת19, ומספר אגרות (תצלומם בספר אגרות-קודש שלו ח"א ע' שפה-שצז, וח"ב ע' קכא-קמב. ותצלום עוד כמה אגרות, שהגיעו לידינו אחר כך, ונדפסו בספר "מבית הגנזים").

העתקות ה"תניא" וה"שלחן ערוך"

לערך בשנת תקנ"ב התפרסם ברבים ס' התניא של רבינו, כדלעיל פרק ‎כג. אודות העתקותיו הרבות נאמר בהקדמת הספר:

הנה אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים, הנה על ידי ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הטעות סופר במאוד מאוד, ולזאת נדבה רוחם של אנשים אפרתים לטרוח בגופם ומאודם להביא את קונטריסים הנ"ל לבית הדפוס, מנוקים מכל סיג וטעות סופר ומוגהים היטב.

אחר הדפסת ספר התניא, מוגה מטעויות הסופרים וערוך מחדש במהדורה בתרא, לא היה יותר צורך בשמירת כתבי היד המשובשים של ה"מהדורה קמא", ולכן לא נותרו כיום אלא טפסים בודדים מאותם כתבי יד. עשרה מהם מתוארים בהוספות לספר התניא הוצאת תשמ"ב ואילך, וכת"י נוסף נמצא במכון האסיתי בלנינגרד (מס' 177A).

מתוך כתבי-היד הללו נדפס הס' "לקוטי אמרים מהדורה קמא מכת"י" (קה"ת תשמ"ב).

החיבור השני של רבינו, שרבו העתקותיו בכתבי יד, הוא ספר השלחן ערוך, אודותם כבר הועתק לעיל סוף פרק ‎ל, מ"הקדמת הרבנים בני הגאון המחבר ז"ל", שגוכתי"ק החיבור הזה נשרף "ולא נותר כי אם ההעתקות המפוזרים אצל התלמידים אחת הנה וא' הנה" ועל כך מוסיפים הם:

מחמת ריבוי העתקת הכתבים, אשר הורק מכלי אל כלי מחברא לחברא דאית לי', המצא תמצא שיהיה איזה טעות בקצת מקומות שגיאות מי יבין מטעות סופר, באנו להזהיר באזהרה נוראה על כל מי שיש בידו איזה כתבי קודש מאאמו"ר ז"ל הן בנגלה והן בנסתר שלא להביאם לבית הדפוס, כי יש תחת ידינו מהדורה בתרא של אאמו"ר ז"ל, ואולי קודם חזרה נשנית.

נודע לנו מכך, שגם מחיבור השלחן ערוך היו באותה תקופה העתקות המהלכות בין אנ"ש, וגם בהן היו שתי הסיבות שלא להדפיסן כמות שהן: א) מחמת ריבוי טעויות הסופר; ב) שלפעמים הן רק מהדו"ק.

גם כתבי-יד אלו לא נשתמרו אחרי הדפסת השלחן ערוך, מלבד כרך אחד (כת"י 238), רובו ככולו כתי"ק מהרי"ל אחי רבינו, וחלקו כת"י מעתיקים אחרים. נכללו בו העתקת סימנים רבים משו"ע חלק או"ח ויו"ד וההלכות שבסידור, ויש בו גם סימנים רבים בכתי"ק מהרי"ל מהדורה אחרת מהשו"ע, שעדיין לא נתבררה מהותה אל נכון (ראה קובץ יגדיל תורה נ.י. חוברות ה; י; יא). על פי סימני המים שבנייר נראה שנכתבה בשנים תקנ"ח-ט לערך20.

מתוך כתב-היד הזה נדפסו במהדורה החדשה, השלמות ותיקונים לשו"ע אדמו"ר הזקן.

הדפסת ספריו

במשך תקופת נשיאותו של רבינו נדפסו אחדים מספריו: הלכות תלמוד תורה. תניא. לוח ברכת הנהנין. סידור (כל אחד מהספרים האלו נדפס כמה פעמים בחיי רבינו). אמנם את חיבורו הגדול, ששת חלקי השלחן ערוך, לא הדפיס בחייו. הוא נדפס לראשונה אחרי הסתלקותו על ידי בני הגאון המחבר.

בנו כ"ק אדמו"ר האמצעי הדפיס אז עוד שנים מספריו: באורי הזהר וסידור עם דא"ח, ונכדו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" הדפיס אחר כך עוד שנים מספריו: תורה אור ולקוטי תורה. אמנם רוב חיבוריו לא נדפסו אז, כי אם בדורינו זה, ועיקרם - כעשרים וחמשה כרכים בסדרת "מאמרי אדמו"ר הזקן".

עובדה זו, שרבינו בעצמו לא פרסם את השלחן ערוך שלו, צריכה תלמוד, שהרי זו היתה הוראת הרב המגיד ממזריטש אליו (כמובא בהקדמת בני הגאון המחבר):

ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל אשר בו בזמנו הי' מלא וגדוש מים התלמוד והפוסקים והפציר בו עד בוש ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור ... והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני ... ובמיעוט שנים ב' נגמר זה החיבור על או"ח.

מה שאמר לו הרב המגיד "להוציא לאור", היתה בודאי הכוונה לפרסמו בדפוס, ואם כן איך זה עברו עוד כארבעים שנים, שהיה רבינו בחיים חיותו בעלמא דין, ולא הדפיס את החיבור הזה?

ואולי מבואר התירוץ על כך בהמשך ההקדמה "ואחר רוב שנים ... התחיל להגיה ולחדש בספרו זה", והיינו שתמיד רצה להוסיף בהגהה, ומרוב טרדותיו בהנהגת עדת החסידים לא אסתייע מילתא לסיים את הגהתו, ולכן לא נדפס החיבור הזה בחייו.

אמנם בר מן דין רואים אנו, שגם את ספרו התניא לא רצה בתחלה להדפיס, אע"פ שכאן בודאי היתה המטרה להפיצו בין כל החסידים, וכן אמנם היה, שספר התניא הועתק בכתב-יד בהעתקות רבות מאד, ואעפ"כ לא רצה רבינו להדפיסו; כי אם:

אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים, הנה על ידי ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הטעות סופר במאוד מאוד.

ורק בגלל זה הסכים רבינו בסופו של דבר, למסור את ספר התניא לדפוס21.


1) ראה אודותם לעיל פרק ‎יג.

2) הרשימה נעתקה ב"ספריית ליובאוויטש" עמ' ד ואילך.

3) הוא השלחן ערוך שערך רבנו.

4) סוחר מקאפוסט, וחסיד של רבינו משנת תקמ"ח לערך. ראה חקירתו – ב"כרם חב"ד" 4 ע' 79.

5) תעודות אלה פורסמו על ידי, ש דובנוב ב"יעוורעסקאיא סטארינא" (פטרבורג 1910) ותורגמו לעברית ע"י מ טייטלבוים בספרו "הרב מלאדי" (ווארשא תרע"ג, ח"א ע' 196 ואילך), ונעתקו משם, בתיקוני לשון, בס' "אגרות בעל התניא" (ירושלים תשי"ג, ע' קמו ואילך).

6) המלשין.

7) רבינו הזקן.

8) החסידים.

9) על פני השדה, כלומר בפרסום.

10) כנראה הכוונה לדיני תורה לפני רבינו, ששני הצדדים הניחו משכון בתור ערבות לקיום הפסק דין.

11) שטרות התחייבות הנהוגים בתקופה ההיא (ראה "מבית הגנזים" פרק נד).

12) של נפוליון.

13) נדפסו בשו"ת שלו (מהדורה החדשה) סי' ס-סג.

14) גם הגהות אלו נדפסו בשו"ת שם.

15) אחיו המהרי"ל מיאנאוויטש.

16) את האזכרות האלו ליקט הר"א שי' מטוסוב ופרסמן ב"כרם חב"ד", גליון 1 ע' 12.

17) כדלעיל פרק ‎כג.

18) ראה "תורת חב"ד – ביבליוגרפיות – תניא" ע' 9.

19) תצלומה נדפס כהוספה לשו"ע שלו הוצ' קה"ת, אחרי השו"ת.

20) ראה גם לעיל פרק ‎ד ופרק ‎כ.

21) ראה עוד בזה לעיל סוף פרק ‎כד.