ספרים וכתבים

אוסף ספריו – בצוק העתים

בדיווח של החוקר קורביצקי (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי עמ' סג), שכתב אל בית המשפט בשנת תקפ"ו (1825), מספר על הספרים שמצא בבית הכנסת שבנה כ"ק אדמו"ר האמצעי בחצר ביתו1:

אוסף הספרים, שבו 611 ספרים, עומד בביתו בארבע ארונות. הספרים עשויים להשאלה לאנשי העיירה.

היתה זו תקופה קשה ביותר בתולדות ישראל ברוסיה. עוד לא הספיקו להתאושש מההרס שגרמה המלחמה בשנים תקע"ב-ג, וכבר התחילו להתבצע שאר הגזירות על היהודים – ע"י הצאר ניקולאיי, ביניהן גזירת גירוש היהודים מהכפרים הנזכרת באחת מאגרות כ"ק אדמו"ר האמצעי (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת ג):

מודעת זאת מצוק העיתים שבמדינתינו לכל כגדול כקטן, ולזאת נפלו מעמדות שלנו מאד מכמה טעמים, ובפרט מחמת גירוש הכפרים ה' ירחם, וישיבתינו כעת בדוחק גדול מאד.

ביצוע הגזירה הזאת התחיל כבר בשנים תקס"ז-ט, אך ביתר תוקף בוצעה בשנים תקפ"ג-ד2. אותה ואת שאר הגזירות של התקופה הזאת מזכיר כ"ק אדמו"ר האמצעי בכמה מאגרותיו (ראה אגרות-קודש שלו אגרות כא-כד. ובאגרת כב כותב):

בצר להם מאד מצרות ורעות רבות, צרה אל צרה נגשת בכלל ובפרט בכל אחד ואחד בבני חיי ומזוני, כאשר נראה לעין כל בגודל הלחץ והדחק בפרנסה, וגודל כו' מגודל השנאה כו' על אחינו בני ישראל בפרט, וגם בבני חיי ומזוני בקטנים וילדים וגם בגדולים בזמנים הללו ה' ירחם כו'.

האגרות האלו מספרות לנו על המצב הדחוק הכללי בפרנסה. ובאשר לקניית ספרים, קוראים אנו באגרות נוספות שכתב בקשר להדפסת ספרו "תורת חיים", אשר מחמת גודל הדוחק בפרנסה לא היה באפשרות אנ"ש לקנות ספר שלם בבת אחת, עד שהוכרח כ"ק אדמו"ר האמצעי להדפיסו ולמכרו לאנ"ש – קונטרסים קונטרסים, ועל כך כותב (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרות ד-ה):

הדפסת הכתבי תורות על הסדרות ... לא יותר מעשרים עד כ"ה בויגין, ויומשך משך זמן ב' שנים מהיום, כדי שלא להכביד על הקונים ... והמקח מכל בויגין לא יהי' רק ששה קטנים לבד, כי המדפיס יוזיל המקח מן ההדפסה ... שלא להכביד על הקונים בפעם אחת.

אוסף כתביו

לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, כאשר חזר כ"ק אדמו"ר האמצעי מקרמנטשוג לרוסיה הלבנה והתיישב בליובאוויטש, פנה אל החסיד ר' שלמה פריידעס, שהיה אצלו אוסף גדול של כתבי-יד (ראה בית רבי עא, ב), וכתב לו (אגרות-קודש שלו אגרת ו):

אחת שאלתי מאת אדוני אותה אבקש את פני האדון אשר כל טוב אדוני בידו מושל בכל אשר לו, לו משפט הגאולה לגאול להחזיר עטרה ליושנה כו', וספחני נא את אחת כו', להחיות לחם לפי הטף, ושלח לי שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו, ומכתבי זה לעד על אודות הבטחתי הנאמנה לו כאהבת [באמת] נפשו כל הימים בלי משך מבדיל ח"ו.

"פי' המלות" הנזכר הם דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, ביאוריו על הסידור, שמהם ליקט כ"ק אדמו"ר האמצעי את הדרושים שהדפיס (יחד עם הסידור) בשנת תקע"ו בקאפוסט.

בהקדמת הסידור הנ"ל כותב כ"ק אדמו"ר האמצעי:

ולקטתי מכמה קונטרסים מהעתקות שיש בידי שהעתיקו רבים מכתיבת ידי וגם הרבה קונטרסים מגוף כתיבת ידי ממש.

באותה שנה הדפיס גם ספר נוסף מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן, הוא ספר "ביאורי הזהר". גם בהקדמת ספר זה כותב: "הביאורים הטובים והנבחרים שנמצאו בידי העתקות מכת"י ומעט מגוף כת"י".

חלק מדרושים אלו ואלו נמצאים בגוכתי"ק אדמו"ר האמצעי, בכרכי הנחותיו מהשנים תקס"ו-ז (כת"י 1025; 1196). אמנם דרושים רבים לא היו אצלו בגוכתי"ק, והוצרך להעתיקם מהעתקות. נראה שאלו הם ה"שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו".

*

אודות כתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בשם זקנו כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע (התמים חוב' ב' ע' עט):

החסיד ר' ישראל יפה3, מדפיס דקאפוסט ... האט דער זיידע4 אים מבטיח געווען אז ער וועט אים שיקען5 די כתבים, און פלעגט אים שיקען זיין אייגענענטיגע כתבי-יד ... דער זיידע פלעגט זיין כתב-יד געבען חסידים אויף צו לערנען און איבער שרייבען, עס זענען געווען אזעלכע, וועלכע האבען דעם כתב-יד ניט אפגעגעבן צוריק. בא בעשען זיינען געווען איבער פערציג ביכער דעם זיידענס האנטשריפט וועלכע זיינען פארברענט געווארען אין דער שריפה דשנת תקפ"ד. נאר צוויי ביכער – משנת תקס"ו, תקס"ז – וועלכע זיינען געווען ביין טאטען6 בהלוואה זיינען גאנץ געבליבען.

על פי זה אפשר, שגם הביכלאך גוכתי"ק אדמו"ר האמצעי – דרושי תקס"ו-ז הנ"ל, היו אצל החסיד ר' שלמה פריידעס, בעת השריפה של שנת תקע"ג, וכך ניצלו משריפה זו, והם הם ה"שנים שלשה ביכלך כתובים באר היטב, ובתוכם פירוש המלות אשר רבים צריכים אליו", שביקש מאתו כ"ק אדמו"ר האמצעי לשלוח לו.

*

בנוסף לשני ביכלאך אלו – הנחות כ"ק אדמו"ר האמצעי מדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן מהשנים תקס"ו-ז, נמצאים בספריה גם כמה ביכלאך נוספים בגוכתי"ק אדמו"ר האמצעי, הנחות מדרושי לאזניא – לפני תקס"א (כת"י 1003; 1161; 2237), דרושי תקס"ג (כת"י 1195) ודרושי תקס"ה (כת"י 1194).

*

כבר סופר לעיל פרק ‎כח, שבתקופת כ"ק אדמו"ר הזקן היו אנ"ש רגילים להעתיק את ה"הנחות" של דרושי כ"ק אדמו"ר הזקן. העתקות אלו, בכרכים מרובים, נמצאים גם מהנחות שעשה כ"ק אדמו"ר האמצעי לדרושי כ"ק אדמו"ר הזקן.

את ההעתקות הללו מזכיר כ"ק אדמו"ר האמצעי בהקדמותיו ל"סדור עם דא"ח" ול"באורי הזהר", כמועתק לעיל: "ולקטתי מכמה קונטרסים מהעתקות שיש בידי שהעתיקו רבים מכת"י וגם הרבה קונטרסים מגוף כתיבת ידי ממש"; "הביאורים הטובים והנבחרים שנמצאו בידי העתקות מכת"י ומעט מגוף כת"י".

יש גם סדרה מיוחדת של העתקות מאותן הנחות שנעשו על ידי החסיד ר' ליב מוהילובער, מעובדות ומוגהות על ידו7. רוב הדרושים שבסדרה זו הם מתקופת לאזניא (לפני שעבר בשלהי שנת תקס"א ללאדי), וכ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק" מתאר את הביכל הזה "דרושים דלאזניא כ"י מו"ח8 והוגהו מר' ליב מאהליווער". מכרך זה (שקיימות כמה העתקות ממנו) נדפס הספר "מאמרי אדמו"ר הזקן, אתהלך – לאזניא" (קה"ת תשח"י).

כתבי ודרושי רבינו

בנוסף לכך ישנן העתקות מדרושי רבינו, שהיה אומרם וגם רושמם בעצמו, במשך חמש עשרה שנות נשיאותו תקע"ג-תקפ"ח. את כתביו אלו היה מוסר להעתקה.

מגוכתי"ק נשארו רק גליונות מועטים, בעיקר אלו השייכים לס' "פירוש המלות" ו"אמרי בינה", שעליהם יסופר לקמן פרק ‎קנג. אמנם ההעתקות מדרושיו רבו במאד. מכרכי העתקות אלו נדפסה סדרת "מאמרי אדמו"ר האמצעי", שבה כעשרים כרכים.

כיון שהוא עצמו היה רושם את דרושיו, לכן לא רבו רושמי הנחות ממאמריו, אבל היו יחידים שרשמו את דבריו.

אחד המיוחד שבהם הוא החסיד ר' הלל הלוי מפאריטש. רגיל היה לרשום את הדרושים שהיה שומע מאת רבינו, ואחר הסתלקותו בשנת תקפ"ח – את הדרושים שהיה שומע מאת כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק", והיה מוסיף עליהם הערות וביאורים בין חצאי עיגול (בתוספת סימן סגול – בתחלת וסוף כל הגהה).

[בנוסף להנחות אלו היה גם הוא בעצמו אומר וכותב דרושים. אלו ואלו נדפסו ביחד בסדרת ספריו "פלח הרמון". גם היה כותב הגהות ובאורים לדרושי רבינו שבכת"י; מהם נדפס ס' "לקוטי באורים" לקונ' ההתפעלות ועוד. בספריה נמצאים ארבעה כרכים בגוכתי"ק (482; 1046; 1228 וחלק מ-756), הכוללים הנחות מהדרושים שהיה שומע וגם דרושי עצמו, ועשרות כרכים שבהם העתקות מכתביו – ההנחות והדרושים].

יש עוד כרך אחד, כת"י 1835 – הנחות מדרושי רבינו שנאמרו בשנים תקע"ז-ח, לא נודע מי רשמו.

קונטרסים ואגרות לכללות אנ"ש

'קונטרס ההתפעלות' הוא אחד משלושת ה'מכתבים לאנ"ש' ששלח רבינו לחסידיו בשנת תקע"ד, היא השנה השניה לנשיאותו.

שלוש אגרות אלו נכתבו כהמשך אחת לרעותה, וכשנתבונן בהן בצורה כזו נבין כראוי את השתלבותו של 'קונטרס ההתפעלות' במסגרת זו. האגרת הראשונה היא הנדפסת כהקדמה ל'קונטרס ההתפעלות' במהדורת תרכ"ח. השניה היא זו שנדפסה בשם 'קונטרס ההתפעלות', והאגרת השלישית היא זו שנדפסה בחלקו השני של הספר 'נר מצוה ותורה אור', קאפוסט תק"פ, הנקרא 'שער היחוד'.

סדר כתיבת המכתבים מוכח גם מגוף האגרות, כי בפתיחת 'קונטרס ההתפעלות' נאמר: "בהיות מבואר במכתבי הראשון" (והמכוון הוא ל'הקדמה' הנ"ל), ובתחלת 'שער היחוד' (שהוא המכתב השלישי) כותב: "הנה כבר מבואר באריכות בקונטרס מיוחד9 בפרטי אופני ההתפעלות" כשכוונתו ל'קונטרס ההתפעלות'10.

בשני כתבי-יד שבספריה (מספריהם: 188, 180) נמצא התאריך תקפ"א באגרת הראשונה הנ"ל, ובראשון (בשורה שלאחר החתימה "דובער שי' באאמו"ר ז"ל נ"ע נבג"מ זיע"א מליבאויטץ"): "יום ב' י"ב אלול תקפ"א שנת העוש[ר]". אמנם הן נוסח החתימה ("דובער שי'") והן הטעות שבתאריך (י"ב באלול לעולם אינו חל ביום ב' בשבוע, ובשנת תקפ"א חל ביום א') מוכיחים שלא מקולמוסו של האדמו"ר יצא קולופון זה אלא ממעתיק שטעה בציון תאריך ההעתקה. גם בכתב היד השני מופיע אותו תאריך, אלא שהוא כנראה העתקה מהעתקה קודמת, שהרי הוא עצמו נכתב אחר פטירת רבינו (בשנת תקפ"ח) כאמור בכותרת שם: "מכבוד אדמו"ר מוהר"ד נ"ע זיע"א"11.

את תאריך הכתיבה האמיתי מצאתי בכותרת המכתב שבשני כתבי יד אחרים שבספריה (מס' 381, 606): "אגרת השלוחה לכללות אנ"ש שנת תקע"ד לפ"ק". נוסח החתימה שם: "דובער באאמו"ר הגאון ז"ל נ"ע", ללא ציון תאריך.

המכתב השני, 'קונטרס ההתפעלות', מתוארך אף הוא בכתב יד שבספריה (מס' 260): "אגרת מאדמו"ר לכללות אנ"ש דמדינתינו שנת תקע"ד לפ"ק". בכתב יד 417 נפתח הוא בכותרת שכנראה יצאה מקולמוס המחבר: "לכללות אנ"ש דמדינתנו"12. ובקולופון (בכתיבה שונה): "נשלם בעזה"ש קונטרס ההתפעלות. שנת תקע"ה לפ"ק" – והוא כנראה תאריך ההעתקה.

בכתב יד 260 הנ"ל מתוארכת גם האגרת השלישית ('שער היחוד' שהוא 'קונטרס ההתבוננות'), וכותרתה: "קונטרס ההתבוננות מאדמו"ר דוב בער שליט"א תקע"ד לפ"ק".

מכאן מתברר ששלושת המכתבים נכתבו בזה אחר זה בשנת תקע"ד, אלא שסדר הדפסתם היה מן המאוחר למוקדם: לראשונה נדפסה בשנת תק"פ האגרת השלישית בשם 'שער היחוד', מאוחר יותר (לא לפני תקצ"א ומסתבר שאחר תקצ"ז13) נדפס 'קונטרס ההתפעלות' שהוא המכתב השני, ובאחרונה נדפס המכתב הראשון כ"הקדמה" ל'קונטרס ההתפעלות', ווארשא תרכ"ח.

דפוס חסידי מחתרתי ברוסיה

מהתקופה שלאחרי גזירת סגירת הדפוסים ברוסיה, שנת תקצ"ז ואילך, נודע לנו על קיומו של בית דפוס מחתרתי ברוסיא, על פי חמשה ספרים בלבד שנדפסו בדפוס זה: תקוני הזהר. תניא – שתי הוצאות. שער התשובה והתפלה, ודרך חיים לאדמו"ר האמצעי.

שנות פעולתו של דפוס זה הן, בשנים הסמוכות לתקצ"ז. המקום – באחת העיירות בליטא, באוקריינא או ברוסי' הלבנה. וכשם שמקומו וזמנו של בית הדפוס לוטים בערפל כך גם שם בעליו; אלא שנראה שהי' מחסידי חב"ד, מן העובדה שכמעט כל הספרים שהדפיס הם ספרי חסידות חב"ד.

הסימנים המובהקים של תוצרת דפוס זה הם:

מקום הדפוס הנאמר בשערי כל הספרים הוא מזויף. כמו כן שנת ההדפסה ושם המדפיס. ולא זו בלבד אלא אף חותמת הביקורת (הצנזורה) המופיעה על כל הטפסים גם היא מזויפת. כללו של דבר – כל הנאמר בספרי בית דפוס זה על ההדפסה אין לו ולמציאות העובדתית ולא כלום. ואין כל פלא בדבר, שהרי שנות פעילותו של בית דפוס זה היו לאחר גזירת הדפוסים ברוסיא14, כאשר החזקת בית הדפוס הי' עון חמור ביותר, שמגיע עבורו עונש קשה. לפיכך נאלץ המדפיס להעלים את שמו זמנו ומקומו.

עד כאן נקודת היסוד של מאמר זה, שבהמשכו יובאו הוכחות לבסס את ההנחות הללו, וכן יובהרו להלן הדברים בפרטיות, למרות דבריהם של ביבליוגרפים ידועי-שם, השוללים אפשרות כזו מעיקרה, ומשערים, שדפוס זה לא הי' ולא נברא, וכל הספרים הנ"ל נדפסו בקאפוסט – לפני הגזירה, או בלבוב – שאיננה ברוסיא.

*

הראשון שהבחין בדמיון שבין הספרים האמורים, עכ"פ – חלק מהם, הי' מר א. מ. הברמן, ברשימתו ב"שערי חב"ד" (עלי עין תשי"ב), הכותב ברשימת הספר "דרך חיים"15 (מס. 29):

דרך חיים ותוכחת מוסר השכל ... בקאפוסט בשנת אזן שומעת תוכחת חיים לפ"ק (נראה שזה הוא דפוס לבוב משנת תר"י לערך).

ובספר שער התשובה והתפלה16 (מס. 272) כותב:

האותיות הן אותיות ספר 'דרך חיים ותוכחת מוסר השכל' הנראה כדפוס לבוב תר"י לערך.

ברשימה הנ"ל נדפסו גם הגהות והוספות ר' חיים ליברמן [המסומנות בכוכב], המעיר על רשימת הספר "דרך חיים" הנ"ל:

על הטופס שלנו יש חותם רוסי המעיד, כי הספר נבדק ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה. גזירת בדיקת הספרים היתה בשנת 1837, ולפי זה מסתמא נדפס באמת בקאפוסט.

עיקר ההוכחה שבדברים אלה [של הרח"ל] היא, שהספר נדפס ברוסיא לפני תקצ"ז (ולא בלבוב בתר"י לערך, כדברי הברמן), ומה שסיים "ולפי זה מסתמא נדפס באמת בקאפוסט", היינו מכיון שכך נאמר בשער, ואין כל סיבה להניח שיש כאן איזה זיוף.

בספר "שער התשובה והתפלה" (מס. 272) הנ"ל לא מופיעה הערתו של הרח"ל, כי בטעות17 נדפסה בסוף מס. 271, ושם נאמר:

על השער אמנם כתוב 'שקלאב' אבל מכיון שהאותיות הן של 'דרך חיים' (סי' 27 [צ"ל: 1829]) ... אפשר שגם זה דפוס קאפוסט.

עיקר ההוכחה שהספר נדפס ברוסיא לפני תקצ"ז (לא בלבוב תר"י לערך) קיימת גם כאן, כיון שגם בספר זה מופיעה חותמת הרב של קאפוסט19. אך מה ששיער הרח"ל, מחמת הדמיון בין אותיות ספר זה לספר "דרך חיים", שגם הוא נדפס בקאפוסט, הרי ערבך ערבא צריך, כי אפשר לומר גם להיפך, ששניהם נדפסו בשקלאב20, ומאי אולמא האי מהאי?

מסיבה זו נזהר הרח"ל מלנקוט בלשון של ודאות, וכתב בלשון "אפשר שגם זה דפוס קאפוסט". וגם בספר "דרך חיים" כתב בזהירות בלשון "מסתמא נדפס באמת בקאפוסט". אך אפשר גם שנדפסו שניהם בשקלאב. ושמא יש ללכת עוד צעד באותו כיוון, וכיון שבודאי נדפסו שניהם באותו דפוס, ובודאי אחד מהם מזויף אפשר גם ששניהם זיוף, ובאמת נדפסו שניהם במקום שלישי. ומה שבחרו המדפיסים לכתוב בדרך חיים "קאפוסט" ובשער התשובה והתפלה "שקלאב", הוא משום ששני השערים הללו אינם אלא העתק שער ההוצאה הראשונה של ספרים אלו, שהעתיקוהו בשלימותו – כולל מקום הדפוס של ההוצאה הראשונה, ש"דרך חיים" נדפס ב"קאפוסט" ו"שער התשובה והתפלה" ב"שקלאב".

מה טעם מצא הרח"ל לבחור יותר בעיר "קאפוסט"? על כך חייבים אנו להעתיק בשלימות את לשונו, אצל "שער התשובה והתפלה":

מכיון שהאותיות הן של ספר 'דרך חיים' (סי' 27 [צ"ל: 29]) ו'לקוטי אמרים' (סי' *52) אפשר שגם זה דפוס קאפוסט.

הספר לקוטי אמרים הנ"ל לא הי' במקורו ברשימת הברמן ונוסף ע"י הרח"ל [ומסומן בכוכב]. הוצאה זו של התניא היא תקע"ד חמ"ד, והרח"ל כותב עלי':

ראיתי שלושה טפסים ועל שלשתם יש חותם רוסי שנתבקרו על ידי הרב הקאפוסטי ל. יפה; ואם כן מסתמא הוא דפוס קאפוסט. אותיות הדפוס הן אלו שבספר 'דרך חיים' (סי' 28-27 [גם כאן צ"ל: 29]). פרט השנה נזדייף על פי דפוס שקלאב.

הוצאה זו של התניא איננה היחידה שנמצאים בה סימנים אלה. מיד לאחר זה מוסיף הרח"ל עוד הוצאה (מס. **52):

אותיות הדפוס הן כמו בהוצאה הקודמת וגם עליו החותם הרוסי הנ"ל, ואם כן גם זה דפוס קאפוסט.

מכאן למדנו שהסיבה וההכרעה לקבל את קאפוסט כמקום הדפוס של ארבעת הספרים האלה היא חותמת הרב הקאפוסטי, המופיעה (כמעט) בכל הטפסים שהגיעו לידינו (מארבעת ספרים אלה). לכן נראה לרח"ל ששם נדפסו ושם היו, אצל הקונים אותם, שמסרוהו לרב העיר לבקרו ולחתמו.

מסקנתו זו של הרח"ל מועתקת גם ע"י הר"י שי' מונדשיין בספרו "תורת חב"ד – ביבליוגרפיות – תניא" מס. י-יא, אך בע' 71 שם מרבה להתפלפל בדברים אלה. ואלו דבריו:

ב'שערי חב"ד' (מס' *52) כותב ר"ח ליברמן: "ראיתי שלושה טפסים ועל שלשתם יש חותם רוסי שנתבקרו ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה; ואם כן מסתמא הוא דפוס קאפוסט" (וכן מוכח מצורת האותיות, עיי"ש). חותמת זו נמצאת גם בטפסים נוספים, ובשתי המהדורות (מס' י-יא לעיל). והדבר מעורר פליאה: חותמות הביקורת נקבעו בגזירת הדפוסים של שנת תקצז – 1836 לשם אישור "כשרות" הספרים שנדפסו קודם לגזירה, ושהוחזקו בבתיהם של היהודים. הספרים ניתנו על-ידי בעליהם לביקורת אל המורשה האיזורי מטעם הצנזורה שבמקרים רבים היה זה הרב המקומי, ואותו מבקר הטביע את החותמת (בדרך כלל בצירוף חתימתו שלו). כך שלמעשה לא היה כל קשר בין מקום ההחתמה למקום ההדפסה, שהרי היהודי החזיק בביתו ספרים שנדפסו במקומות שונים ולאו דוקא ממקומו או מארצו.

והנה לפנינו שתי מהדורות, ושתיהן חתומות ע"י אותו רב מקאפוסט, כלומר שהספרים ניתנו לו לאישור מאנשי עירו וסביבתה, היתכן כי שתי המהדורות נמכרו כולן רק לתושבי קאפוסט?! מדוע לא מצינו ספר ממהדורה זו שעליו חותמת-ביקורת מאיזור אחר?

לו הייתה קיימת רק מהדורה אחת, ניתן היה לשער שהגזירה יצאה סמוך לסיום ההדפסה קודם שהחלה הפצת הספר, ואזי ניתנו הספרים לאישורו של הרב המקומי בעודם בבית הדפוס, וחתומים נמכרו לכל אתר ואתר. ברם ביצוע מהדורה שניה מוכיח שקודמתה כבר אזלה מן השוק, כלומר שהמהדורה הראשונה קדמה לגזירה זמן לא קצר, כדי מכירתה וכדי סידור והדפסת מהדורה חדשה. ומהו, אם-כן, פשר החותמת הזהה בכל הטפסים?

בשים לב לעובדה שהדפסה זו בין כך אינה "כשירה", לא נזכר בה שם המדפיס ולא מקום הדפוס שנת ההדפסה מזוייפת גם היא, והיה לכאורה מקום להשערה שהספר נדפס בקאפוסט במחתרת, אחר שיצאה הגזירה לאיסור הדפוסים העבריים, ובבית הדפוס החתימו את כל הטפסים של שתי המהדורות ב"הכשר" הרב קודם למכירתם. השערה זו יכולה היתה לפתור תמיהות רבות, אך מאידך גיסא מעוררת היא תמיהה לא פחות קטנה: היכן מצינו אח ורע לתופעה זו של הדפסת ספר עברי במחתרת במשך תקופת הגזירה?21.

קיומם של בתי דפוס מחתרתיים ברוסיה הוא עובדה קיימת. כגון בית הדפוס של ר' נתן בברסלב בתקופה מסויימת, וראה גם ב'שערי חב"ד' מס' 201: "ר' חיים ליברמן משער, כי דפוס פרטי כאן [בשקלאב], בלתי ליגלי, מחמת גזירת המלכות". אך אין ידועות לי עדויות על קיומם של בתי דפוס מסוג זה אחר הגזירה המקיפה של שנת תקצ"ז (אלא אם כן נאמר שדברי ר"ח ליברמן אודות דפוס שקלאב הנ"ל מתייחסים אף הם לגזירת הדפוסים של תקצ"ז).

טרם שניגש לדון בדברים אלה, החובה להוסיף ספר חמישי שנדפס בדפוס זה (שגם בו ישנם כל הסימנים של דפוס זה, באותיות, וגם בנייר, ובחותמת של הרב מקאפוסט), הוא ספר תקוני הזהר שנאמר בשער "בדפוס של הרבני הנגיד המופלג מהור"ר יהודה במו' א"ש פייווש יפה זללה"ה, בקאפוסט והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע [תקפ"ה] לפ"ק.

אם אנו זקוקים להוכחות נוספות על הזיופים שבשער ספר זה, יבוא ויעיד אישור הצנזורה שמעבר לשער, שם נאמר שהאישור ניתן בשנת 1810 – 15 שנים לפני התאריך המופיע בשער. ובאמת אין האישור שבתאריך זה אלא העתק מאישור הצנזורה שניתן לתקוני הזהר שנדפס בקאפוסט בשנת תק"ע22.

וגם בספר זה, כבשאר הספרים, אנו מוצאים את הסימן המובהק הנ"ל: בכל הטפסים שהגיעו לידינו מספר זה, מופיע חותם רוסי ה"מעיד" שהספר נתבקר על ידי רבה של קאפוסט. בדקתי מאות טופסי ספרים שנדפסו ברוסיא, שמופיע בהם חותם רוסי שהספר נתבקר על ידי רב, ובאף אחד מהם לא מצאתי חותם זה, גם בספרים שנדפסו בקאפוסט. והגם ש"אין לא ראינו ראי'", בכל זאת, הלא דבר הוא.

אמנם מצאתי חותם דומה לזה שלפנינו, שאכן נחתם על ידי רבה של קאפוסט, שאף חתם בכתב ידו את שמו ליד החותם. את החותם הזה בצירוף חתימתו של הרב מצאתי בשלשה ספרים: א) שו"ע אדמו"ר הזקן (הלכות פסח שקלאב תקע"ד). ב) אמרי בינה (קאפוסט תקפ"א). ג) מקדש מלך (סדילקאב תק"פ). עובדה זו מגבירה את הפלא ואת התעלומה שבספרים הנידונים שבעתיים – מדוע מחמשת הספרים האמורים, כל הטפסים חתומים בחותם השני – שאינו אלא חיקוי החותם האמיתי, ובכולם מופיע החותם – בלי החתימה שבצדו. האם אין כל זה אלא הוכחה שהחותם עצמו גם הוא מזויף – יחד עם זיוף כל האמור בשער על המדפיס, מקום ושנת ההדפסה?!

מכיון שהגענו למסקנה המסתברת לאור כל זה, שגם חותם הביקורת הוא מזויף, דבר שלא מצאנו לו אח ורע. נחזור לדיון הראשון: אם אמנם נעשה כל זה בקאפוסט, דהיינו הן ההדפסה המחתרתית והן ההחתמה המזויפת, האם לא חשש המזייף מפני הרב החותם, שמא יגיע אליו אחד מהספרים ויבחין מיד בזיוף? או שמא לא חשש הרב עצמו מן העונש החמור הכרוך בזיוף זה, ולא נמנע מהזכרת שמו על הקלקלה?

מחמת כל זה וכיו"ב שולל הרח"ל את כל תאוריית הדפוס המחתרתי וזיוף החותם, ומניח שהספר אכן נדפס בקאפוסט לפני הגזירה של תקצ"ז23, ולדעתו החותמת היא מקורית, ושתי חותמות היו לו לרב של קאפוסט. אך כבר כתבתי את הסיבות שקשה לקבל הנחה זו. ויבחר הבוחר.

אך אם אמנם אמת הדבר הזה שהדפוס הוא דפוס מחתרתי – לאחר גזירת הדפוסים, והחותם הוא מזויף – לא מסתבר כלל להניח שהדפוס הי' בקאפוסט, שהרי הרוצה לשקר ירחיק עדותו.

שוב אין לנו שום ידיעה על מקום ההדפסה – מלבד עובדות אלו:

א) שהדפוס הי' ברוסיא24, כניכר מהאותיות וכו' ומהזיופים וכו' שרגילים בהם דפוסי רוסיא.

ב) שכל חמשת הספרים הללו נדפסו לאחר גזירת הדפוסים בתקצ"ז, שלכן נחתם חותם הביקורת בבית הדפוס.

ג) שמסתבר, שהמדפיס הי' מחסידי חב"ד, שלכן, ארבעה מתוך חמשת הספרים הם ספרי חסידות חב"ד.

חותמת הרב המבקר

עתה שמצאנו את החותם המקורי עם חתימת המבקר בצדו, עלה בידינו גם לברר את שמו וזהותו של הרב שנשתבשו בו בכל הרשימות הנזכרות.

ב"שערי חב"ד" שם כותב הרח"ל "ע"י הרב הקאפוסטי ל. יפה". ב"תורת חב"ד" שם כותב הר"י שי' מונדשיין "במכתב אלי כותב ר"ח ליברמן כי אפשר ויש לקרוא מ. יפה במקום ל. יפה (על ר' משה מ"ץ בקאפוסט ראה לעיל בהסכמות למס' ו ובהערה 3 שם25)".

והנה כשאנו מעיינים בחתימתו, אמר לי הרח"ל, שמפורש בה שמו "נחום". וזהו פשר דבר:

לפועל מופיעה בחותם (בין במקורי ובין בחיקוי) האות N שהיא אות נו"ן לטינית. ברוסית אין אות כזו, אך יש לה קצת דמיון לאות Л שהיא אות למ"ד רוסית, ולאות M שהיא אות מ"ם רוסית.

הרח"ל משער, שהנכונה היא נו"ן לטינית. ומחוסר בקיאות בשפה הרוסית – על ידי חורט החותמת, חרט במקומה נו"ן לטינית, המורה על השם נחום.

לא ידוע לנו רב בקאפוסט, באותה תקופה, בשם נחום יפה, אך ידוע מדפיס בקאפוסט בשם מנחם נחום יפה – הוא אחד משלשת האחים השותפים בני א"ש פייווש יפה. משער הרח"ל, שהוא הרב הנבחר על ידי הצנזור לבקר את ספרי היהודים בקאפוסט.


1) ראה לעיל פרק הקודם.

2) ראה בהערות שבשוה"ג שם.

3) ראה לעיל פרק ‎יב. לקמן פרק ‎קנג.

4) כ"ק אדמו"ר האמצעי.

5) לארץ הקודש, אחרי שהתיישב בחברון. ראה תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק ט ופרק יג. עוד אודותיו – ראה חברון שלנו ע' 8 ואילך.

6) כ"ק אדמו"ר ה"צמח-צדק".

7) ראה לעיל פרק ‎כו.

8) אדמו"ר האמצעי.

9) כן הלשון בדפוס וברוב כה"י שראיתי. אך בכ"י 383 נאמר: "במכתב מיוחד", ובכ"י 138 ו-756: "בקונטרס במכתב מיוחד".

10) דלא כפי שרצתה להוכיח רחל אליאור, בקרית ספר כרך נד ע' 387-391, כי הראשון נכתב בשנת תקפ"א, השני בשנת תקע"ג-ד והשלישי בשנת תקע"ד (ונדפס בתק"פ).

11) אחר כך הודיעני ר' יהושע מונדשיין כי במחלקת כתבי-היד שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי נמצא ה'מכתב הראשון' בארבעה כתבי יד (3515 °8, 3531 °8, 3567 °8 [וסופו קטוע], 5629 °8) ורק באחד מהם (3531 °8) מופיע תאריך אחר החתימה: "דוב בער בא"אדמו"ר ז"ל נ"ע נבג"מ מלובאוויטש יום ב' י"ב אלול תק"פ שנת העושר לפ"ק". ובנוסח זה נשתבש הכותב גם בפענוח פרט השנה וכתב תק"פ תחת תקפ"א.

12) כותרת זו נמצאת גם בכתבי-היד שבירושלים 3548 °8. אך ב-1478 °8: "לכללות אנ"ש בכלל ובפרט".

13) שקצת נראה בו שנדפס אחרי גזירת סגירת הדפוסים ברוסיה בשנת תקצ"ז. ראה לקמן פרק הבא.

14) ראה לקמן פרק ‎נט.

15) הוצאה שלישית.

16) ח"א הוצאה שניה.

17) אין זו טעות דפוס, אלא שהברמן טעה בדברי הרח"ל, כדלקמן בהערות.

18) והברמן טעה וחשב שרח"ל מדבר כאן על ההוצאה הראשונה של "שער התשובה והתפלה" (ראה הערה שלפנ"ז) ומדבר על הדמיון שבינה לבין ההוצאה הראשונה של "דרך חיים", ולכן הוסיף בדברי הרח"ל את המס. 27 - שהיא ההוצאה הראשונה של "דרך חיים".

19) שכ"ה בכל הטפסים של כל הספרים של דפוס זה, ובטופס שלפני הרח"ל של ספר זה נשמטה החותמת בטעות. וישנה גם בטופס שבספריה (צילומו – בהוספות לס' "שערי תשובה" קה"ת תשד"מ ע' 20).

20) מסיבה זו לא כתבתי ברשימת דפוסי "שערי תשובה" (שם ע' 17 סי' ג) שהוא דפוס קאפוסט, רק בהערה 3 שם כתבתי: "בהשער נזכר "שקלאב", אבל חותם הביקורת הוא מהרב דקאפוסט".

21) ועלי' יש להוסיף תמי' נוספת: לפנ"ז שם (ע' 66) רושם מונדשיין כמה שינויים מחמת הצנזורה שבדפוס זה; כיון שדפוס זה הוא מחתרתי. מיהו הצנזור של דפוס מחתרתי זה שצינזר כל כך את התניא ולאיזה צורך?

22) גם לשון השער הוא חיקוי בלתי מוצלח של שער דפוס סלאוויטא תקפ"ו, ובמקום הכתוב שם "ויתר המעלות לא נפקד דבר מתמונת התיקונים הנדפסים פה בשנת תקפ"א" - שינה בדפוס שלפנינו וכתב "הנדפסים בטוב ויפה". גם את הפסוק והמשכילים יזהירו שבאה כמסגרת לשער בדפוס סלאוויטא תקפ"ו העתיק בצורה דומה בדפוס שלפנינו. ואם כן בודאי נדפס הספר אחר תקפ"ו, ולשם זיוף השער וכו' השתמש כאן בשני דפוסים: א) קאפוסט תק"ע. ב) סלאוויטא תקפ"ו.

23) אך גם אז נצטרך לומר שהספרים נדפסו בקאפוסט סמוך להתחלת הגזירה בשנת תקצ"ז, שלכן ניתנו כל הספרים לאישורו של הרב המקומי, בעודם בבית הדפוס. ואז יהי' לפחות שם המדפיס בספר דרך חיים מזויף; שבשער ספר זה נעתק לשון השער של ההוצאה הראשונה (והב') של ספר זה, בקאפוסט בשנת תקע"ט "בדפוס של הרבני ... ישראל במו"ה יצחק יפה". המדפיס ר"י יפה עלה לארה"ק בשנת תקפ"ג (ראה תולדות חב"ד בארה"ק ע' נא) ונפטר לפני תקפ"ט (ראה גריבסקי, זכרון לחובבים, חוברת יא), אם כן בודאי לא הדפיס ספרים בקאפוסט סמוך לשנת תקצ"ז. שמו המופיע בשער הספר הוא בודאי זיוף.

24) יש לשער שאותיות אלו הן שאריות של אחד הדפוסים של רוסיא שנסגרו בשנת תקצ"ז, ולכן אותיות דפוס זה הן שחוקות כל כך; ועל ידי דמיון סוגי האותיות של הדפוסים השונים ברוסיא לאותיות דפוס זה הי' אפשר לברר זאת. אבל: א) השוואה זו דורשת עין חדה הרגילה בהשוואת אותיות דפוסים אלו, ועיון בסבלנות בספרים מרובים שנדפסו בעיירות שונות שברוסיא - שרבו בהם זיופים בשם העיר, והרגילים בהעברת האותיות והדפוס מעיר לחברתה. מה גם שעלינו להשוות אותיות שחוקות לבלתי שחוקות. ב) גם אז, נדע רק מהיכן באו האותיות, אך לא את מקום הדפוס, שבודאי לא נשאר במקומו לאחר סגידת הדפוס על ידי המלוכה.

אופן קל יותר הוא לברר מאיזה דפוס הגיע לידי מדפיס זה העיטור האחד והיחיד שאפשר למצוא בחמשת הספרים האלה, והוא מופיע בהם פעמיים: א) בשער הספר דרך חיים. ב) בספר תקוני הזהר בסוף ההקדמה (יח, ב). ולע"ע לא מצאתיו בספרים אחרים.

25) ושם (ע' 80) כותב מונדשיין אודות הרב ר' משה ב"ר ישראל מ"ץ דק"ק קאפוסט "חתום בהסכמות על ספרים רבים שנדפסו בקאפוסט ובשקלאוו. ונראה שהיה מחסידי אדמו"ר הרש"ז".

אמנם א) לא מצינו שיהי' שם משפחתו יפה. ב) בחקירות של המאסר השני של אדמו"ר הזקן, בשנת תקס"א, אמר המתורגמן ר' יהודה בן פייבוש מקאפוסט (כרם חב"ד 4 ע' 80):

בעיר קאפוסט שבה אני מתגורר ישנו המורה משה בן ישראל, אך לא ידוע לי אם הוא למד ממנו אם לאו.