מסביב לחסידות > תולדות חב"ד ברוסיה הצארית > דור שלישי – אדמו"ר הצמח צדק > סדרת "צמח צדק"

סדרת "צמח צדק"

התשובות האבודות

גדול המשיבים בדורו (במדינתו והסמוכות לה) הי' כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". בסדרת "צמח צדק" שנדפסה במהדורה חדשה, נדפסו יותר מאלף תשובות, אשר נכתבו על ידו במשך כיובל שנים. תשובות שנכתבו אל רבנים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה.

אמנם מתוך העיון בכתביו נראה שעוד תשובות רבות נכתבו על ידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ונאבדו או נשרפו בשריפות שפקדו את ליובאוויטש במשך השנים.

יש גם מקום לשער, אשר תוספת זו שנאבדה היא מרובה בהרבה ממה שנדפס בסדרת "צמח צדק".

*

כדי לברר את היקף התשובות האבודות, נפנה אל דברי המלקטים שסידרו את תשובות ה"צמח צדק" לדפוס בהוצאתם הראשונה:

א) בשו"ת חלק אבן העזר סי' פו יש תשובה אודות עגונה אחת שהיתה הכחשה בין העדים בחקירות, ואחר שנישאת בא אחד ואמר שהוא בעלה והיא הכחישתו, והי' בזה דיון ארוך בין רבינו ובין הגאון רבי שלמה קלוגר והגאון בעל הדברי חיים.

במפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים והמסדרים:

רבינו הקדוש נ"ע כתב הרבה תשובות על זה, ובשריפה האחרונה ר"ל נשרף הבוך ולא נשאר רק זאת התשובה.

בהערות כ"ק אדמו"ר לתשובה זו מביא מכת"י, שהגב"ע הקשורות למעשה זה הם משנות תר"ח-תרט"ז, והשריפה התקיימה זמן מה אחרי כתיבת התשובות, היינו בין השנים תרט"ז-תרי"ח¹.

ב) בשו"ת חלק אבה"ע סי' שמו יש תשובה אודות עגונה שבעלה נטבע ונמצא והוכר בכמה סימנים בינונים וסימני בגדיו, ובהערותיי לתשובה הזאת הבאתי שרבינו דן בזה עם הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש², עם הג"ר יצחק אייזיק בהר"ד ראב"ד וויטבסק³ ועם מוהרש"ז מ"ץ דוויליז, והוספתי אשר מתוכן כולם נראה שרבינו כתב בזה עוד תשובות שלא הגיעו לידינו.

אודות השו"ת הזו דן גם בחיו"ד סי' קצז ס"י, וכותב שם אשר בסופו של דבר "יצא ההיתר מעשרה רבנים"; אך אלינו הגיעו רק חלק מהשו"ת שבין רבינו ובין שלשת הרבנים הנ"ל. וכהנה מצינו רבות.

ג) בשו"ת חלק אבה"ע סי' פא יש תשובה אודות עגונה שבעלה נסע משקלאוו לבוקארעסט ונאבד ואחר כך אמרו לה שבבוקארעסט מת אחד ששמו כשם בעלה.

במפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים:

לפי הנשמע היה מרבינו הקדוש כמה תשובות בענין זה בוך שלם, אשר פלפל בזה עם גאוני הדור ז"ל, ועוד כמה תשובות, אך נאבד, ולא נמצא רק זאת התשובה ותשובה שאחריה.

בהערותיי לתשובה הזאת כתבתי שכתי"ק התשובה הזאת היא בכת"י 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק:

קודם לתשו' זו שייך תשובת יצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא, והוא בחלק יד.

שוב הגיע לידינו תצלום כתי"ק 1021. ושם קצד, ב:

קיצור מתשו' בחלק י"ד סי' מ"ט, באשת בעריל בן שמעריל משקלאב⁴.

תשובת יצחק ריש גלותא לא הגיעה לידינו, וגם כל הכרך הזה הנקרא "חלק יד" הנ"ל לא הגיע לידינו.

ד) יש עוד תשובות שבכרך 1050 שבהן מציין לחלק יד, אחת מהן היא הנדפסת בחאה"ע סי' מח, שמתוכנה נראה שנכתבה בשנת תקצ"ג. היא מועתקת ומוגהת בכתי"ק 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק:

תשובה זו הועתקה לכאן עם ההגהות מחלק יד.

כך מציין בכרך הזה גם לחלק ג, חלק ח ועוד, וכל אלו לא הגיעו לידינו.

ה) שוב הגיע לידינו עוד כמה ביכלאך תצלום כתי"ק, שבהם מצויינים פעמים רבות החלקים שבין א-יד.

כתי"ק 1017, שהוא אוסף תשובות בחלק או"ח, ובדומה לכתי"ק 1050 הנ"ל גם בו מציין לחלקים ב, ג, ו, ז, ח, ט, יד – להעתיק משם תשובות השייכים לחלק או"ח, או להוסיף להם הגהות וקיצורים. אמנם חלקים אלו, של כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא הגיעו לידינו. ואפשר גם הם נשרפו באותה שריפה בליובאוויטש.

כתי"ק 1022, שהוא אוסף תשובות בחלק אהע"ז, ובדומה לביכלאך הנ"ל מציין לחלקים ג, ו, ט, יא, יב – שמשם הועתקו תשובות לכרך זה, והושלמו והוגהו אח"כ בכרך זה בכתי"ק.

כרכי שו"ת הראשונים שלו

כדי לברר מהם החלקים א-יד, שרובם נאבדו ולא הגיעו לידינו, עלינו להקדים:

בשנים הראשונות הי' כורך כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את התשובות שהי' כותב, או את העתקתם, יחד עם מכתבי השאלות, בכרכים מיוחדים, שהיה קורא להם בשם: חלק א, ב, ג, וכיו"ב. כאשר הי' מציין לאיזה תשובה הי' מציין לה לפי שם הכרך הנ"ל⁵.

אחרי שכבר היו אצלו יד כרכים של שו"ת, או יותר, התחיל לסדר את התשובות מחדש, במהדורה בתרא (אולי כדי להכינם לדפוס), מסודר לפי חלקי השלחן ערוך.

אחד מכרכי מהדורה בתרא זו הוא כת"י 1050 הנזכר, שנכתב עליו בכתי"ק "שו"ת חלק אה"ע, נק' מה"ב, חלק ב". התשובה הכי מאוחרת שמתוארכת בכרך הזה היא משנת תר"ג.

ועוד אחד הוא כת"י 1017 הנזכר, שהם שו"ת חלק או"ח מהדורה בתרא. התאריך האחרון שנזכר בו (רעו, א): בשנת תרי"ב.

ואם כן אפשר לשער אשר לערך באותן שנים נכרכו כרכים אלו, ואשר הכרכים א-יד שמצויינים בו, הם משנים קודמות יותר.

מתוך 14 הכרכים האלו הגיעו לידינו רק שנים:

חלק ז, הוא כת"י 233, שבו נכרכו השו"ת שנכתבו בשנים תקפ"ב-תקפ"ה⁶.

חלק יג, הוא כת"י 1019, חלקו קיצורים לתשובות שנכתבו בכרכים קודמים, שאליהם רגיל לציין בשמם: חלק א, ב, ג, ד וכיו"ב.

בכרך הזה אין תאריכים, אבל מתוך התשובות שנרשמו בו, וידוע לנו תאריך כתיבתם, נראה שהכרך הזה נכתב ונכרך לערך בשנים תק"צ-צ"א.

שלושת הכרכים האלו (233, 1019, 1050) הם הכרכים הכי קדומים שהגיעו לידינו, מכרכי תשובות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שנכתבו ונכרכו לערך בין השנים תקפ"ב-תר"ג. מתוכם למדנו שלפחות עוד שנים עשר כרכים נכתבו על ידו במשך השנים האלו, ונאבדו או נשרפו.

אם יהיו הכרכים האלו, קנה המדה שלנו גם לכרכים שנכתבו בשנים הבאות, נוכל לשער, שאלף התשובות שנדפסו בסדרת "צמח צדק" הן רק חלק קטן מהתשובות שנכתבו על ידו במשך יובל השנים.

התשובות שכתב בימי חרפו

התשובה המתוארכת בתאריך הכי קדום, שהגיעה לידינו, היא משנת תקע"ט, שנדפסה בחיו"ד סי' ח.

בכותרת אין תאריך, אבל בתחלת אות יו"ד כותב רבינו: "אשתקד בשנת תקע"ח", ומכאן ידענו שהמעשה הי' בשנת תקע"ח והתשובה נכתבה בשנת תקע"ט.

גוכתי"ק התשובה הזאת לא הגיע לידינו, רק העתקה מוגהת בכתי"ק 1041, שם מופיעה בתחלתה כותרת בכתי"ק: "הועתק מן ח"ג סי' י"ב עם הגהות"

כלומר שרבינו הצמח צדק הורה לסופר שלו להעתיק את התשובה הזאת מתוך חלק ג' אל כת"י 1041, ושם הוסיף עליו הגהות בכתי"ק.

בחיו"ד סי' רמ נדפסו קיצורים לתשובה הזאת, שנעתקו מכתי"ק 1019 הנ"ל, ובכתי"ק הנ"ל נרשם שבתשובה המקורית נכתבו שתי תשובות על זה, האחת בבוך חלק א והשניה בבוך חלק ג.

גם סי' קמה שבחאה"ע ח"ב ידוע לנו שמקורה נכתב בחלק ג, שלא הגיע לידינו (ראה הערות לסי' תלב), ובאות ה נתפרש בה שנכתבה בשנת תקפ"א.

למדנו אם כן, שחלקים א-ג כוללים תשובות שנכתבו לערך בשנים תקע"ט-תקפ"א.

יש עוד תשובה אחת שנתפרש בה שהיא משנת תקע"ט, היא תשובה רלה בחלק יו"ד. בהערות לתשובה הנ"ל נכתב שיש מהדורה נוספת לתשובה הזאת, או למעשה דומה, ושם נתפרש בכותרת שהיא משנת תקע"ט.

עוד תשובה אחת מאותה תקופה, היא תשובה שמט שבחלק יו"ד. לא נתפרש בה התאריך, אמנם בהערות שם נתבארה המשמעות שהיא משנת תקע"ח.

מסתבר שרק בשנה הזאת, בהיותו בגיל כ"ח, התחיל להשיב תשובות בקביעות.

הגיעו לידינו תשובות אחדות מתקופה קדומה יותר:

א) בתשובה אחת (חאהע"ז סי' שצא) דן בגט שנכתב בשנת תקע"ג.

ב) בתשובה אחת (חיו"ד סי' שיג) הי' כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הממוצע בין השואלת, לבין הרה"ק מהרי"ל שהוא הי' המשיב⁷.

עצם העובדה שאינו מוסיף שום דיון הלכתי מצדו, ורק מבאר את השאלה וכו', זה עצמו מורה שהי' זה עדיין בימי חרפו, כאשר הוא עדיין לא רצה להורות בעצמו. זאת התחיל לעשות בעיקר משנת תקע"ח ואילך, וכנ"ל.

ג) שוב הגיע לידינו כתי"ק 1024 (קלג, א), הערה למס' יבמות (נדפסה בשו"ת צמח צדק מילואים ח"ה סי' נט), ובסופה כותב ששאל "אצל כבוד אאז"ק מו"ר הגאון שי'", והיינו שנכתב בצעירותו, לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג.

התשובות שכתב בסוף ימיו

בשנים האחרונות לא הי' רבינו הצמח צדק בקו הבריאות ובאותה תקופה היו החסידים מגישים את שאלותיהן על ידי המשרתים ועל ידם הי' משיב בקצרה (בית רבי קיט, ב). אז שם המשרה על בנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע להשיב לשואלים בהלכה (שם קכב, ב). לפעמים הי' מוסר מהרי"ן את השאלות אל רבינו הצמח צדק שהוא הי' משיב עליהן בעצמו⁸.

לא נתפרש כאן באיזו שנה שם את המשרה הזאת על בנו הרה"ק מהרי"ן נ"ע; אבל אם נשפוט לפי תאריכי התשובות שהגיעו לידינו מסתבר שהי' זה משנת תר"כ ואילך.

שלשת כרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט:

א) כתי"ק 1096, הנקרא "בוך תרי"ט א", וכולל דרושי דא"ח ותשובות, ומהכריכה נראה שנכתבה כולה בזמן אחד, אחר שנכרך.

ב) כתי"ק 1098, הנקרא "בוך תרי"ט ג", וכולל דרושי דא"ח וכמה תשובות⁹. בכרך זה חסרים דפי השו"ת, אבל כל הכרך הועתק בכת"י 229, ובו באות גם התשובות. חלק מדפי הכתי"ק נמצאו והם בקובץ עלים נפרדים (מס. 1107).

ג) כתי"ק 2143, שנקרא בשם "בוך יט", וכנראה פירושו שנכתב בשנת תרי"ט.

בתיאור כתה"י של התשובות, שנרשם על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, ונדפס בהוספות לשו"ת צמח צדק חאו"ח, נכתב על כתב-היד הזה:

כנראה משיווי כל הדפים, קדמה הכריכה לכתיבה. וכידוע אשר בתחלת כל שנה היו מביאים להצמח צדק כרכים אחדים נייר חלק ובהם הי' רושם חידושיו, בנגלה ונסתר, במשך שנה זו. והוא מלבד מה שכתב בגליונות נפרדים, ורק משך זמן אחרי הכתיבה נכרכו ביחד.

בכמה מהתשובות שבכרך הזה נתפרש שהם משנת תרי"ט: א) חיו"ד סי' מב (ראה הערות שם). ב) חאהע"ז סי' מא בתחלתו "סיון שנת תרי"ח העבר … בחנוכה תרי"ט העבר" (א"כ נכתבה בין חנוכה לסיון תרי"ט).

ומכך נודע לנו שכל הכרך נכתב בשנת תרי"ט. וזהו כרך התשובות הכי מאוחר שהגיע לידינו.

*

על שנת תר"כ ואילך מסופר בבית רבי (פ"ו):

נחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך והי' חולה יותר מששה שנים רצופים.

משנת תר"כ ואילך הגיעו לידינו תשובות (מתוארכות) אחדות ממש:

א) במקום אחד נזכרת תשובה משנת תר"כ (ראה הערות לחאה"ע סי' רכב), שספק אם הגיעה לידינו.

ב) שנת תרכ"ב (או"ח סי' פה), ונתפרש בה שנמסרה ע"י הרה"ק מהרי"ן (ראה הערות שם).

ג) חצי שבט תרכ"ג (חידושים רלב, ד – ראה הערות שם).

ד) קיץ תרכ"ג (יו"ד סי' שלז).

ה) חורף תרכ"ד (או"ח סי' קיד, ראה הערות שם).

סיכום

אולי אפשר לסכם, לפי כל האמור לעיל:

רבינו נולד בערב ר"ה תק"נ. עד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, לא מסתבר כלל שיהי' הוא מורה הלכות בפני רבו-זקנו, ובודאי שלא השיב תשובות באותה תקופה. ורק לעצמו כתב חידושים, ולפעמים ביקש מאת זקנו אדמו"ר הזקן לבאר לפניו איזו הלכה מוקשית.

בשנים תקע"ג-תקע"ח הי' המשיב העיקרי הרה"ק מהרי"ל, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן (שחי עד תחלת שנת תקפ"ו, כדלעיל פרק ‎ד), ובשנת תקע"ח לערך התחיל גם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק להשיב תשובות.

בשנים הבאות, רגיל הי' כ"ק אדמו"ר האמצעי למסור את השאלות המתקבלות אל חתנו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שהוא ישיב אליהם (ראה שו"ת חאהע"ז סי' שמז, ובהערות לשם, ובסי' שכז).

לפעמים היו החסידים שולחים את השאלות לידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והיו מוסיפים בשאלה: "ובודאי שמה שיכתוב לנו רומע"ל יהי' על פי ידיעת אדמו"ר שי'" (או"ח סי' יג).

כך מסופר גם ב"בית רבי" (פ"א):

כל השו"ת שהיו מגיעים לחותנו אדמו"ר נ"ע הי' מוסרם לו לרבינו שיעשה התשובה, ואחר כך הי' מכניסם לו לעיין בהם ולבקרם כו'. גם רבים היו מגישים תעצומותיהם בשו"ת אליו ביחוד.

לפי הנראה הי' כורך לערך פעם אחת בשנה את השאלות שקיבל יחד עם התשובות שהשיב, כך שאת חלק א כרך לערך בשנת תקע"ט, את חלק ג לערך בשנת תקפ"א, את חלק ז כרך לערך בשנת תקפ"ה, את חלק יג כרך לערך בשנת תקצ"א ואת חלק יד לערך בשנת תקצ"ג.

בשנים הבאות התחיל לסדר את התשובות שנכתבו על ידו (אולי כדי להכינם לדפוס), ולערכם מחדש במהדורה בתרא.

במשך השנים נאבדו או נשרפו רוב הכרכים שנכתבו בשנים האלו, ולעומתם נוספו עוד כמה וכמה כרכי תשובותיו, שנכתבו על ידו בשנים הבאות.

כרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט. בשנים הבאות הי' מוסר את רוב השאלות לבנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע שישיב עליהם, ובמקום הקשה הי' שואל אצל כ"ק אביו. ורק תשובות אחדות הגיעו לידינו בכתי"ק מתקופה זו.

מהדורות

חלק מהתשובות הנדפסות בסדרת שו"ת צמח צדק, יש בהן כמה מהדורות, שבהן כמה סוגים כלליים:

א) דרכו של רבינו ה"צמח צדק" בכתיבת התשובות היתה, אשר בנוסף לתשובה הארוכה, שהי' כותב באריכות השקו"ט עם פסק ההלכה בסופה, הי' מוסיף לפעמים לכתוב בנפרד את ה"פסק הקצר".

את ה"פסק הקצר" הי' שולח אל השואל, במקרה שהי' נחוץ לדעת מיד הלכה למעשה, וקשה לחכות עד שתהי' האפשרות לכתוב באריכות, או כשהשואל לא הי' מסוגל להבין את אריכות השקו"ט.

"פסק הקצר", נמצא רשום לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל.

ב) לפעמים הי' רושם לעצמו ראשי פרקים מאריכות השקו"ט.

גם ראשי פרקים אלו נרשמו לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל.

ג) כעין זה הי' מציין לפעמים לעצמו, בשולי הגליון של התשובה, את תמצית השקו"ט שיכתוב בדף הזה. מהגהות אלו יש ללמוד לפעמים על כוונת הדברים בפנים.

חלק מראשי פרקים אלו, נעתקו על ידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על גליון שו"ת הנדפס שאצלו¹⁰, ונעתקו משם בהערות שבסוף שו"ת צמח צדק.

ד) מהדורה בתרא שנכתבה בטוב יותר – כן נכתב לפעמים בגוכי"ק לפני התחלת התשובה שבמהדו"ק: "נכתב במה"ב בטוב יותר" וכדומה.

ה) תשובה המלוקטת מכמה תשובות. באופן כזה, לא הי' הצמח צדק מעתיק בעצמו את הנכתב מכבר, אלא הי' מציין לסופר להעתיק קטעים מסוימים מתשובות (וחידושים) אחרות, והצמח צדק הי' משלימם ומתקנם.

ו) בנוסף לנוסח התשובה שנשלח אל השואל, הי' רושם לעצמו, באחד ה"ביכלאך" שיחד למטרה זו, את תוכן התשובה.

בכללות זהות תשובות אלו, לאלו שנשלחו להשואל, אך בדרך כלל נמצאים בהן שינויים (בעיקר – בסגנון) שבאו בעת ההעתקה (בנוסף להשמטת שם השואל, והחתימה – כמובן).

ז) מלבד כל הנ"ל (סוגי כתיבת התשובות) מוצאים אנו לפעמים, שבאמצע קטע של חידושיו על הש"ס והשו"ע, מוסיף לכתוב "ועל פי זה יובן בנדון דידן..." וכיו"ב. כלומר שמלבד התשובה שכתב בנידון, ביאר את ההלכה גם בין חידושיו; או שהעתיק קטע מהתשובה גם בחידושיו¹¹.

ואפשר הכוונה בזה, על מנת להכין מהם לדפוס כרכי שו"ת, וכרכי חידושים על הש"ס ועל השלחן ערוך¹².

מכאן ההסברה לקטעים שנכפלו בתשו', בפס"ד ובחידושים על הש"ס.

רבינו עם בני דורו

המקור הכי טוב ללמוד ממנו על הרבנים שבדורו, ועל היחסים שבין רבינו לבינם, הם השאלות ותשובות שלו.

אף שרוב התשובות הגיעו לידינו מתוך כרכי כתי"ק שבהם הי' רבינו רושם את תשובותיו, בלי ציון שם השואל; חלק מהם הגיע לידינו גם עם השאלות, ומהם ידוע לנו מיהו השואל.

לפעמים גם בנוסח הנדפס נמצאת הפניה שבראש התשובה, עם שם הרב שאליו נכתבה, ולפעמים המדפיסים לא העתיקו את הפניה שבראש התשובה, אבל היא מופיעה בכתבי היד, ונעתקה בהערות שבסוף הכרך.

חלק גדול של השאלות הן, כנראה, מרבני חב"ד ברחבי רוסיה הלבנה. אמנם בתשובות רבות נתפרש שנכתבו אל רבנים בליטא ובאוקראינה, לאו דוקא חסידי חב"ד ולאו דוקא חסידים. רבים מהם לא ידועים לנו אלא מתוך השו"ת האלו.

יש גם לפעמים דיונים בתשובות בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור, על ידי שאותו רב השואל הפנה שאלה זו הן אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק והן אל עוד אחד מגדולי התורה שבדור. זה הביא לפעמים התכתבות בנושא בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור. מכל אלו יש לנו ללמוד הרבה על היחס שבין הצמח צדק לאותם גדולי התורה¹³.

עוד סוג אחד של שו"ת יש, שנכתבו על ידי רבינו הצמח צדק אל גדולי רבני חב"ד שבדור, לשאול אצלם חוות דעתם בשאלות שהתקבלו אצלו. רק לאחר שהי' מתכתב אתם בנושא הי' משיב לשואל, הלכה למעשה¹⁴.

דעת מכרעת

יש ספרי שאלות ותשובות שבהם נרשמו התשובות שהשיב הרב אל בני הקהלה.

אל רבינו הצמח צדק לא היו פונים בני קהילת ליובאוויטש בשאלותיהם, לצורך זה מונה מ"ץ מיוחד בעיר ליובאוויטש¹⁵, והוא הי' פונה אל רבנו, בשאלות שלא יכל לפתור בעצמו.

כמעט כל השו"ת שכתב רבנו, הן מענות לשאלותיהן של רבני עיירות, שפנו אל רבינו בשאלות הקשות שלא יכלו לפתור בעצמם.

יש גם לפעמים, שפנו אל רבינו בנושאים שנחלקו בהם רבני העיירות, על מנת שהוא יכריע במחלוקותיהם. או כאשר אחד מלומדי העיר חלק על פסקו של הרב ושניהם שלחו טענותיהם לפני רבינו על מנת שיכריע ביניהם.

פניות כאלו התחילו כבר בימי חרפו של רבנו. כך מוצאים אנו בחאה"ע סי' רצז-ח, אשר כותב אודותה בבית רבי (ע' 120), שתשובות אלו השיב רבינו להרב ר' אברהם בהר"ר צבי שיינעס משקלאוו, ובה היו מחולקים ה"ר אהרן הלוי מסטאראשעלי, הגאון ר' גרשון משקלאוו, ה"ר נחמי' מדובראוונא, הגאון בעל בית אפרים ועוד, והר"ר אברהם שיינעס הגיש הדבר לפני רבינו. התשובות הן משנת תקפ"ה.

דוגמה מעניינת להנ"ל היא המחלוקות שבין הג"ר שמעון זרחי מחב"ס נחלת שמעון, רבה של יאקאבשטאט, ובין הרב יוסף אשכנזי מחב"ס אהל יוסף, שהי' אז ר"מ ביאקאבשטאט, ובשנת תקצ"ז נתמנה למ"ץ בנאווי אלכסנדראווסקי.

בשנת תקצ"ו חלק הר"י על כמה פסקים של הר"ש. שניהם כתבו טעמיהם אל רבנו, שהשיב כמה תשובות להכריע ביניהם (חאו"ח סי' מג. שם סי' עה. חיו"ד סי' ריז. חחו"מ סי' פה).

כך מוצאים אנו בחאה"ע סי' תה-ו, אשר הרב מאיר גינצבורג מ"ץ דשומיאץ והרב יהודה ליב כ"ץ מ"ץ דחאטימסק חלקו בדין גט שנסדר, שניהם כתבו טענותיהם על מנת שרבינו יכריע ביניהם. רבינו משיב להם, ומוסיף:

לכן אהוביי ראוי שלא לנצח זה את זה בהלכה, רק יכוונו שניהם דעתם לעמוד על האמת … עם למדן אחד ממוצע לשניהם, ואני אכתוב למעלתם הנלע"ד בטעם להלכה, אך למעשה יהי' אם יסכימו גדולי המורים.

שוב מוצאים אנו בתשובה אחת (חאה"ע סי' תד), שחלקו שני רבנים בכשרותו של גט, שניהם כתבו טעמיהם אל רבינו על מנת שיכריע ביניהם, ורבנו מתחיל את תשובתו:

האמת אגיד שמאד לא ברצון הי' לי להשיב בדבר שנפל בו מחלוקת, אמנם הוכרחתי להשיב מפני הכבוד, שלא יאמר כת"ר שאני משליך דברו אחרי גוי ח"ו.

בעיר אחת הי' רב ומורה הוראה עשרים שנים, והיתה שם תקנה בחרם שלא יורה רק המ"ץ. כאשר הזקין נתמנה תלמידו למ"ץ שני על ידי מקצת נגידי העיר, וסידר גט. היו חילוקי דיעות בין הרב הישיש לתלמידו הנ"ל בכשרותו של הגט. שניהם כתבו טענותיהם אל רבנו, שהשיב להם (חאה"ע סי' שעח-ט), ומוסיף:

בגוף הקטגוריא בין ההמ"ץ לתלמידו המופ' נ"י, לכאורה ראוי ונכון מאד להתלמיד להיות כפוף לרבו ההמ"ץ נ"י, ויניח לו סידור גיטין, בהיות שמעולם נהגו דהוה ממונה אגיטי אחד המיוחד שבכל עיר. ובשאר הוראות איסור והיתר ראוי לרבו שיתן לו רשות, אך נכון לו שיתיישב עם רבו ... להיותו מו"צ בעירם זה עשרים שנה ולא חזו ליה טעותא, משא"כ בתלמיד זה אף אם יהי' חריף ובקי, עדיין אינו נק' מומחה לרבים, ואם כן ראוי להיות לו יראת שמים ולהיות נכנע לרבו להתיישב עמו על כל דבר הקשה, וגם רבו יהי' עמו בטוב אז יקויים בהם מאיר עיני [שניהם] ה'.

*

כל זה בעניני הוראה. לפעמים פנו אל רבינו דיינים היושבים בדיני תורה, ורבנו הי' משיב – רק כאשר השאלה באה משני הבוררים, ולא כאשר באה מאחד הדיינים.

כך כותב בחחו"מ סי' ה:

אשר ביקש כבודו חוות דעתי בדברי תשובתו בענין שטר הצוואה, הנה ידוע לו כי טרוד אני ואין מניחים אותי לעיין בזה. אמנם ראיתי בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' א' בתשובתו להגאון מו' ברוך ז"ל כתב, והשבתי לכל אחד ואחד שאין דרכי להשיב בדיני ממונות לצד אחד בשום אופן עד שנשאלתי משני צדדים יחד עכ"ל, ורוצה לומר לצד אחד – אף להרב הבורר מצד אחד יעו"ש … ומעתה אם כת"ר הבורר מצד אחד לבד ודאי אין ראוי לשאול, ואם כבודו שליש צ"ע וכנ"ל, על כן נלע"ד שאי אפשר להשיב בדיני ממונות כי אם כשיהי' השאלה משני הבוררים כו'.

כעין זה כותב אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מהאמיל (חחו"מ סי' נא):

דדוקא כאשר שני הבוררים יחד שואלים אין בעלי דינים יכולים למנוע מהם … על כן לפי זה אי אפשר להשיב כלל כשמבקש רק אחד … נוסף על זה שבלאו הכי טרידנא טובא, ומה אדע אשר לא ידע.

מכל מקום מוצאים אנו שפעם אחת השיב אל אחד מהדיינים – הגאון החסיד רבי שמעון מ"ץ דלאזני. אודות הפסק הזה סיפר לרבנו המלמד שלו (שלימד את בניו הק') ר' יוסף, ורבנו התפלא על הפסק. המלמד הנ"ל סיפר אל הגה"ח הנ"ל על פליאתו של רבנו, והגה"ח הנ"ל כתב אל רבינו לשאלו על פליאתו. בתשובתו של רבינו כותב (חחו"מ סי' מח):

מעולם לא שאלתי על פסק דינם מאיזה טעם דנתם בדרך ערעור, כי לא אדון אני בדבר זה, ודי להפקיע את עצמי … ושאלתיו מאי טעמא בניחותא, והשיבני הטעם שכתב רומע"ל. ואולם כעת אחר ששלח פיסקא דידי' לקמאי, הי' מההכרח לעיין בזה, שלא להשיב פניו ריקם ח"ו, ואף כי שבדיני ממונות אין ראוי להשיב כי אם לשני הבעלי דין או לבית דין שהוברר משני הצדדים, ואני לא ידעתי אם הוברר רומע"ל מאתם, מכל מקום עליו דמעל' קאסמיכנא שלא יצא תקלה על ידי זה ח"ו.

במקום גדולתו – ענוותנותו

רגיל הי' רבינו לסיים בתשובותיו (בעיקר בתשובות הקשורות לחלק אבן העזר), בסגנון "בתנאי אם יסכימו לזה שנים ממורי הוראה מפורסמים … מחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה" (סי' קכב); "אם יוכשר הדבר בעיני חכמי הדור אזי יעשו מעשה בזה ואם לאו דברי בטילין" (סי' קמה); "ואיני סומך על דברי עד שיסכים בזה מורה מובהק, ואם לאו יהיו דברי בטילין" (סי' רכד) וכיו"ב.

רואים אנו שלפעמים הורה לצרף מורה מובהק שיצטרף להתיר, ולפעמים הורה לצרף שנים ממורי הוראה מפורסמים. ודייק רבינו בפרטים אלו, שכך אנו מוצאים בתשובה אחת (שנג) שכתב בשנת תקצ"ב:

מפני חומר הנושא אין רצוני שיסמכו עלי לבדי כי אם בצירוף שני מורים מפורסמים או על כל פנים רב אחד מפורסם בהוראה, ואם ... אזי ... נלע"ד להתירה אם יסכימו לזה ג' גדולי הוראה.

בולטת היא התשובה לבית דין שבטשערנאביל, אשר נמסרה לו (יחד עם דודו מהרי"ל נ"ע) על ידי כ"ק חותנו אדמו"ר האמצעי בקיץ תקפ"ג (חאה"ע סי' שמז-ח), ובתחלת התשובה כותבים: "והיתה מצוות אדמו"ר עלינו לעיין רבא במילתא דתקנתא להעגונה ... ואם אמנם ידענו מיעוט ערכינו שלא הגענו למדה זו ליטול את השם לכתוב ולהשיב תשובתינו למרחק, מכל מקום אין מסרבין לגדול".

רבות הן התשובות שבהן מסיים בענוה, שלא יסמכו עליו לבדו, ואי אפשר לפורטן. יועתקו בזה מספר ציטוטים, שמהם יש ללמוד על הכלל:

יו"ד סי' רעח [יט, ג]:

אך מי אנוכי לחלוק על הגאונים האחרונים ולפני הגדולים יובא ולהם משפט הבחירה.

אהע"ז ח"א סי' סט [קיד, ד]:

כל זה כתבתי כנושא ונותן בהלכה, ולמעשה הרי כח המ"ץ דמחניכם יפה ואין צריך לא לדידי כו', וגם יש לצרף לזה עוד הרבה מהמורים דמדינתינו.

ושם סי' קכב:

מחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה.

אהע"ז ח"ב סי' שלב:

איני רוצה שיסמכו עלי לבדי עד שיסכים עמי אחד מן המורים המפורסמים.

ושם סי' תה:

אך איני אומר למעשה רק להלכה, עד אם יסכימו בזה רוב חכמי גלילותינו דפקיעי שמייהו, הן מטעמא דידי או מטעמי אחריני, אז הנני נמנה עמהם גם כן להתירה.

*

פעמים רבות מוצאים אנו אשר רבינו פונה אל גדולי חסידיו הרבנים, שיעיינו בענין שנשאל עליו ויכתבו לו חוות דעתו, שמרוב ענוותנותו אינו רוצה לסמוך על עצמו בשאלות הקשות.

כך כותב אל הגאון החסיד רבי ברוך מרדכי אבד"ק באברויסק, בחאה"ע סי' קפד:

לעיין מר במילתא בעובדא דאתא קמן … יודיענו האיך להתנהג בגט זה.

ושם סי' תלח:

אין רצוני לסמוך על [דעתי] לבד בזה, כי אם יראה כת"ר לעיין גם כן בכל זה.

וכעין זה כותב כמה פעמים אל הגאון החסיד רבי נחמי' מדובראוונא, בחאה"ע סי' קעז (ראה הערות):

נא בל ישונה ח"ו ולהשיב באריכות לא בדרך רמז.

ושם סי' שלא:

ובענין כזה איני רוצה להורות בעצמי, על כן מבוקשתי מכ"ת שיעיין בזה היטב ובהתמדה ב' או ג' ימים, וישיבני שבוע זו דוקא, כי הדבר נצטרך לידע למי ששואל ממני שלא ימתינו עליו כל כך כו'.

ושם סי' תנו:

התשובה שלי כבר כתבתי … שרצוני מאד לשלוח לו בשביל שיפלפל בזה גם כן אולי תסתיים שמעתתא למצוא צד להקל … נא לעיין ולשלוח לי דעתו.

ושם סי' תסא:

למעשה צע"ג, על כן נא לעיין בזה היטב … ובקשתי להודיעני תשובתו בקצרה … נא לעיין ולהודיעני בל ישונה.

וכעין זה אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק אבד"ק האמיל, בחאה"ע סוס"י שסו:

ובדעתי לכתוב למוהרר"א הנ"ל להאמי' לעוררו לעיין בספק זה.

וכך כותב ב"בית רבי" פ"ה:

במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שלא הפריז על המדה לחלוק על דברי הפוסקים אפילו היותר אחרונים בלי צירוף מסברות ודעות שארי פוסקים ובראיות צודקות יתנו עדיהן ויצדקו.

בצ"צ יו"ד¹⁶ כתב לא מלאני לבי להקל, מחמת שהגאון בעל משכנות יעקב כו' יעו"ש. והגאון בעל משכנות יעקב הי' בדורו של רבינו, ואולי הי' אז עדיין בחיים חיותו כו'.

*

לעומת זאת רואים אנו אשר לפעמים חושף רבינו זרוע קדשו להרבות ולהוכיח שלא כדברי גדולי הפוסקים שבדורות שלפניו. לדוגמה, בחחו"מ סי' מה:

אך הב"ח שם והש"ך כאן חלקו עליו לפסוק כמהר"ם, ולפע"ד אין בדבריהם די השב … והש"ך שם במחילה מכ"ת לא ירד לסוף דעת התוס' והשיא דבריהם לדעת אחרת … והש"ך גם שם הביא ראי' … ואינה ראי' כלל לפירוש הנמוקי יוסף והשיטה מקובצת … דבריו ודברי הלחם משנה דחוקים בזה מאד … ולא ידעתי מה זה ראי' … ומ"ש הש"ך עוד … הוא פליאה … ומהתימה על הש"ך שסותר דבריו מסי' שי"א לסי' של"ד … הלכך העולה מכל מ"ש שפסק הרב"י בסס"י שי"ב היא עיקר לדינא … דליתא למ"ש הש"ך.

ועאכו"כ שכותב כך אודות גדולי הדור שבדורו, לדוגמה, בחאה"ע סי' שז ס"ד ואילך מרבה לחלוק על דברי בעל הבית אפרים וכותב:

ולכאורה מדברי מהריב"ל יש ראי' לדברי הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י … ועם היות כי רב גובריה ומי אני לפאר אחריו כי קטנו עבה כו' אעפ"כ תורה היא כו', ולפע"ד בחנם נטה מדעת גדולי האחרונים כי דבריהם ברורים בזה, וכל דבריו במחילה מכת"ר כי רב הוא, לא נתכנו בזה כלל כמשי"ת אי"ה … סוף דבר שאין להעמיד יסוד על דקדוקים חלושים בדברי פוסק אחד נגד פשט לשון הגמרא. ועוד יש לכאורה ראיה מהש"ס במקומו היפך דבריו … [ובסי"א] וראיתי בבית אפרים … ולפענ"ד דבריו תמוהים, ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא … וכן לשון הריטב"א וכולם הם עזר כנגדו … זהו נגד תלמוד ערוך…

*

מעניין במיוחד הוא היחס אל הגהות הגר"א, המובא בכתבי רבינו קרוב למאה פעמים. לפעמים דן בדבריו, ולפעמים חולק עליהם. ולדוגמה:

בשו"ת או"ח כז, ד:

וא"כ לק"מ קושיית הגר"א על התשב"ץ והש"ע.

ובשו"ת או"ח סט, א:

וזה ודאי כדעת הב"י, ולא כמ"ש הגר"א.

ובשו"ת יו"ד ע, א:

מ"ש הגר"א דכעדשה מן השרץ חשוב בריה אין משמע כן מהתוספות.

שו"ת יו"ד קסד, א:

וראיתי להגר"א סי' ר"א ס"נ ס"ק צ"א שכתב ס"ל להטור דמ"מ מסברא כו', ואין טעם לסברא זו ... גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך כנ"ל.

וכהנה רבות.

אמנם במקום אחד (פסקי-דינים ח"ג סט, ג) כתב:

והגר"א הביא מנדרים (דמ"ט) שעטני מעיל, ואינה תשובה.

ודוקא על זה יצא הקצף של מדפיסי וילנא (תרמ"ד) המתנגדים, אשר זייפו בדפוס והדפיסו (במקום "ואינה תשובה"):

ואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים.

על המשך השתלשלות הדברים מספר הרבי באגרות קודש שלו (ח"ח אגרת ב'תפד):

ומעשה שהי' כך הי', וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל), שכידוע היתה אז בעת ההיא דהדפסת הפסקי דינים עיר מבצר של המתנגדים, וכנראה שנתוסף לזה גם מה ששנת תרמ"ד היתה בסמיכות לאחר הסתלקות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ובמילא שעת חירום בין גברא לגברא, הנה השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום ואינה תשובה הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק, ומובן אשר לא היתה בידי לבער את כל הטופסים עם הנוסח המזוייף. עד כאן סיפור של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ועד"ז בחי"ג אגרת ד'תשג:

וגופא דעובדא הכי הוה, ששמעתי מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר: הפסקי דינים נדפס בווילנא ששם היתה יד המתנגדים בעת ההיא תקיפה, ובפרט שהי' בין גברא לגברא בליוב[אוויטש]. והבחור הזעצער הוסיף תיבות אלו שאותם ציין כת"ר, ותיכף כשיצא מבית הדפוס ומצאו ההוספה, הנה ברוב הטופסים הספיקו לתקן את זה ... תח"י ביכעל כת"י (מעתיק. גכתי"ק נשאר מעבר לים) של חלק הפס"ד הנ"ל, וכמובן אין שם שורותיים אלו¹⁷.

עתה הגיע לידינו תצלום כתי"ק של סימן זה, אשר בו הוא הנוסח המקורי: "ואינה תשובה".

אמנם תמוה הוא במאד הזיוף של המדפיסים, שמתוכו נתברר שלא הבינו את תוכן דברי רבינו בזה, שנכתבו לכבודו של הגר"א, ולא להיפך.

וזה תוכן דברי רבינו: מה שנפסק שבלבישת טלית קטן על גופו בלבד (ולא על ראשו), לא נקרא עטיפה, ולכן אין מברכים עליו להתעטף בציצית אלא על מצות ציצית (ראה שוע"ר סי' ח ס"ז). לכאורה יש להוכיח מכמה פסוקים, שגם בלבישה על הגוף מקרי עיטוף, וגם הגר"א (סי' ח ס"ק יד) השיב כן על דעת הפוסקים (רמ"א שם ס"ו), והוכיח מהגמרא (נדרים מט, ב) שלא כדבריהם. אלא שתשובתו על דעת הפוסקים מדברי הגמרא הנ"ל "אינה תשובה", כי לדעת הפוסקים אפשר ליישב את דברי הגמרא באופן אחר, אבל ממקומות אחרים יש להוכיח כמסקנת הגר"א.

אמנם המזייפים בווילנא לא הבינו את תוכן דברי רבינו, ולכן זייפו הדברים, ונמצאו מסרסים את דברי רבינו באופן שאין לו כל פירוש, שהרי אחרי סירוס זה אין כל המשך לדברי רבינו בזה. 

ההדפסה

במשך ימי חייו לא מסר רבינו את תשובותיו לדפוס, לא את תשובותיו וחידושיו שבתורת הנגלה, ולא את דרושיו – שנדפסו אחר כך בסדרת אור התורה ועוד¹⁸. אלו ואלו היו מועתקים לרוב בכתבי-יד על ידי החסידים והמעתיקים.

הוא הרבה לכתוב יותר מכולם, בין בנגלה ובין בחסידות, אך כל אלו נדפסו אחרי הסתלקותו. ויתירה מזו, אפילו כינויו "אדמו"ר הצמח צדק", גם הוא ניתן לו רק אחרי הסתלקותו, כשנדפסה סדרת ספריו בנגלה (חידושים שו"ת ופס"ד) בשם "צמח צדק", בין השנים תרל"א-תרמ"ד.

[כדי להבין את הבעיה בקריאת שם האדמו"ר, עד להדפסתו של הספר "צמח צדק", יש להעיר בקצרה:

בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הזקן, נקרא על ידי החסידים בשם "רבי" סתם ("דער רבי").

בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, אי אפשר הי' לקרוא יותר לרבנו הזקן בשם "רבי" סתם, שהרי בשם זה היו מכוונים לרבינו האמצעי, ולכן התחילו לקרוא לרבנו הזקן בשם "אדמו"ר הזקן" ("דער אלטער רבי").

בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, כאשר היו אומרים סתם "דער רבי" היתה הכוונה בפשטות לאדמו"ר הצמח צדק. אז התחילו לקרוא לרבי הקודם בשם "אדמו"ר האמצעי" ("דער מיטעלער רבי"). והיו אם כן שלושה: דער אלטער רבי; דער מיטעלער רבי; דער רבי.

בתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כאשר היו אומרים בליובאוויטש "דער רבי" התכוונו אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמובן. באשר לקריאת שמו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא היה קבוע שם אחיד באותה תקופה. מתוך הכתבים של התקופה ההיא רואים, שלפעמים כתבו עליו "אדמו"ר הרמ"מ", ולפעמים "אדמו"ר מליובאוויטש נ"ע" או אדמו"ר נ"ע וכיו"ב. ומכל מקום כאשר מוצאים כתוב באותה תקופה "אדמו"ר נ"ע" עדיין לא ידוע אם הכוונה אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק; אל כ"ק אדמו"ר האמצעי או אל כ"ק אדמו"ר הזקן.

כך נמשך עד להדפסת סדרת ספריו, אשר נקראו בשם "צמח צדק", שאז הוחל שם זה גם על האדמו"ר עצמו – "אדמו"ר הצמח צדק"¹⁹].

ספריו: דרך מצותיך, דרך אמונה (ס' החקירה), יהל אור ואור התורה (כרך הראשון) נדפסו בדור הבא, בין השנים תרע"א-תרע"ח. ואילו רוב ספריו הם סדרת "אור התורה" שנדפסה בדורינו זה.

הסיבה למיעוט הדפסת ספרים בחייו נעוצה, כנראה, בגזירת סגירת הדפוסים ברוסיה, בשנת תקצ"ז. על הגזירה הזאת מספר כ"ק אדמו"ר מוהרייצ נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"ד ע' תקסג):

ביום הרביעי פרשת לך לך, ה' מרחשון תקצ"ז (27 אוקטאבער 1836 למספרם) הודיע שר הפנים את גזירת המלך: א) לבקר את כל ספרי ישראל הנמצאים בכל מרחבי מדינת רוסיא ואת החשודים – לשרוף באש. ב) לסגור את כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, ולהניח רק שנים, אחד בווילנא ואחד בזיטאמיר.

ובחדש טבת תקצ"ז נסגרו כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, וישאר אך דפוס השותפים ראם וטיפאגראף בווילנא.

בין שאר הדפוסים נסגר גם הדפוס בקאפוסט ולא הספיקו להדפיס רק את חלק הראשון של הספר תורה אור בלבד.

הדפוס האחד שנשאר בווילנא לא הספיק – כמה שלא עבד – למלאות את דרישתם של עדת ישראל ברוסיא אפילו בספרי רומ"ל²⁰, חומשים, סידורים, סליחות, מחזורים, הגדות, קינות ותהלים וכדומה ומכל שכן שארי ספרים.

אמנם הרשתה הממשלה גם דפוס שני בזיטאמיר, אבל מסיבות שונות לא נפתח איזה שנים .. ובשנת תר"ז קבלו את האישור ונגשו להדפסת ספרים, ואז התחילו לחשוב דבר הדפסת חלק השני מספר "תורה אור" .. ובשנת תר"ח הדפיסוהו בזיטאמיר ויקראו לו בשם "לקוטי תורה".

מצב זה, שרק שני בתי דפוס יהודיים התקיימו בכל רוסיה, נמשך עד למהפכה בשנת תרע"ז, וזוהי כנראה גם סיבת מיעוט הדפסת ספרי חסידות גם בשני הדורות הבאים - תקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

*

משך זמן אחרי הסתלקותו בי"ג ניסן תרכ"ו התחילו להתעסק בהכנתם לדפוס. התעסקו בזה שני הרבנים הרב ר' חיים יעקב ב"ר בנימין ווידרעוויטש²¹ והרב ר' שמעון ב"ר דוד.

[אמנם בכמה מקומות מובא שכבר בחייו התחילו להתעסק בעריכת השו"ת. בלקוטי ספורים (פרלוב) עמ' קלג מספר שהג"ר יוסף תומרקין התחיל להתעסק בעריכתן. ובמקום אחד מובא, שהגרח"י ווידרעוויטש התחיל להתעסק בזה כבר בחיי רבנו²². וראה גם לעיל סוף פרק ‎נה, שכן נראה ממה שציין בכמה תשובות – ששייכים גם לחידושים למסכת פלונית וסימן פלוני בשו"ע].

בשנת תרל"א יצא לאור הדפוס הכרך הראשון של שו"ת חלק אבן העזר.

הכנת השו"ת החידושים והפסקי דינים לדפוס נמשכו עוד 13 שנים נוספות, עד אשר בשנת תרמ"ד נדפסו החלקים האחרונים של הסדרה: שו"ת חלק אורח חיים ושני כרכי "פסקי דינים".

לסדרה הזאת קראו המו"לים בשם "צמח צדק", שזהו גימטרי' של שמו הקדוש, מספר "צמח" (138) כמספר "מנחם" ומספר "צדק" (194) כמספר "מענדל". מאותה שעה ואילך נקרא גם האדמו"ר בעצמו על שם ספרו "אדמו"ר הצמח צדק".

*

התשובות החידושים וה"פסקי דינים" של אדמו"ר הצמח צדק היו מפוזרים בעשרות כרכי כתב-ידו-הקדושה של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"²³.

מספר כרכים שבכתי"ק נשרפו בשריפה הגדולה שבליובאוויטש²⁴, ולכן הוצרכו להשלים את התשובות האלו מתוך עשרות כרכי העתקות שבידי החסידים.

רשימה מפורטת של 39 כרכים שבאוסף כתבי-היד שבספריה (חלקם כתי"ק וחלקן העתקות), נדפסה בסוף כרך שו"ת חלק אורח חיים שבהוצאה החדשה (כג, א). רשימת שבע כרכים נוספים (שנמצאים עדיין בגלות ברוסיה), נדפסה בסוף כרך שער המילואים ח"ה.

מלבד כל זאת הוזקקו העורכים שהכינו את הסדרה לדפוס, לעבודת איסוף והעתקת תשובות שלא היו בכרכי כתבי-היד, ונלקטו אחת לאחת מאת מקבלי התשובות.

כל אלה הקשו על עבודת האיסוף, סידור העתקת ועריכת השו"ת. ולכן נמשכה העריכה וההדפסה זמן רב, ורק בשנת תרמ"ד, ח"י שנים אחרי ההסתלקות בשנת תרכ"ו, סיימו בשעטומו"צ את הדפסת הסדרה הזאת.

אמנם גם אז לא היתה עבודת האיסוף מושלמת, והתחילה סידרה ארוכה של הדפסת השמטות והשלמות, מילואים והוספות:

א) בשנת תרל"ד נדפסו שלושת החלקים של שו"ת יו"ד. אחר הדפסת החלק השני נמצאו עוד שלוש תשובות מהלכות נדה ומקוואות, השייכים לחלק השני, ונדפסו בתור "השמטות" בסוף החלק השלישי.

ב) עם סיום הדפסת סדרת השאלות ותשובות והחידושים על הש"ס, נמצאו עוד תשובות ועוד חידושים. בגלל מיעוטם בכמות צירפו אותם לספר פסקי דינים שנדפס בשנת תרמ"ד; השו"ת החדשים נדפסו בין הפסקי דינים (אצל הסימן בשו"ע ששייכות אליו), והחידושים בתור חלק נוסף.

[שו"ת חלק חושן משפט לא נדפסו כאן וכאן. בבית רבי (ברדיטשוב תרס"ב) פ"ה ופי"א כותב אודות סדרת שו"ת צמח צדק "ועוד יש בכת"י על חלק חו"מ שעדיין לא נדפס". הצנזורה לא הרשתה להדפיס שום שו"ת בחלק חו"מ, כי היא התנגדה בכלל לניהול דין תורה על ידי הרבנים²⁵.

בכמה מקומות נראה שהכרך הזה כבר הוכן לדפוס, אלא שלא נתקבל רשיון הצנזורה לדפוס. ראה לדוגמה בחידושים על הש"ס כז, ד: "ובמ"א [בתשו' ח"מ סי' נג] כתבתי"; היינו שהמדפיסים מעירים שהתשובה מוכנת לדפוס בשו"ת צמח צדק חלק חו"מ סי' נג. וכיון שהחידושים על הש"ס נדפסו בשנת תרל"ח, אם כן נראה שכבר אז הי' החושן משפט מוכן לדפוס.

בשנת תרנ"ד רצה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע להדפיס עוד כרך של תשובות, שיכלול גם את השו"ת שבחלק חושן משפט, וכתב על כך אל מחותנו הרב משולם רייך (ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת ס). אמנם לא בא אז הדבר לפועל. גם בשנת תר"ס דן כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אודות הדפסת תשובות הצמח צדק (ראה שם ח"ג אגרת תרל"ב). ובשנת תרס"ח (שם ח"א אגרת קפג) כותב "להוציא לאור חלק חו"מ אשר כבר נמצא אצלינו מסודר ומועתק מוכן להדפסה". אך נראה שמכל זה לא יצא דבר].

ג) בשנת תרס"ה נדפסה בווילנא הוצאה חדשה של שלחן ערוך רבינו הזקן. במשך עשרים השנים שבינתיים (תרמ"ה-תרס"ה) נמצאו עוד שו"ת בארבעת חלקי השלחן ערוך, שעדיין לא נדפסו²⁶. תשובות אלו נדפסו בתור הוספה לסדרת שלחן ערוך הנ"ל.

ד) בשנת תש"ו ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהוראת כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, כרך מילואים, שבו נכללו גם ההוספות הנ"ל שנדפסו בשנת תרס"ה וגם הוספות מתוך כתבי-יד ומתוך ספרים שונים.

כרך זה כולל: (א) שו"ת חלק חושן משפט, אשר הצנזורה לא הרשתה להדפיסן, ולא נדפסו בהוצאה הראשונה. (ב) מילואים ח"א, שו"ת בד' חלקי שו"ע. (ג) מילואים ח"ב, שו"ת שנמצאו במשך זמן העריכה. (ד) מילואים לחידושים על הש"ס. (ה) השמטות למילואים ח"א וב', שנמצאו אחרי סידור הספר בדפוס.

ה) בשנת תשל"ב נדפסה הוצאה חדשה של הפסקי דינים, ובסופה נוספו הוספות, פסקי דינים ותשובות אחדים שנמצאו בכת"י.

ו) בשנת תשל"ח נדפס כרך שער המילואים ח"ד, שבו שו"ת חידושים ופסקי דינים שנמצאו במשך הזמן שבינתיים.

ז) משנת תשל"ח ואילך נמצאו עוד שו"ת חידושים ופסקי דינים במקורות שונים, והתפרסמו בעיקר בסדרת קובץ "יגדיל תורה", שנדפסה בנ.י. תשל"ז-תשמ"ו.

כל ההשמטות וההשלמות, המילואים וההוספות הנזכרים הקשו על המעיין בחיפוש תשובה מסויימת, שמלבד מקומה הראוי, הי' אפשר שהתשובה נדפסה בהשמטות, בהשלמות, בהוספות ובמילואים ח"א ח"ב וח"ד, או בקובצי "יגדיל תורה".

עוד עובדה הקשתה על הלימוד בספרי הצמח צדק, היא הדפסתה בכל ההוצאות משנת תש"ו ואילך בצילום-דפוס מוקטן של ההוצאה הראשונה, ובאותיות רש"י הקטנות מדאי.

באחת השיחות שבהתוועדות ש"ק פרשת קדושים, בדר"ח אייר תשמ"ט, הורה הרבי, אשר כל ההוצאות הותיקות של חב"ד, שנדפסו בעבר באותיות רש"י, להדפיסם מחדש בסידור חדש באותיות מרובעות, הקלות לעיון²⁷.

אז התחיל גם מבצע ההכנה לדפוס של סדרת "צמח צדק", בסידור חדש בדפוס באותיות מרובעות, ובהשלמת כל הנדפס במילואים והשמטות והוספות.

הוצאה חדשה ומושלמת זו נדפסה בשנת תשנ"ד.

ח) בשנים הבאות הגיע תצלום 7 ביכלאך נוספים, מהארכיונים במוסקבא, ומתוכם נערך שער המילואים ח"ה, ונדפס בשנת תשס"ט.

---