מסביב לחסידות > תולדות חב"ד ברוסיה הצארית > דור שלישי – אדמו"ר הצמח צדק > ועידת הרבנים בפטרבורג

ועידת הרבנים בפטרבורג

הכנות לועידה

אודות הועידה הזו ותוצאותיה מסופר ב"בית רבי" ח"ג פ"ג-ד, ובקונ' אדמו"ר ה"צמח צדק" ותנועת ה"השכלה" פ"ו-ז. אמנם עדיין רב הנעלם על הידוע ממהלך הועידה הזאת. וכך מסכם בבית רבי שם:

כל ענין השאלות שהי' שם לא ניתן להגלות, והוא סתום וחתום ממנו ... פרטי הדברים שהי' במושב האסיפה לא גלה, כי אמר שלא ניתן רשות להגלות.

בפרקים הבאים נשתדל ללקט את הידוע לנו אודות ההכנות לועידה הזאת, על פי מה שהתפרסם במקומות שונים במשך השנים¹, על פי מסמכים שהתגלו במשך הזמן², ועל פי מה שנרמז בתשובותיו של אדמו"ר ה"צמח צדק".

תוכן השתלשלות הדברים בקצרה:

בשנת תר"א החליט הממשל "להשכיל" את העם היהודי, ולהכריחם ללמד את ילדיהם "השכלה" במקום תורת ה'. על המבצע הזה הם מינו את ה"משכיל" ד"ר מאקס ליליינטאל מריגא.

המשכילים הודיעו לממשלה שעיקר ההתנגדות לתוכנית הזאת תבוא מצד החסידים, ובעיקר מראשם – הוא כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", ולכן נצטוותה הבולשת לחקור אודות מהותו ומעמדו של רבינו.

לצורך זה בא שוטר מיוחד לליובאוויטש שחקר את רבינו וערך חיפוש בביתו.

מרוב התרגשות ופחד חלה רבינו ונפל למשכב. ועד כדי כך גבר הפחד מהלשנות חדשות, אשר רבינו ניסה אז לפרוק מעליו את עול נשיאות "כולל חב"ד", שקשור עם אוסף כספים, ויכול להיות אמתלא להלשנות ומאסרים.

אחר כך הציעו ה"משכילים" לממשלה לקרוא לאסיפה מיוחדת, של שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, כדי להכריחם להסכים לפתוח בתי "השכלה" לנוער היהודי.

הם הציעו להזמין את רבינו לועידה, וד"ר ליליינטאל בא בעצמו לליובאוויטש להזמין את רבינו לועידה.

רבינו השיבו על כך, שמאז החיפוש בית והחקירות, בריאותו חלושה ואינו יכול לנסוע ולהשתתף בועידה.

בסופו של דבר הוסכם, שחשוב מאד שרבינו בעצמו יסע לועידה, כדי לשמור מפני התוכניות הנזכרות ולהבטיח שלא יבואו בה להחלטות לא רצויות.

רבינו לקח אתו שני עוזרים, אחד מבניו ואחד מהחסידים, וביקש מהשלטון לתת לו אישור מיוחד עבורם.

הועידה התקיימה מי"ח אייר עד חודש אלול תר"ג.

כדי לנצל את זמנו שם, לקח אתו כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" כשלושים ספרים, עם נייר כדי לכתוב עליהם את חידושיו שיתחדשו לו במשך זמן שהותו בפטרבורג.

ועדת השרים לעניני היהודים

מאז חלוקת פולין בשנת תקל"ב, כאשר חלק גדול ממדינת פולין, יחד עם היהודים שבו, עברו לרוסיה, לא היו חוקים מוגדרים למעמדם של היהודים.

"חוקת היהודים" המפורטת הראשונה נערכה בשנת תקס"ד, וב-9 בדצמבר 1804 [כ' כסלו תקס"ה] נחתמה על ידי הקיסר אלכסנדר הראשון³.

בעלות ניקולי על כס המלוכה, התחיל להרבות בגזירות חדשות על היהודים. בשנת תקצ"ה הוכנה "חוקת היהודים" משוכללת, שנחתמה על ידו ב-13 באפריל 1835 [כ"ו ניסן תקצ"ה], ונדפסה גם בעברית באותה שנה (חק על אודות יהודים, ווילנא והוראדנא תקצ"ה).

בשלהי שנת 1840 (תחלת שנת תר"א) ציוה הקיסר ניקולי להושיב ועדת שרים מיוחדת, כדי לתקן את חיי היהודים "תיקון יסודי"⁴.

לחברי אותו "ועד לעניני יהודים" נתמנו: שר הפנים סטרוגאנוב, שר ההשכלה אוברוב, שר האוצר וורוטשנקו, ומנכ"ל המשרד למתן חוקים בלודוב. בראש הועד הזה עמד הגראף קיסילוב. אחר כך הוסיף הקיסר לועד הזה גם את מנהל "המחלקה השלישית" (הבולשת) האלוף דובלט.

שר ההשכלה אוברוב קיבל עליו את המשימה "להשכיל" את העם היהודי, וכרת ברית עם ה"משכילים" שבאותה תקופה, לדכא את העם ביד חזקה, ולהכריח אותם לפתוח בתי חנוך להשכלה עבור בני היהודים.

השר אוברוב מינה אז את ד"ר מאקס ליליינטאל (שהי' עד אז מנהל בית הספר היהודי בריגא) להיות המתווך בינו ובין אוכלסי היהודים, והטיל עליו לערוך תכניות מפורטות של תיקון החנוך היהודי⁵.

דלטוריה על רבינו

כמעט כל היהודים שבאותו הדור היו יראי שמים, וכשהתפשטו השמועות אודות תוכניות משרד ההשכלה, נגרמה מבוכה רבה בין היהודים.

אמנם המתנגדים היותר קנאים ומתנגדים ל"השכלה" היו החסידים, ולכן החליטו המשכילים ללחום נגדם בכל תוקף, על ידי דלטוריה לפני הממשלה.

ב-5 בפברואר 1841 (כ"ו שבט תר"א) הופיע בעתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען" (גליון 6), מאמר שנשלח מווילנא, ובו נאמר בין השאר:

הקהלות הגדולות של החסידים ברוסיה, בוויטעבסק ומוהילוב, משתדלים בכל יכלתם למנות לראש ומנהיג כללי של החסידות ברוסיה, את אחד מראשי כת החסידים הנקראת בשם חב"ד, הוא מענדל ליובאוויטשער, אשר בו הם רואים את אוצר כל החכמות, בעל מופת וקדוש…

יש להניח, אשר הנזק שנעשה בכל הקהלות המקומיות, על ידי המייסד הראשון של התנועה הזאת, משנת 1740⁶, ידוע היטב.

המטרה הראשונה והעיקרית, כשיש תוכניות כל כך יפות, היא להחליש את התנועה הזאת המתנגדת לממשל. את זה אפשר להשיג רק על ידי שלילת השפעה של הכת הנזכרת, היינו שאף אחד מהם לא יורשה לעמוד בראש הקהלה, בכדי שהדרך הזאת של אמונה בצדיקים תוהים כאלו, שמגיעה לפעמים לקצה אחרון (שלזה הרי ראינו לדאבונינו מקרים מעציבים), לא תמצא לעצמה מקור התחזקות.

במשך הזמן ישתדל העם, שאצלו אין חסרון בשכל בריא, לפנות לטובה, ובעצמו יסייע ליסד מוסדות החנוך, במקום מה שעכשיו הוא עוסק בחלומות הבל, ובחלק הדל שבו מוצא הוא מקום להרגשת גאוה, וחושב את ההשתחררות מזה כצרה הכי גדולה.

אחרי שנדפס המאמר הזה, הוא הוגש על ידי המשכילים אל שר ההשכלה אוברוב.

כעבור חודש ב-28 במרץ 1841 [ח"י ניסן תר"א], כתב שר ההשכלה אוברוב אל שר הפנים סטרוגאנוב:

קיבלתי ידיעות מגרמניה, שכוונותיה של ממשלתנו לתקן את המצב המוסרי של יהודי רוסיה כבר מצאו להם מתנגדים זדונים, ושכת החסידים הידועה, הנמצאת בפלכי רוסיה הלבנה, וראשה ומנהיגה הוא אדם אחד ושמו מענדל ליובאוויטשער, היא היא המשתדלת ביחוד בכל התחבולות שבידה לסכל את מחשבותיה של ממשלתנו.

לפיכך הריני מבקש מאת רום מעלתו להודיעני, שמא יש במשרד הפנים אי אלו ידיעות על אותו ליובאוויטשער ואישיותו, וכמו-כן על מדרגת השפעתו על היהודים בכלל ועל אנשי כת החסידים בפרט⁷.

כעבור יומיים ב-30 במרץ [כ' ניסן תר"א], פנה שר ההשכלה אוברוב באותו נושא, גם אל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף:

30 במרץ 1841

סודי

אדון רב חסד הגראף אלכסנדר כריטאפאראוויטש

ודאי ידועים להוד מעלתו התוכניות של הממשל שלנו אודות הטבת מצב היהודים הנמצאים ברוסיה על ידי השכלה. תוכניות וכוונות אלו כבר מצאו מתנגדים בקרב היהודים שלנו.

מתוך הגליון מספר 6 של העתון "איזראליטישע אנאלען" היוצא לאור בפראנקפורט דמאין, יכיר רום מעלתו, שכת החסידים היהודית אשר בפלך וויטעבסק ובפלך מוהילוב, ושאדם אחד בשם מענדל ליובאוויטשער נחשב למנהיגה, מבקשת בכל התחבולות שבידה להתקומם כנגד תכניותיה וכוונותיה של הממשלה.

המוציא לאור את העתון, ד"ר יוסט, ידוע כמלומד ואדם נאמן, ואם הוא מאשר את הדבר בפומבי, אפשר לסמוך עליו, ולפיכך הריני רואה צורך לעצמי לבקש את רום מעלתו להודיעני, אם אין ידיעות על אותו מענדל ליובאוויטשער, מה טיבו של אדם זה? ועד היכן מגעת השפעתו על היהודים? ואם אין ידיעות אלה, אזי אבקש שאדוני רב החסד ימצא חשיבות בהודעה זו שבעתון של יוסט, ויטיל על מי שצריך להטיל, לאסוף ידיעות מפורטות על ליובאוויטשער, שיהא בהן כדי לברר את הענין⁸.

שר הפנים סטרוגאנוב השיב לשר ההשכלה אוברוב ב-7 באפריל 1841 [כ"ח ניסן תר"א], שאין לו ידיעות על הליובאוויטשער, אבל ידוע לו כי:

הרב היהודי מענדל ליובאוויטשער היושב ברוסיה הלבנה ונמנה על כת החסידים, הריהו מכובד באמת על היהודים ויש לו השפעה גדולה עליהם, וביחוד על יושבי רוסיה הלבנה וליטא⁹.

ביקור בית

אחרי שקיבל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף את שאלות שר ההשכלה אוברוב¹⁰, פנה בנושא הזה ב-5 באפריל [כ"ו ניסן תר"א] אל גנרל גוברנטור של וויטעבסק-מוהילוב דיאקוב, ואל מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג, והציע להם לאסוף בחשאי ידיעות על יהודי אחד ושמו מענדל ליובאוויטשער: מה טיבו של אדם זה? מה הנהגתו? מה דעותיו ומדותיו? עם מי עומד הוא בקשר? עד היכן מגיעה השפעתו על היהודים?

הגנרל גוברנטור דיאקוב השיב ב-9 ביוני [ב' תמוז תר"א]:

מס' 116

9 ביוני 1841, וויטעבסק

סודי

בפניית הוד מעלתו אלי מה-5 באפריל שנה זו, מס' 2006, ביקש לדרוש ממני לאסוף תחת ידי ידיעות מפורטות על היהודי מענדל ליובאוויטשער, מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים.

בחקירה הראשונה שלי התגלה שהיהודי הנזכר הוא מענדל שניאורסאהן, הדר בקביעות בעיירה ליובאוויטש שבמחוז ארשא פלך מוהילוב.

הטלתי על שר הפלך המוהילובי לאסוף ידיעות הנדרשות בידי הוד מעלתו אודות שניאורסאהן בכל הפרטים. וזה הדבר שהוברר על פי הידיעות הללו:

מענדל שניאורסאהן מוכתב כסוחר של הגילדה השלישית, בעיר באבינאוויטש של פלך מוהילוב, אלא שאינו עוסק במסחר, והניח זאת לבני משפחתו. בליובאוויטש הריהו דר בקביעות משנת 1813.

הריהו בן חמשים ומחמת חולשת בריאותו כמעט שאינו יוצא מביתו¹¹.

מדותיו והנהגתו טובות הן. בנוגע לדעותיו, הנה לא נמצא בו משהו נוגד לחוקים.

רוסית הוא מדבר רק קצת ואינו מבין טוב את השפה הזאת.

כיון שהוא שוקד כל ימיו על חיבורים עבריים, הריהו בקי בהם בקיאות גדולה כל כך, שהיהודים מכת החסידים שהוא שייך לה, ואפילו המתנגדים, פונים אליו בבקשה לפתור את הספקות שלהם בעניני הדת. ובגלל זה באים אצלו יהודים גם ממקומות אחרים, והוא מסביר להם את כללי האמונה ופותר להם ספקות שמתעוררות אצלם.

מטבע הדברים הוא, שעל ידי כך יש לו השפעה על היהודים. הם מוקירים את ערכו במידה יתירה ומתייחסים אליו באמון רב מתוך רגש כבוד והערצה לאבותיו, שהיו רבנים גדולים.

מטעם זה הם קוראים גם לשניאורסאהן בתואר רב, אעפ"י שהוא בכלל לא רב, כי בעיירה ליובאוויטש יש מישהו אחר שנבחר בידי הקהל ומאושר בידי הממשל, התושב ברוך זארניק¹².

אחרי הדיווח שלי להוד מעלתו בנושא זה, יש לי את הכבוד להוסיף, אשר מענדל שניאורסאהן הנזכר הוא נכד של אותו רב יהודי של לאזני, שכבר נפטר, וכפי שאומרים היה ידוע בפטרבורג, מחמת איזשהו מקרה¹³.

גנרל גוברנטור גנרל אדיוטנט דיאקוב

כשקיבל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף את המכתב הזה מאת המושל דיאקוב, דיווח על כך אל שר ההשכלה אובארוב, ב-18 ביוני [י"א תמוז תר"א]:

מס' 3509

18 ביוני 1841 פטרבורג

אודות יהודי מענדל שניאורסאהן

סודי

סערגיי סימיאנאוויטש

בהתאם לפניית הוד מעלתו אלי ב-30 במרץ שעבר, אודות אחד בשם מענדל ליובאוויטשער, הנחשב לראש הכת הנמצאת בוויטעבסק ומוהילוב הנקראת בשם חסידים, שמתנגדת לתוכניות הממשל אודות מצב יהודים.

בשעתו נתתי פקודה לאסוף תחת ידי ידיעות אודותיו. מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים.

עכשיו הודיע לי האדון גרנל גוברנטור של פלכי סמולנסק וויטעבסק ומוהילוב דיאקוב, אשר היהודי הנזכר הריהו מענדל שניאורסאן ...¹⁴.

בדיווחי אודות זה להוד מעלתו אבקש ממנו בהכנעה, אדון רב חסד, להודיע לי איזה מסקנה רוצים להסיק מידיעות הנזכרות.

ב-12 באפריל [ג' אייר תר"א] פנה מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג אל קציני הזשאנדארמים, שהיו משועבדים לשלטונו במוהילוב, בוויטעבסק ומינסק, ושאלם בענין זה, בפקודתו של ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף.

בהתאם לשאלת הגנרל פרייגאנג נסע הפולקובניק הזשאנדארמי וואיצעך ממוהילוב, לחקור את אדמו"ר ה"צמח צדק" בליובאוויטש, ואחר כך דיווח לגנרל פרייגאנג, ב-29 במאי [כ"א סיון תר"א].

אל מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה הגנרל פרייגאנג

מס' 24

29 במאי 1841, מוהילוב

סודי

בהתאם להוראת הוד מעלתו מה-12 באפריל מס' 162, אודות יהודי אחד מכת החסידים מענדל ליובאוויטשער, יש לי הכבוד לדווח בכבוד.

עוד לפני חודש ינואר של שנה זאת שמעתי סיפורים אודות יהודי מענדל שניאורסאהן הגר בעיירה ליובאוויטש.

אביו זקנו היה מנהיגה של כת החסידים, בשנת 1812, אלא שעזב את כל רכושו לאויב, והלך מרצונו עם בני ביתו (נכדו מענדל לא היה אז אלא יותר מבן עשרים) אחרי מחנה הצבא שלנו אל מעמקי ארץ רוסיה¹⁵. הוא ביקש הגנה מהאדון גנרל נעוואראווסקי, והוא נתן לו 4 קאזאקים ללוותו, מלאדי עד למקום הראשון שלא היתה בו סכנה.

מחמת סקרנותי רציתי לראותו בעצמי ולדבר עם מענדל שניאורסאן.

כשהיה יריד בליובאוויטש בחודש פברואר¹⁶, חקרתי ודרשתי עליו תחילה את פקידי המקום, את ה"איספראווניק"¹⁷, את ה"סטאנובוי" ואת מנהל האחוזה של ליובאוויטש.

הללו אמרו לי, שהוא חשוב ומכובד עד מאוד, לא רק על בני הכת שלו, שהוא מנהיגה, אלא גם על יהודים אחרים; שמנהגו יפה, אינו מכניס עצמו בשום סכסוכים, אלא משתדל להשקיט כל המריבות שבין יהודים, ושהוא נחשב בעיני היהודים ללמדן גדול בתורה.

כשחקרתי אודות בית הכנסת היהודי, נכנסתי לביתו של מענדל שניאורסאהן¹⁸ ומצאתיו כשהוא יושב ומעיין בספר. הוא למעלה מבן חמשים, אדם חלוש.

הייתי מסיח עמו על המאורעות של שנת 1812 ועל החיים של עכשיו, ונוכחתי שהוא מדבר רוסית בקושי.

מתוך התשובות שהיה מחזיר לי, וגם מתוך דעותיו על ענינים שונים, ראיתי והכרתי, שרחוק הוא מלהיות ראוי לתואר "מלומד גדול"¹⁹ שהיהודים חולקים לאותו האיש מביניהם, המבלה את רוב ימי חייו בעיון בספרים.

בבית שלו ראיתי שהוא חי בעניות ולא מתוך נקיות מספיקה כל צרכה, כדרך היהודים. יש לו ששה בנים ושתי בנות.

הוא מוכתב לסוחר גילדיה שלישית, אבל במסחר עוסקים רק בני ביתו.

באופן זה הכרתי את מענדל שניאורסאהן, שכנראה נק' ליובאוויטשער בגלל שגר בליובאוויטש, עוד לפני שקבלתי את הפקודה מאת הוד מעלתו.

אחר כך מאז ועד עכשיו אספתי תחת ידי ידיעות חדשות, אבל אין לי מה להוסיף, חוץ מלחזור על דברי, שהוא אדם פשוט, ששכלו מצומצם. בהנהגתו ומדותיו המוסריות, אין להטיל דופי. הריהו עוזר, עד כמה שאפשר, לעניים²⁰, ומשגיח בהקפדה על האמונה של הכת שלו, שכפי שנודע לי כמעט אינה נבדלת מכת ה"מתנגדים", שגם הם פונים אליו, כשמתעוררת אצלם איזו שאלה.

מעשים שיש בהם משום הפרת החוק לא עשה עד עכשיו. יש לו קשרים והשפעה על היהודים מבני סיעתו אשר בפלך וויטעבסק ובפלך מוהילוב.

הוא לא רב, כפי שהיה אביו, אלא שקיבל תואר זה בירושה, אבל הוא דוחה זאת, ברצונו לעבור ימיו בשקט בבית עם הספרים.

פולקובניק וואיצעך

תחת השגחת המשטרה החשאית

כאשר מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמריה הגנרל פרייגאנג קיבל את התשובות מקציני הזשאנדארמים במוהילוב, וויטעבסק ומינסק, הוא דיווח על כך אל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) הגראף בנקנדורף, ב-12 ביוני [ה' תמוז]:

מס' 239

12 ביוני 1841, מינסק

מאת מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה

אל ראש הזשאנדארמים גראף בנקנדורף

אודות היהודי מענדל שניאורסאהן ליובאוויטשער

סודי

לפי פקודת הוד מעלתו מ-5 באפריל שנה זאת מס' 2007 ציוויתי למטה קציני הפלכים השייכים לגליל הרביעי, ובמיוחד בוויטעבסק ובמוהילוב, לאסוף ידיעות מפורטות, האם נמצא בפלכים אלו מישהו בשם מענדל ליובאוויטשער, אשר לפי מה שהגיע לידיעת הוד מעלתו, הוא נחשב לראש כת היהודית הקיימת בוויטעבסק ומוהילוב שנקראת בשם חסידים, והיא מתנגדת לתוכניות הממשל אודות היהודים.

ואם ימצא יהודי כזה, לברר מה טיבו של אדם זה. מה הנהגתו. מה דעותיו ומדותיו. עם מי עומד הוא בקשר, ועד היכן מגיעה השפעתו על היהודים.

בהתאם להוראה זו, נתקבלו אלי דו"חות מהפלכים וויטעבסק מוהילוב ומינסק, על ידי הפולקובניק קוצינסקי, וואיצעך, וקאפיטאן יורקאווסקי, אשר בתוכנם הכללי תואמים הם זה לזה בהחלט.

דהיינו שהיהודי הנחשב לראש הכת החסידים, צריך להיות לא אחר מאשר מענדל שניאורסאהן, הנק' ליובאוויטשער, הגר בעיירה ליובאוויטש בפלך מוהילוב, ומזה קיבל את השם ליובאוויטשער.

הוא ממלא את מקום הרב, מדותיו נאות, בחייו מתנהג בפשטות, אורח חיים צנוע, מראה עצמו לאדם לא עשיר, יש לו השפעה על סביבתו, לפי מדת הכבוד שרוכשים לו היהודים.

בפרטיות יותר דיווח לי כל אחד משלושת פלכים האלו, לפי הבדיקה על אתר:

מוויטעבסק דיווח הפולקובניק קוצינסקי, אשר היהודי הזה שומר בהקפדה על מנהגי היהדות הקדמונים ונמשך אחריהם בפנטיות ונחשב בעיני בני סיעתו למלומד גדול.

ממוהילוב דיווח הפולקובניק וואיצעך, שלפי הערכות שהוא שמע, יהודי זה מכובד מאד לא רק בכת שלו שהוא עומד בראשה, אלא אף בידי יהודים אחרים, אבל אינו מתערב בשום סכסוכים ומשתדל להפסיק מריבות בין יהודים, וכשראה אותו בעצמו ובדיבורו אתו, הוא וואיצעך מצא אותו רחוק מהתואר מלומד. בחיי ביתו ניכרת עניות, וחוסר נקיות השייך ליהודים. בכלל נראה לו שהוא אדם פשוט, אבל יש לו קשר והשפעה על יהודי הכת שלו בפלכי וויטעבסק ומוהילוב.

ממינסק דיווח הקאפיטאן יורקאווסקי, כי מענדל ליובאוויטשער היה לפני שש שנים במינסק²¹ ודרש שם דרשות וביאר מאמרים שונים מן הקבלה וקצת גם מהתלמוד. בעיני ההדיוטות הריהו חשוב, אדם שנחה עליו רוח הקודש ופילוסוף, ירא השם וחזק באמונתו. יהודים משכילים אינם מוצאים בו כשרונות שכליים מיוחדים וכשרון דיבור מיוחד ולא משהו מנבואה; ואף על פי כן סבורים הם, שמסירותו לתורת החסידות יסודתה באמונתו העמוקה והתקיפה כי הקבלה אמיתית היא, ושאין לו שום כוונות להשתמש באמונות ההבל של היהודים הבוערים לתועלת צבירת הון לעצמו.

אומרים שהסבא של מענדל ליובאוויטשער, המנוח זלמן, נקרא לחקירה ודרישה בפטרבורג בשנת 1802 כמדומה, בגלל חשד שייכותו לאיזה כת המזיקה, אבל התנצל וחזר בקרוב למקום מגוריו.

אחרי שאני מדווח בכבוד אודות זה להוד מעלתו יש לי הכבוד להציג גם את הדו"ח המקורי אודות נושא זה, שכתב הפולקובניק וואיצעך ב-29 במאי מס' 24, כדי שיוכל לעיין בעצמו במקור באופן מפורט יותר.

והריני לדווח בזה, שאם יתקבלו עוד ידיעות אודות מענדל הרב מליובאוויטש, מקציני המטה של שאר הפלכים, לא אמנע מלדווח במיוחד להוד מעלתו.

גנרל מאיאר פרייגאנג

משקיבל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף את הדיווחים, שלח אותם אל שר ההשכלה אוברוב, ב-25 ביוני 1841 [י"ח תמוז תר"א]:

מס' 3626

25 ביוני 1841, פטרבורג

בצירוף דו"ח, גנרל מאיאר פרייגאנג

סודי

בנוסף למכתבי להוד מעלתו מ-18 ביוני מס' 3509 אודות היהודי מענדל שניאורסאהן הגר בעיירה ליובאוויטש פלך מוהילוב, אשר כאילו נחשב לראש כת יהודית שקיימת בוויטעבסק מוהילוב בשם חסידים, שמתנגדת לתוכניות הממשל אודות היהודים.

יש לי את הכבוד למסור בזה דו"ח שנתקבל אלי מאת מפקד גליל הפקידות הרביעי של הזשאנדארמיה, אודות שניאורסאהן הנזכר.

בהכנעה אבקש מאת האדון רב החסד, להחזיר לי אותו, כאשר לא יהי' בו צורך יותר.

שר ההשכלה אובארוב השיב על כך ב-7 ביולי [ר"ח מנ"א תר"א]:

מאת שר ההשכלה הגראף אובארוב

אל א. כ. בנקנדורף

מס' 6997

7 ביולי 1841

סודי

אדון רב החסד אלכסנדר כריסטופורוביטש

אף שעל פי מכתביו של הוד מעלתו מה-18 ומה-25 ביוני, מס' 3509 ו-3626, ומהניירות שצורפו אליהם, אפשר להסיק שהיהודי מענדל שניאורסאהן הנקרא ליובאוויטשער לא עשה עד עכשיו מעשים שאינם כחוק, ואשר לפי תכונותיו המוסריות ושכלו המצומצם נראה שאינו איש מסוכן.

אף על פי כן סבורני, שלא למותר יהיה להשגיח עליו בסתר, ביחוד במשך הזמן שהממשלה תוציא לפעולה את התוכניות החדשות שלה בדבר מוסדות השכלה ליהודים.

הריני מחזיר בזה את שני הניירות אודות היהודי מענדל.

ב-21 ביולי 1841 [ט"ו מנ"א תר"א] מסר מנהל "המחלקה השלישית" (הבולשת) הוראה זו אל פקידות הזשאנדרמים המוהילובית:

פקודה לפולקובניק הזשאנדרמי וואיצעך

מס' 4132

21 ביולי 1841

סודי

לפי רצון האדון ראש הזשאנדארמים הריני מפקד להוד מעלתו להשגיח בסתר על הנהגתו ודעותיו של היהודי הסוחר מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב מחוז ארשא עיירה ליובאוויטש, אשר לפי הידיעות שהגיעו אלינו יש עליו חשד שמתנגד עם בני סיעתו לתוכניות הממשל אודות ליהודים.

גנרל מאיאר של צוות הוד רוממותו

דובלט

חולשה ופחד מהחיפוש והחקירה

כיון שהיה רבינו אדם חלוש, סופו שחלה ונפל למשכב מחמת התרגשות הנפש, שגרם לו הדבר²².

*

רבינו הי' נשיא מעות כולל חב"ד במדינות רוסיה. לפי הסכם מיוחד היו השד"רים גובים את מעות "מעמד בית הרב"²³ יחד עם מעות הכולל, ואחוז מסוים ממעות אלו היו עבור "מעמד בית הרב".

כשהתחילה השגחה זו, גבר הפחד על רבינו מהצפוי לו על ידי פקידי המלוכה, ואף חשש ממסירה בנושא מעות הכולל. הוא חשב אז למסור את כל ניהול מעות ארץ הקודש לידי אחד מנגידי החסידים, שאף יקבל סכום מסויים מהחלק שמגיע לרבינו, עבור עבודת ניהול עסק זה.

על כל הנ"ל מספר רבינו באחת מתשובותיו, בצורה נסתרת ומוסווית²⁴:

בקיץ תר"א הי' על מוהר"צ²⁵ יסורים מנגישת חוב וועקסלין שנתערב עבור אחרים, ונשלחו מלייפציג למאסקווא²⁶ על כן עלה על דעתו אחר כך בחורף תר"ב לשכור איש שינהיג על שמו המסחור גיוואנט ושא"ד²⁷ דמאסקעוי'²⁸, וביקש לשכור על זה את מוהר"ט שהוא ינהיג העסק הנ"ל…

אמר מוהרר"ט למוהר"צ, שאם רצונו לשוכרו בשביל להסיר פחד נגישת הוועקסלין מעליו, אין דרך אלא אם כן יסלק את עצמו מכל העסק, ושיהי' רק מוהר"ט העוסק בכל מכל, ועל ידי זה יצא שמו של מוהר"ט על זה, אבל כל שיהי' למוהר"צ אפילו קצת עסק בזה יקרא הכל על שמו, כי ר"צ מפורסם לסוחר…

אח"כ תיכף ומיד ממש נתגלגל הדבר שלא נתקיים המעשה כלל … מפני שהמעות הנפדים על ידי מוליכי הגיוואנט והריפש ושארי סחורות למכור בנעזין ובעזראש [נאווא אלכסנדראווסק] ובבייעשנקוויץ²⁹, לא רצו בשום אופן שימסרו המעות והחשבונות למוהר"ט מכמה טעמים שאמרו, והוכרח מוהר"צ לקבל מהן³⁰ … אם כן נקרא כל העסק עליו כמקדם.

רבינו כתב כמה תשובות בנושא, ובאחת מהן³¹ חוזר על עיקרי הדברים, ואף מעתיק את נוסח החוזה שחתמו ביניהם, בהסוואה, כמובן:

ז"ל הצעטיל, לקבל החשבונות מהמשולחים המוכרים הריפ"ש וציט, והמעות (שפודים עבור זה), והשילוח (ר"ל המעות למאסקעוי'), והחלוקה (כמה יסולק לכל סוחר³²), ואפשר שיהי' עוד אחד שיעזור בעת השילוח והח[לוקה], ויהיה במחניכם או במחנו³³…

הבעל הבית³⁴ לא רצה שיהי' המסחור דמאסקעוי' נקרא על שמו, מצד היראה (שחייב שם חוב לסוחר גדול והיה מתיירא כשיקרא על שמו אולי יעכבו כו'), על כן רצה שיקרא על שם ר"ט. ואמר ר"ט בעצמו שזה אי אפשר רק על ידי שיהיה הוא לבדו העוסק … ואם יהי' לבעה"ב אפילו מקצת עסק בזה יקרא כל העסק על שמו ולא ע"ש ר"ט, כי הוא מפורסם אצלם … וסוף דבר הי' כל העסק על שם בעל הבית.

ביקור הד"ר ליליינטאל

מיד כשנתמנה הד"ר מאקס ליליינטאל להיות הממונה על השכלת העם היהודי, נצטווה לנסוע אל הערים הגדולות ולהכשיר את היהודים היושבים בהן לקבל את הטובה שהממשלה אומרת להושיט להם.

ב-11 במרץ 1841 [ר"ח ניסן תר"א] כתב אל הפקיד דוקשט דושינסקי אשר במשרד ההשכלה, כי היה לו משא ומתן עם החסידים שבמינסק³⁵ ובוויטעבסק, והבין כי מצדם עתידה לבוא התנגדות עצומה ועקבית ואשר הממשלה צריכה איפוא להתערב בדבר הזה, ולדכאם באופן היותר קשה.

כעבור ששה ימים [ז' ניסן תר"א] הוסיף לכתוב באותו תוכן, ומבקש רשיון לפנות במכתב רשמי אל הצדיק מוהרמ"מ מליובאוויטש, לדעת מה ישיב על דבריו³⁶.

הפקיד הנזכר דוקשט דושינסקי השיב על כך אל ליליינטאל, שהוא יכול לכתוב אליו בתור איש פרטי אבל לא בדרך רשמית³⁷.

כעבור משך זמן, בשנת תר"ב, דיווח אל משרד ההשכלה:

שלחתי מכתב ידידות רבה להרבי הגדול של החסידים מענדל שניאורסאהן בליובאוויטש להודיעו שאני נכון לבוא אליו ולהניח את דעת חסידיו.

רבינו הסכים לקבלו, ואחרי הביקור אצלו דיווח שוב אל משרד ההשכלה:

אנכי נסעתי לליובאוויטש לראות את הרמ"מ. הוא כבן ארבעים וחמש. לא גבוה. מתנהג בפשטות גמורה.

עוד מוסיף לספר כי הוא הציע ל"צמח צדק" להשתתף בועד הרבנים העתיד להתקיים בפטרבורג, וכי רבינו סרב בתחלה לקבל את הדבר הזה ואמר, כי מהיום שהיה אצלו החפוש, הוא לא בריא ועדיין לא שב לאיתנו.

ליליינטאל ביקש להפגש גם עם חסידי וויטעבסק, וקיבל מרבינו מכתב אליהם בנושא. הוא נפגש אתם, וגם דעתם היתה שרבינו לא ישתתף בועידה בפטרבורג, כי אז יפרסמו המשכילים שגם רבינו מסכים לדיעותיהם.

בתחלת שנת תר"ג התקבלה הפקודה מפטרבורג, שהקהלה המקומית תשלח נציג לועידה בפטרבורג שתדון בעניני השכלת היהודים. החסידים בחרו תחלה בהרב החסיד ר' יצחק אייזיק אבד"ק ארשא³⁸. אמנם אחר כך הוחלט שטוב יותר שרבינו בעצמו יסע בתור נציג החסידים.

ב-10 בפברואר 1843 [כ"ב אד"ר תר"ג] כתב החסיד העסקן ר' חיים גינזבורג אל הד"ר ליליינטאל, כי כולם רוצים אשר רבינו יסע לפטרבורג בתור נציג החסידים.

מיד ב-19 בפברואר 1843 [בדר"ח אד"ש תר"ג] הודיע הד"ר ליליינטאל אל רבינו כי הוא מוזמן אל הועידה בפטרבורג, וב-22 לחודש [ד' אד"ש תר"ג] כתב ליליינטאל אל משרד ההשכלה:

הרב היותר חשוב בין היהודים הרוסים הוא ר' מנדל מליובאוויטש, כי החסידים שבוויטעבסק, מוהילוב, טשערניגאוו, קיוב, חרסון ומינסק מנשאים אותו עליהם לראש, הם נכנעים לפניו בלי גבול, והסכמתו לרצון הממשלה תהיה לחסידים לחוק ולא יעבר.

אכן גדולי היהודים שבוויטעבסק ומוהילוב בקשו לבחר תחת ר' מענדל את הסוחר והחכם התלמודי ר' דוד לוריא מביחוב; אולם בדבר הזה הם מתכוונים לא לטובת הממשלה אלא לרעתה, כי בחירה זו תתן בידם האפשרות אחרי כן להטיל את כל האחריות על ראשי ה"מתנגדים" שנואי נפשם. ומלבד זאת הם יראים פן יקרה לרבם אסון. הפחד הזה נשתרש בלבם מעת שנעשתה החקירה בבית הרמ"מ.

ומה שנוגע לר' אייזיק מארשא, הוא אינו יכול להביא כל תועלת, אחרי שכל החסידים, לפי דבריו של חיים גינזבורג מוויטעבסק, מוחים נגד בחירה זו ומבקשים לבחור רק את ר' מענדל. ועל כן ראוי להזמין רק אותו כי בהסכמתו אפשר יהיה למשוך 2/3 החסידים. גם ר"י מוולאז'ין מבקש על דבר זה.

אך צריך לאסור על הרמ"מ שלא יקח עמו את ר' דוד מביחוב, מפני שהוא פנטי קיצוני, רודף אחר הגדולה, ויגרם מחלוקת בתוך הועידה.

שר ההשכלה אוברוב קיבל את הצעות הד"ר ליליינטאל, וב-14 במרץ [כ"ד אד"ש תר"ג] כתב אל הגנרל גוברנטור של פלכי וויטבסק סמולנסק ומוהילוב, פיוטר דיאקוב:

אנכי חושב לנחוץ להזמין בתור חבר הקומיסיא את אחד הרבני החסידים, שהם חלק גדול מישוב היהודים ברוסיה הלבנה ובליטא.

מהידיעות שבאו אל המיניסטריום נראה שהחסידים שמו להם לראש את מענדל שניאורסאהן, שהוא מלבד מעלותיו המוסריות גם בעל שכל בריא, ועל כן אם כבוד הגנרל גוברנטור מסכים לבחירה זו, יואיל נא להודיע את שניאורסאהן שיסע לפטרבורג.

הדבר מצא חן גם בעיני הגנרל גוברנטור, וכך נתאשר רבינו, בחודש ניסן תר"ג, בתור חבר הועידה בפטרבורג.

העוזרים שלקח אתו לפטרבורג

בבית רבי ח"ג פ"ג מסופר:

כאשר הגיע הפקודה לרבינו שיסע, שלח לליעפלי להרה"ח המפורסם ר' שמרי' פייטילסאן³⁹ זלה"ה (בן הרה"ח הגביר ר"מ מליעפלי⁴⁰) שיבא לליובאוויטש ויסע עמו להיות לפה ולמליץ בינו ובין שרי הממשלה.

וקודם נסיעתו שלח פ"נ ללאזני על קבר אמו ע"ה בת רבינו הגדול נ"ע⁴¹.

ונסע הר"ש הנ"ל עמו, וגם את בנו אדמו"ר הררי"ל נ"ע לקח עמו.

כדי לקחת אותם אתו עמו הוצרך לקבל רשיון מיוחד, וב-17 באפריל 1843 [כ"ט ניסן תר"ג], פנה בזה אל המושל דיאקוב⁴²:

קיבלתי מהגוברנטור האזרחי של מוהילוב תעודת מסע לנסיעתי לסט-פטרבורג, לכינון הועידה לעניני השכלת עם ישראל.

בנוגע לתעודת-מסע, אעפ"י שניתנה לי רשות לקחת אתי שני יהודים לעזרה, הנה היות שלא הציגו עבורם דרכונים, הם לא הוזכרו באותה תעודת מסע⁴³.

עכשיו, בהגיע לעיר וויטעבסק, נראה הצורך לקחת אתי אחד עבור תרגום בכתב ובעל פה, היות ואיני יודע כלל שום שפה חוץ מאידיש, את האזרח שמרי' בן מרדכי פייטלסון, ועבור עזרה בשבילי, בגלל מצב בריאותי החלש, את בני לייב שניאורסאהן.

הנני מציג […] במקורו, תעודת-מסע עם דרכונים של פייטלסון ושל בני לייב שניאורסאהן, כבוד הוד רוממותך, והנני מבקש לתת לי האפשרות להספיק להגיע לתאריך הפתיחה של הועידה הנ"ל, ולזכות אותי, יחד עם העוזרים הנ"ל, לשהי' חופשית בסט-פטרבורג, עד גמר הועידה, וקבלת רשיון יציאה בתעודה המתאימה.

כשבועיים אחרי זה נסעו לפטרבורג, שם התקיימה הועידה מה-6 במאי [י"ח אייר תר"ג] עד חודש אוגוסט 1843 [אלול תר"ג].

*

אודות תוכן הדיונים בועידה הזאת במשך ארבעת חדשי קיומה, כבר הובא לעיל ריש פרק ‎סז מה שכתב בבית רבי ח"ג פ"ג-ד: "כל ענין השאלות שהי' שם לא ניתן להגלות, והוא סתום וחתום ממנו ... פרטי הדברים שהי' במושב האסיפה לא גלה, כי אמר שלא ניתן רשות להגלות".

פרטים אחדים, שהצליח בעל הבית רבי לדלות מכאן ומשם, סקר שם פ"ד. עוד חקר וליקט בזה איליא לוריא בספרו עדה ומדינה (ירושלים תשס"ו) ע' 68-72, וגם הוא מסיים שם אשר "האספה התנהלה בסודיות מוחלטת, ופרטי העניינים הנידונים והתנהגותם של הצדדים אפופים מיסתורין עד עצם היום הזה".

הספרים שלקח אתו לפטרבורג

יותר מכל אדמו"רי חב"ד כתב רבינו. כמאה כרכים של כתב-ידו-הקדושה, או על כל פנים כתב-יד-סופר שהוגה בכתב-ידו-הקדושה של רבינו, נמצאים היום בעולם. כשמונים מהם – בספריית חב"ד-ליובאוויטש. עוד נמצאים בספריה כאלף כרכי העתקות מכתבי רבינו.

אמנם כל אלו הם רק חלק ממה שנכתב על ידו והועתק על ידי הסופרים המעתיקים⁴⁴.

*

באחד מכרכי כתב-ידו-הקדושה, שרשם בה רבינו את תשובותיו בשנת תר"ג (כת"י 1050 כב, א), נמצאת רשימת ספרים בכתב-ידו-הקדושה, שמחובתינו לברר את תוכנה:

תנ"ך עו"א ישעי' סידור מחזור לוח. חומש ח"א. מדרש רבה ג' וח"א קטן. מס' ב"מ עם הרי"ף ועם חי' הר"ן או שט"מ. סידור ברדיטשוב בה"ז תו"א. משניות קטן ח"א קדשים טהרות גדול. גם טהרות עם מס' נדה ר"ש. כוזרי ח"ה. זוה' ג בית אהרן קורקע'. ד' חלקי ש"ע. מכלול. איזה בוך מכת"י השייך לב"מ ולמקוואו' או משניות. (סדה"י) עה"כ דסה"ד. ר"ח). תניא. במקום ש"ע יד. ב' חלקים פתחי תשובה. מק"מ ח"א ד' קאפוסט עם צע'. ע"ח ד' שקלאוו עם צע'. ד' טורים. על איזה טור גם אחרוני' כדי לכתוב בס"ד גם ראשונים השייכי' כמו חי' רשב"א וריטב"א שעם צע' ג' כרכים של"ה.

מתוכן דבריו "כדי לכתוב בס"ד", מובן שמדובר כאן בספרים לקחת עמו כדי לעיין בהם בדרך נסיעתו, וכדי לכתוב שם חידושים שיתעוררו אצלו בעת העיון.

כך גם האמור כמה פעמים ברשימה הזאת "עם צע'", פירושו "עם צעטלאך" – פתקאות רשימותיו הגהות לספרים הללו, שאותם לקח עמו בדרך נסיעתו, כדי להמשיך ולעיין בספרים הללו ולהוסיף על גבי פתקאות אלו את הגהותיו שיתעוררו בעת עיונו בהם במשך נסיעתו. והיינו, שכדי שלא ישאר זמנו פנוי, לקח אתו מספר ספרים שיעיין בהם במשך זמן זה, וניירות לכתיבת חידושיו שיתעוררו אצלו בעת העיון הזה. את רשימת הספרים לקחת עמו רשם לעצמו באחד מכרכי כתב-היד, שבו רשם את תשובותיו שכתב באותה שנה. וכך יש לפענח את הרשימה הזאת:

תנ"ך, מהדורה הנקראת עשרים וארבעה, ספר ישעי'.

סידור.

מחזור.

לוח השנה.

חומש ח"א.

מדרש רבה גדול, וח"א קטן.

מס' ב"מ עם הרי"ף ועם חי' הר"ן או שט"מ.

סידור עם דא"ח של רבינו הזקן שנדפס בברדיטשוב (תקע"ח).

ביאורי הזהר של רבינו הזקן (קאפוסט תקע"ו).

תורה אור של רבינו הזקן (קאפוסט תקצ"ז).

משניות קטן ח"א.

קדשים טהרות גדול.

גם טהרות שנדפס עם מס' נדה ובו נדפס פי' ר"ש.

כוזרי.

חובות הלבבות.

זוהר שנדפס בפורמט גדול (לובלין שפ"ג).

בית אהרן [מ"מ לפסוקי תנ"ך הנדרשים בתלמודים מדרשים וס' הקדושים], (פפד"א ת"נ).

קונקורדנציה.

ד' חלקי ש"ע.

מכלול.

איזה כרכים מכתב-ידו-הקדושה מחידושיו השייכים למסכת בבא מציעא ולמקוואו' או משניות.

סדר היום.

ערכי הכינויים של בעל סדר הדורות.

ראשית חכמה.

תניא.

במקום שלחן ערוך יו"ד הגדולים, יקח את ב' חלקי השלחן ערוך יו"ד שעם הפתחי תשובה.

מקדש מלך ח"א דפוס קאפוסט (תק"ע) עם צעטלאך (פתקאות שרושם בהם את הגהותיו) מונחים בתוך הכרך.

עץ חיים דפוס שקלאוו (תק"ס) עם צעטלאך מונחים בתוך הכרך, שרושם בהם את הגהותיו.

ד' טורים.

על איזה טור גם אחרוני' כדי לכתוב בס"ד.

גם ראשונים השייכי' כמו חי' רשב"א וריטב"א שעם צעטלאך, ג' כרכים.

של"ה.

*

בנוסף ל"צעטלאך" הנ"ל, לקח אתו גם כרך קטן, כדי לרשום עליו את החידושים שיתחדשו אצלו בלימודו, בעת שהותו בפטרבורג.

מכרך זה מעתיק הגאון החסיד מוה"ר ישכר בער הלוי הורביץ, מ"ץ דליובאוויטש, בכת"י 1027 קפא, א:

העתק מכ"ק בנסיעתו לפ"ב, ביכל דק.

סיום תקופת השגחת הסתר

הועידה בפטרבורג התקיימה כאמור במשך חדשי קיץ תר"ג. בהמשך לזה קיבל רבינו תעודת "אזרח נכבד", כדלקמן פרק ‎עח; אמנם השגחת הסתר עליו נמשכה עד שנת תר"ז⁴⁵.

במשך הזמן הזה מת ראש המחלקה השלישית (הבולשת) בנקנדורף, ואת מקומו מילא הגראף אורלוב; הגנרל גוברנטור דיאקוב עזב את משרתו, ואת מקומו מילא הנסיך גוליצין.

ב-20 בינואר 1847 [ט"ו בשבט תר"ז] כתב הגראף אורלוב אל המושל גוליצין:

לנסיך א. מ. גוליצין

מס' 121

20 בינואר 1847

סודי

אדון רב החסד נסיך אנדריי מיכאלאוויטש

לפי ידיעות שנתקבלו בשנת 1841, אשר הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב התנגד לתוכניות הממשל אודות היהודים, ניתנה פקודה על ידי קודמו, להשגיח על היהודי הנזכר בסתר על ידי הזשאנדארמים.

עכשיו נתקבל הדו"ח ששניאורסאהן נוהג חיי שקט ולא מתערב בשום סכסוך, הוא זכה לתואר "אזרח נכבד", ועל ידי הנהגתו זו זוכה להפטר מההשגחה שעליו.

כשאני מודיע זאת להוד מעלתו רואה אני חובה לעצמי, לבקש בהכנעה מאת האדון רב החסד, לכבד אותי בהודעה איזה ידיעות יש אצלו אודות שניאורסאהן, ואם זוכה הוא לפי דעתו להקלה הנזכרת.

חתם גראף אורלוב

ב-7 במרץ 1847 [ב' ניסן תר"ז] השיב המושל גוליצין אל הגראף אורלוב:

ממשל גנראל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב וסמאלענסק

מס' 89

7 במרץ 1847 וויטעבסק

אל ראש הזשאנדארמים הגראף אורלוב

סודי

אחרי שקבלתי בחודש ינואר של שנה זאת את מכתב הוד מעלתו מס' 121 אודות הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב, הצעתי למושל אזרחי של מוהילוב להודיעיני איזה ידיעות יש לפניו אודות שניאורסאהן, ואם זוכה הוא לפי דעתו להפטר מהשגחה בסתר על ידי הזשאנדארמים עליו שהתחילה בשנת 1841, בגלל התנגדותו לתוכניות הממשל אודות היהודים.

יועץ המדינה גאמאלין הודיע לי עכשיו, אשר הרב מענדל שניאורסאהן, שכפי שנתברר זכה לתעודת "אזרח נכבד", לפי העדות שהתקבלה בהשגחה התמידית על ידי הזשאנדארמים משנת 1841 אודות הנהגתו ואורח חייו וכל מעשיו, זוכה הוא להפטר מההשגחה שעליו.

את הידיעות האלו אודות הרב שניאורסאהן, המיוסדות על עדות ממשל הפלך המקומי, יש לי הכבוד להודיע להוד מעלתו, במענה למכתבו אלי הנזכר.

שלך אדון רב החסד

גנרל גוברנטור גנרל ליוטננט נסיך גאליצין

ב-14 במרץ [ט' ניסן תר"ז] כתב בענין הזה הגראף אורלוב אל שר ההשכלה אוברוב.

אל שר השכלה הגראף ס. ס. אוברוב

מס' 411

14 במרץ 1847

סודי

אדון רב החסד הגראף סערגיי סערגיאוויטש

לפי ידיעות שהתקבלו בשנת 1841, אשר הרב מענדל שניאורסאהן הגר בפלך מוהילוב מתנגד לתוכניות הממשל אודות היהודים, ניתנה פקודה על ידי קודמי, לפי פניה של הוד מעלתו מ-7 ביולי באותה שנה מס' 6997, לארגן השגחת סתר על היהודי הנזכר על ידי הזשאנדארמים.

כעת הודיע לי הגנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב הנסיך גאליצין, אשר שניאורסאהן נוהג חיי שקט ולא מתערב בשום דבר, וזכה לתואר "אזרח נכבד", ושלפי דעת ממשל המקומי הוא זוכה להפטר מההשגחה שעליו.

סבור הנני אשר לפי תשובה כזאת של הממשל המקומי הי' אפשרי להפסיק את השגחת הסתר על שניאורסאהן; אעפי"כ חושב אני לחובה להודיע אודות זה להוד מעלתו, שיעיין בזה קודם מעשה, ולבקש בהכנעה מאת האדון רב החסד לכבד אותי בהודעה של חוות דעתו.

חתם גראף ארלוב

שר ההשכלה הסכים לזה, וב-19 במרץ [י"ד ניסן תר"ז] ניתן סוף סוף הצו לבטל את ההשגחה החשאית:

מאת משרד ההשכלה מחלקה השלישית שלחן השני

19 במרץ 1847

מס' 2643

אל הגראף א. פ. ארלוב

סודי

אדון רב החסד הגראף אלכסיי פיודוראוויטש

במענה לפניית הוד מעלתו מה-14 במרץ הזה מס' 411, יש לי את הכבוד להודיע מתוך אחריות עצמית, שאני בהחלט מסכים עם דעתו אודות הפסק השגחת הסתר על האזרח הנכבד הרב היהודי מענדל שניאורסאהן, על ידי הזשאנדארמים.

חתם גראף אובארוב

וההשגחה הוסרה סוף סוף מעל רבינו.

המשך הדיונים עם רבינו

אמנם פעילותו של רבנו, לדחות את גזירות ההשכלה על היהודים, נמשכה גם אחר כך, בשנת תר"ח:

אחד מהדיונים באותה ועידה בשנת תר"ג היתה ספרי הלימוד, וסדר הלימוד בחדרים; אשר רבינו עמד בתוקף שלא לשנות את יסודות הלימודים בחדרים ברחבי רוסיה.

אמנם נציגי המשכילים המשיכו להכין תוכניות לימודים חדשים, אשר לדעתם יש להנהיג בחדרים. ואף הדפיסו, בתמיכת הממשל הרוסי, ספרי לקוטים שמהם ילמדו בחדרים.

הם התאמצו להשיג לזה את הסכמת רבנו, אשר הוא הי' אחד מקובעי סדר הלימוד בחדרים בעת הועידה בשנת תר"ג.

בשנת תר"ז החליף המשכיל ארי' ליב מנדלשטם את לילינטל במשרד ההשכלה, וסיים את עריכת ספרי הלקוטים הנ"ל.

בחורף תר"ח הגיע מנדלשטם לליובאוויטש, לדון בזה עם רבנו, ורבנו ביאר לפניו את הטעמים למניעת הלימוד בחדרים בספרי הליקוטים שהם הכינו.

אחר כך הזמין את רבינו אל העיר מינסק, לשיחה נוספת בנושא, ורבנו משיב לו, בי"ג אדר ראשון (אגרות קודש שלו ח"א אגרת יב):

אשר כתב אם אפשר שאסע למינסק ... אי אפשר לי באמת בשום אופן...

הגם שכבר דברתי והשבתי לכבודו פנים אל פנים, בהיותו במחנינו, שלדעתי אין לשנות כלל ממה שסדרנו בקאמיסי' ונתאשרו מהממשלה בתוקף רצון אדונינו הקיר"ה, אשר הסידור ההוא שסדרנו בלימוד תורתינו הקדושה הוא אשר מצאנו הכרחי ללימוד הילדים, אשר ממנו אי אפשר בודאי לגרוע עוד דבר ח"ו.

אעפי"כ גם אחר נסיעת כבודו עיינתי עוד בהשאלות אשר שאל כבודו, ולפי דעתי הדבר כן כאשר השבתי לכבודו, וכבר אמרנו גם כן כאשר היינו בקאמיסי'.

שוב כתב בזה מנדלשטם אל רבינו בר"ח ניסן, ורבינו משיבו בכ"ד ניסן (עדה ומדינה, ע' 121⁴⁶):

אגרתו מן ר"ח ניסן ממינסק ... הגיעני יום ד' ט' ניסן ... ואני הנראה לעניות דעתי כבר השבתי לכבודו יום ה' י"ג אדר הראשון כמצותו עלי ממינסק להשיב תיכף ומיד על כל הפרטים אשר שאל ממני והרבה התיישבתי משך חודש ימים עד אשר השבתי לכבודו על כל שאלותיו ... ובטחוני אשר כבודו ישים מקום לדברי אלה הנאמרים אל כבודו באמת ואהבה.

כל זה לא הועיל, וכעבור שנתיים, בשנת תר"י, הדפיס הממשל בפטרבורג את חוברות הלימוד המקוצרים עבור החדרים – "איזה הלכות מיד החזקה להרמב"ם", ועל דף השער נכתב בסגנון, שכאילו נדפס באופן זה גם בהסכמת רבינו:

נדפס על פי שו"ת ... הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש.

זאת למרות מה שהשיב רבינו למנדלשטאם (אגרות קודש שלו ח"א אגרת יב):

וע"ד ליקוטים מהרמב"ם ... אין צריך להעמיס עליהם לימוד חדש שלא עשוהו בקאמיסי', היינו לימוד הרמב"ם שאינו לתועלת להם.

אזרח נכבד לדורותיו

במסמכים הנ"ל של שנת תר"ז, נזכר כמה פעמים שרבינו קיבל תעודת אזרח נכבד.

בהערות ובאורים גליון תשכט עמ' 84 הביא הרב ברוך אבערלענדער משלשלת היחס שבהיום יום אשר "תר"ב – מקבל תעודת אזרח נכבד בחתימת הקיסר … תר"ה – מקבל תעודת אזרח נכבד לדורותיו".

ועוד הביא שם מכמה מקורות. ואחריו השלימו בגליון תשל עמ' 70-72 מעוד כמה מקורות. וברצוני להשלים עליהם מעוד מקורות ומסמכים מתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ולאחריה:

בספריה יש צילום דיווח ברוסית על החסידים ורבינו הצמח צדק, שנכתב בשנת תרי"ד על ידי היהודי המלומד שבמשרד לאמונות שונות, לבקשת מושל פלך וויטעבסק. ובו נאמר בין השאר:

בשנת תר"ג השתתף בועידה רבנית בפטרבורג, ופעל שכל המשתתפים יקבלו תעודת אזרח נכבד. אחר כך חשב גם על טובת בניו, ביקש שהחסידים יקנו כפר על שמו בפלך מינסק, ועל פי החוק נעשה על ידי זה אזרח נכבד לדורותיו.

כעין זה גם במסמך רוסי שנכתב בשנת תרי"ח, ותרגומו נדפס ב"כפר חב"ד" (גליון 611 עמ' 80):

בשנת 1843 הוא נבחר להיות חבר במועצת הרבנים שנוסדה באותה שנה על ידי משרד ההשכלה, וקיבל את התואר "אזרח נכבד". לאחר מכן קיבל גם את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", בגלל שהשפיע על היהודים להתעסק בעבודת האדמה, ואף החזיק לשם כך ברשותו חלקת אדמה באיזור באברויסק במחוז מינסק⁴⁷.

בכפר חב"ד שם נדפס גם מכתב של רבינו מאותה שנה (תרגום מרוסית), וחותם בו "אזרח נכבד לדורותיו".

עוד נדפס על כך בספר "קניז'קי וואסחאד" שלאותה תקופה (עמ' 106 ואילך), ונראה שמהמאמר ההוא הוא המקור לתרגום לעברית שב"החבצלת" אייר תרס"ח (גליונות 41; 44), ושם נאמר בקשר לענינינו:

הממשלה נתנה להרמ"מ בעד השתתפותו בקומיסיא את התאר "אזרח נכבד". כל ימי הקיץ עסקו שם בקומיסיא, ורק בחדש אוגוסט תר"ג שב הרמ"מ לליובויץ.

ב"בית רבי" (ח"ג ספ"ד) כותב:

במשך השנים, בשנת תרי"ב, השיג רבינו מממשלתינו תואר הכבוד בשם אזרח הארץ (פאטאמסטווע) לו ולזרעו גם עתה כו', וקנה אז את החצר סעדרין⁴⁸ על שמו כו'.

שתי התעודות הנזכרות היו בליובאוויטש, אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לפחות עד שנת תרד"ע.

באותה שנה התקיים המשפט הידוע של מענדל בייליס, ועו"ד הראשי שלו, מר גרוזנברג, הרציא בנאומו הראשי אודות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב לו ביום ג' ד' מ"ח תרד"ע:

בקראי בעיתונים את ההרצאה שהרציאו בבית המשפט אודות אבי זקני מו"ר הרבי המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן זצקללה"ה, מצאתי לנחוץ לשלוח לכבוד מעלתו את הפאטאמסטווע גראזדאנסטווע⁴⁹ הניתן לאבי זקני מאת הקיסר ניקאלאי הראשון, ואני מצרף לזה גם הפאטשאטנע גראזדאנסטווא⁵⁰, הניתן לו באיזה שנים מקודם, בחשבי אשר כבוד מעלתו ימצא בזה תועלת להוכיח את צדקתו ולהראות ישרת הנהגתו וכבודו ומעלתו בעיני הקיסר המנוח.

את המכתב הזה מזכיר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתב נוסף, שכתב בג' שבט שלאותה שנה (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת תיח):

שלחתי אליו על ידי ציר מיוחד את הפאטשאטני' גראזדאנסטווע הניתן לו מהקיסר ניקאלאי הראשון.

אמנם לא ברור אם שלח לו את התעודה המקורית ואם הוחזרה לידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. מסתבר שכן, אבל כיום אינן נמצאות בארכיון הספריה, ואולי נאבדו בשנים הבאות.

---