אורח חייו

עוד תיאורים מאורח חייו

ב"כפר חב"ד" גליון 633 (ער"ה ה'תשנ"ה) ע' 32-34 העתקתי את תיאור ביקור רבינו ה"צמח צדק" בווילנא בקיץ תקצ"ה, חזרתו שם דא"ח וסדר היחידות. הכל מפי אחד ממשכילי הדור ההוא שמואל יוסף פין.

רבים נתנו תודה על פירסום הדברים, אך היו אלה ששאלו מדוע זקוקים אנו לטייל בגני זרים. מה גם שבין השורות יש שם כעין לעג לכמה מהנהגות החסידים, ומה כל זה נחוץ לנו.

הסיבה שפרסום הדברים האלו נראים לי חיוניים וחשובים, כי דוקא אלה הם המקורות שמלמדים לנו על אורח חיי הרבי והחסידים.

בתקופת רבינו ה"צמח צדק" לא רשמו החסידים יומנים כבדורנו, שכל זה היה נראה להם כחיצוניות. אם רשם חסיד משהו מהרבי, היה זה דרוש ששמע מפיו.

ויתירה מזו, אפילו השיחות שאמר רבינו ה"צמח צדק" לא היו נרשמים על ידי החסידים. כל מה שידוע לנו משיחותיו הקדושות זה רק מה שסופר לנו על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ובאחרונה נלקטו ונדפסו בספר השיחות אדמו"ר ה"צמח צדק".

אם קרא אי פעם שהגיע איש מהחוץ לביקור בבית הרב, ואחר כך רשם את התרשמותו, יכולים אנו ללמוד מרשימתו על פרטים רבים באורח חיי הרבי והחסידים.

בדוגמה שלנו, מרשימתו של פין הנזכרת, למדנו ממנה פרטים רבים; ורק אחד מהם, הוא התיאור המעניין של אופן חזרת מאמר על ידי הרבי:

עיניו עצומות, פניו פנים של אימה, לא הרים יד, ולא שלח אצבע, ולא חנן קולו, לא הגביהו ולא השפילו, אף לא הפסיק עד ארגיעה, כמו רוח אחר קדוש מדבר מתוך גרונו.

וכהנה פרטים רבים, שנראו שוליים אצל החסידים של אז, ומעולם לא תיארו לפנינו את הפרטים האלה וכיוצא בהם.

אמנם יש בעיה אחת בפרסום רשימות אלו, והיא שמשכילים אלו צירפו לרשימות אלו את התרשמותם. ולצדה של התפעלותם מכל הקדוש, היו לפעמים דברים שלא לפי רוחם ולא לפי הבנתם, ועל אלה נתנו משפט לא הוגן ולא צודק.

אין שום הצדקה שאנחנו נבוא אחריהם ונחזור ונפרסם את הבקורת הזאת. אמנם לימדונו חז"ל את ההנהגה הרצויה של "תוכו אכל וקליפתו זרק". כלומר להעתיק חלק ממאמרם, החלק שבו מתארים את הווי החיים בבית הרב, מבלי להעתיק את דברי השקפתם על החסידות והחסידים.

כך עשיתי בתיאור הנ"ל של ביקור רבינו ה"צמח צדק" בווילנא, כך עשיתי בתיאור של אלכסנדר זיסקינד רבינוביטש, את אורח חייו של אדמו"ר מוהרחש"ז מלאדי, שנדפס בגליון 644, וכך רוצה אני לעשות הפעם בהמשך התיאור הנ"ל (נדפס ב"האסיף" ווארשא תרמ"ט, ע' 163 ואילך), שבו מתאר את רבינו ה"צמח צדק".

מהתיאור שלפנינו, נודע לנו בין השאר, אופן חזרת דא"ח וקבלת היחידות על ידי רבינו ה"צמח צדק" בשנותיו האחרונות:

עד יומו האחרון לא מש מאהלו של תורה. גם כאשר עזבהו כחו ואור עיניו לא היה אתו, לקח לו איש אחד אשר קרא לפניו משניות וגמרא, ולא חדל מדרוש לפני הקהל בכל שבת, אף כי לא עצר עוד כח ללכת ברגליו ובקושי הבינו העומדים על ידו את מבטא שפתיו. בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב.

מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עוד לשבת, הטה אזן קשבת לכל מבקשי עצתו. ואם ראה כי הענין מסוכסך ודורש מתינות והעמקה, ציוה על דורשיו ללכת אל אחד מבניו כי ישפטו הם.

הפרטים המובאים כאן מאושרים גם ממקורות אחרים:

א) בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב.

כן מספר גם מוהרח"א ביחאווסקי (כתבי הרח"א ביחובסקי עמ' קלו):

שהי' ירא לומר חסידות שלא מתוך הכתב אולי ח"ו ישנה מלשון רבותיו.

וב"לשמע אוזן" (מהדורת תש"נ עמ' נט) מסופר:

דער רבי צמח צדק האט געזאגט די לעצטע יארן חסידות אויף א בימה און פון א כתב.

וראה גם "כרם חב"ד" גליון 2 ע' 67, ובשוה"ג שם.

ב) מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עד לשבת.

כן מספר גם העתונאי והסופר סטניסלב אוקרייץ (כרם חב"ד גליון 2 עמ' 85):

בין שני חלונות ניצבה ספה, ועליה – בינות לכרים – ישב יהודי זקן לבוש לבן.

וברשימות מוהרח"א ביחאווסקי (כתבי הרח"א ביחובסקי ריש עמ' קלח):

כן רבינו שהי' גם כן בחינת מקדש המצעות שישב עליהם בימי חליו כמה שנים.

וכמו כן יש למצוא סמוכות לשאר הפרטים המסופרים בתיאור שלפנינו:

שמש החסידות עלתה עד מרום אופקה בימי ר' מנחם מענדל, אשר איתן מושבו היה בליובאוויטש. רבבות אלפים מבני עמנו נהרו אליו מכל קצוי ארץ רוסיא וייחלו למוצא שפתיו כאל מלקוש. הרמ"מ היה איש נעלה וכביר כח לב היודע לעצור בעמו. ה' חננו בזכרון נפלא ובשכל ישר, לבו היה כבור סוד שאיננו מאבד טיפה ולא שכח דבר ממשנתו.

שמעתי מאחד החסידים כי פעם אחת בא בנו ר' שמואל ז"ל, אשר היה אהוב לו כי בן זקונים היה, ויביא אתו איזה ספר חדש אשר קנה ממוכר ספרים וישאלהו הרמ"מ בשחוק: למה לך הספר הזה, הידעת את כל הכתוב בספרים אשר בארוני? ויאמר לו הר"ש: ואתה התדע את כל הכתוב בהם? ויענהו הרמ"מ: שאלני ונסני. וימהר הר"ש ויוציא מהארון את ס' המכלול וישאלהו דבר ולא אחר הרמ"מ מהגיד לו באיזה דף כתוב הדבר1.

אם גם נחשוב את הספור הזה להגדה בדויה, די לנו אם נשים עין על ספריו הרבים אשר עזב בכתובים, מלבד רבים אשר היו לשרפה מאכלת אש בתבערה הגדולה2 אשר נפלה בליובאוויטש – כי נתפלא הפלא ופלא!

הן הרמ"מ ז"ל ככל רבני החב"ד התפלל שעות רצופות בכל יום, וגם בילה עת רבה בהשיבו לכל שואליו, הן בענינים הנוגעים לנפש והן בענינים הנוגעים לגוף, ולעתים לא רחוקות היה עייף מהיחידות עד שכמעט נפסק הדבור מפיו, כי לא עצר כח לדבר – ומתי מצא לו עת ללמוד ולכתוב בענינים עמוקים, לא לבד בקבלה כי אם גם בשו"ת כאחד הגאונים הגדולים, כאשר יעידו על זה ספריו שו"ת "צמח צדק" ובאוריו על המשניות וחדושיו על הש"ס? ומה רבו הדרושים אשר כתב על פי דרך החסידות!

אנכי ראיתי רבים מכתבי ידו, והכתב ברור וזך עד אשר ירוץ כל קורא בו, ואך מעט המה המקומות אשר מחק ויתקן. ולפי הנראה היה אמן נפלא להוציא את הגות לבו הרחב כפתחו של אולם בלי מעצור, כי כמעין הקרה חכמתו בלי דוחק ולחץ.

אם נשים עין על רבי תשובותיו וחדושיו, נמצא בהם סדר יפה ומשטר נאה, אשר בזה לא יוכלו להתפאר רוב בעלי תרסין. בראשונה הוא מתחיל תמיד בגמרא ואחר כך הוא הולך ופורט את דברי הראשונים, ובסוף כל סימן הוא בורר את תוכן הדברים בקצור נמרץ, וכן הוא חודר לעומק ההלכה ומוציא את המרגלית – התשובה הברורה. בתשובותיו לא תמצא כי יטה ארחו ללכת נתיבות עקלקלות ולבלבל את הקוראים בענינים צדדיים כאשר הרגלו הפלפלנים, כי אם ישר ילך לדרכו, ואחרי אשר יראה בענין אשר הוא דן עליו פנים לכאן ולכאן הוא הולך ומכריע איך לפסוק הלכה למעשה.

בתשובות חמורות לא אבה להשען על שכלו ותמיד חתם את תשובתו כי לדעתו ההלכה כך וכך ואם יסכימו לו עוד שני רבנים3 אז תתר העגונה מכבלי העגון...

עתה נראה נא את פעולתו בחיי בני ישראל.

בכל יום ויום פנה שעות אחדות לקבל ביחידות את האורחים הבאים אליו לשאול בעצתו.

אם אמנם הרב הזקן ז"ל באגרת הקדש התרעם על החסידים הבאים לשאול מאת בן תמותה עצות בדברים אשר נגלו אך לה' לבדו, בכל זאת מאז ועד היום הזה לא חדלו החסידים לבקש עצת הצדיקים גם בענינים הנוגעים למשא ומתן וכדומה. ואחרי אשר היה הדבר למנהג קבוע לא יכול עוד הרמ"מ להשיב את פני חסידיו ריקם. ואם לפעמים אמר בפה מלא אשר לא תחת אלקים הוא, אך החסידים לא הרפו ממנו עד אשר יחרץ הוא את משפטו מה לעשות.

כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר, כל ריב עדיו הביאו למשפט, בלי הסכמתו לא לקחה עדה רב או שו"ב, במלה אחת: כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם, הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום...

עד יומו האחרון לא מש מאהלו של תורה. גם כאשר עזבהו כחו ואור עיניו לא היה אתו, לקח לו איש אחד אשר קרא לפניו משניות וגמרא, ולא חדל מדרוש לפני הקהל בכל שבת, אף כי לא עצר עוד כח ללכת ברגליו ובקושי הבינו העומדים על ידו את מבטא שפתיו. בימים האלה חדל מדרוש על פה ויקרא מתוך הכתב.

מבלי שום לב על רפיונו קבל את האורחים, ובשכבו על משכבו, כי לא יכול עוד לשבת, הטה אזן קשבת לכל מבקשי עצתו, ואם ראה כי הענין מסוכסך ודורש מתינות והעמקה צוה על דורשיו ללכת אל אחד מבניו כי ישפטו הם...

תמונת הרמ"מ ז"ל נמצאת בידי רבים. לפי הנשמע אחד הפוטוגראפים התגנב בלאט לחדרו ויערך את תמונתו4, למרות רצון הרמ"מ, כי רבני החסידים לא יחפצו להשאיר תמונותיהם לדור אחרון. אמנם טוב לנו לכבד את דברי חכמינו מכבד את תמונותיהם.


1) ראה גם לקמן פרק ‎פג.

2) דלעיל פרק ‎סג.

3) ראה בזה לעיל פרק ‎נח.

4) ראה מבית הגנזים פרק צב.